א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
36416-06
31/01/2008
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
| - נגד - |
התובע:
עמידר החברה הלאומית לשכון עולים בישראל בע"מ
|
הנתבע:
1. בנימין בילה
2. אלגזי יהודה
|
| החלטה |
- מונחת בפני בקשה למחיקת תביעה על הסף מחמת התיישנות.
- התובעת הגישה תביעה כספית בסך 42,978 ש"ח כנגד הנתבעים בגין דמי שימוש ראויים של נכס אשר היה בחזקתם מתחילת שנת 1985 ועד היום. התובעת ביססה תביעתה לסכום זה בהתאם לפסק דין שניתן כנגד הנתבעים עבור פינויו של הנכס (א 62753/92) על ידי כב' הש' קידר בשנת 2002. הנתבעים אף ניסו לערער על פסק דינו לבית המשפט המחוזי שם ערעורם נדחה.
- לשיטתה של התובעת, סכום התביעה הינו חישוב של דמי השימוש כפי שסוכם עם הנתבעים בסך 174 ש"ח לחודש במכפלת החודשים שלא שילמו אותם כדבעי, קרי 247 חודשים.
- בכתב הגנתם העלו הנתבעים ראשית לכל את טענת ההתיישנות. התובעת מנסה לפעול שלא בהתאם לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 בעודה תובעת סכום כספי מעבר לשבע שנות האחזקה האחרונות של הנתבעים בנכס.
דיון
- בתאריך ה - 02/01/08 התקיים בפני דיון לעניין טענת ההתיישנות. ב"כ התובעת סמך ידיו על פסק דינו של כב' הש' קידר באומרו כדלקמן -
"באשר לשכר ראוי, לא הוכח מהו השכר הראוי והשמאי לא הובא לחקירה בבית המשפט. צירוף חוו"ד לתצהיר עדות ראשית אין בו די כדי להוכיח את השכר הראוי. עם זאת, זכאי התובע לשכר דירה עליו הוסכם עד ליום הפינוי" (עמ' 9 ש' 7-9 לפסק הדין)
- ב"כ התובעת המשיך וטען במהלך הדיון כי כאשר פסק הדין ניתן רק בשנת 2002 וכי פסק הדין בערעור ניתן רק בשנת 2005 -
"כתוצאה מכך יש לנו פסק דין שמחייב את הנתבעים בשכר הדירה המוסכם ללא שום הגבלה של התיישנות עד ליום הפינוי" (פרוטוקול דיון מה - 02/01/08 ע' 1 ש' 8-10)
- ב"כ הנתבעים ציין כי אין כל הסכמה לעניין דמי השימוש ולכן אין כל סכום מוסכם. הנתבעים ניסו להציג שוברי תשלום אולם מכיוון שמדובר בשנים רבות לא יכלו להביא העתק קונקרטי ביום הדיון האמור.
- המלומד אורי גורן בספור "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית) ציין כי המדיניות השיפוטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה (ע"א 693/83
שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2)668,671) (עמ' 138).
- התובעת בחרה להסתמך בכתב תביעה זה על שני נספחים בלבד. פסק הדין של כב' הש' קידר ופסק הדין אשר דחה את הערעור עליו. לא מצאתי ולו רמז דק כי הסכום הוא סכום "מוסכם" של 174 ש"ח לחודש.
- שנית, לא הוצג בפני כל ראייה ולו בדל ראייה על תקופת ההחזקה בנכס אליה מתחייסת התביעה. ב"כ התובע רק ציין במהלך הדיון כי "פסק הדין מדבר על חוב משנת 95".
- מה אמור בית המשפט ללמוד מהבהרה זו? כי התביעה שבפני היא עד שנת 95 או אחרי שנת 95? כי התובעת הגישה תביעה בשנת 1992 על חוב שעוד לא התגבש?
- סבורני כי תביעה זו הוגשה בחופזה, ללא פירוט הנדרש, ללא ציון התקופות וללא יכולת לוודא האם דרישת ה"סכום המוסכם" מתייחסת על מה ועל איזה תקופה?
פסק דינו של כב' הש' קידר אינו מלמד על תאריכים, זמנים או חובות. נהפוך הוא, אם הש' קידר קבע סכומים אך לא ציינם בפסק דינו, מדוע לא הוגשה בקשה לתיקון פסק דין? לא הובהר האם נגבו סכומים והאם החודשים שנתבעו שם הופחתו מהתביעה דכאן. לבוא לכותלי בית המשפט ולטעון כי בגלל פסק דין שניתן "אין התיישנות" הינה טענה בעלמא ללא כל בסיס.
- דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות היתה להתקבל, לולא המדיניות השיפוטית האמורה אשר מקובלת עלי.
- ייתכן כי קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעים בגין שבע השנים האחרונות בטרם הגשת תביעה כזו.
על התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן ומסודר שיתן מענה לתהיות הנ"ל ויהיה ערוך כדין על פי תקנות סדר הדין המהיר, תוך 45 יום מהיום.
15. בנסיבות העניין הנני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים בסך של 1,800 ש"ח + מע"מ ללא קשר לתוצאות המשפט.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת