החלטה בתיק א 35696/06

המבקשת (היא הנתבעת) עותרת לדחייתה על הסף של תובענת המשיבה (היא התובעת) מחמת התיישנות עילת התביעה.

רקע כללי

המשיבה, נפגעה לטענתה ביום 9.3.2003 במהלך משחק כדור יד במסגרת פעילותה באיגוד הכדור יד באגודת ספורט "מכבי קרית שרת" (להלן: " איגוד הספורט"). המבקשת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את איגוד הספורט ו/או את המשיבה בביטוח אישי לספורטאים. כתוצאה מהפגיעה כאמור, נחבלה המשיבה בברך רגל ימין ונגרמה לה, לטענתה, נכות צמיתה. טוענת המשיבה כי המבקשת אחראית לפצותה בשל הנזק שנגרם לה, ומכאן תביעתה.

עמדת המבקשת

המבקשת טוענת כי התביעה התיישנה הואיל והוגשה ביום 12.6.2006, קרי, בחלוף 3 שנים מיום האירוע הנטען (9.3.2003). ממשיכה המבקשת וטוענת כי התביעה התיישנה גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה ביום האירוע הנטען, טרם התגבשו נזקיה ו/או נכותה של המשיבה, שהרי אלו התגבשו מייד ובסמוך לאירוע הנטען, שכן אף לטענת המשיבה עצמה בכתב תביעתה, יממה לאחר האירוע הנטען פנתה המשיבה לקבלת טיפול רפואי ולאחר מכן היתה במעקב מתמיד ואף טופלה על ידי פיזיוטרפיה.

עמדת המשיבה

לטענת המשיבה, ביום 20.7.2003 שלחה היא למבקשת, בהתאם להוראות נציגה, את כל המסמכים הרפואיים והקבלות בגין ההוצאות הרפואיות שהוציאה המשיבה בגין הניתוח שעברה ברגלה הפגועה ביום 14.7.2003. טוענת המשיבה כי הסכמת המבקשת לשלם למשיבה את כל הוצאות הניתוח כאמור, מהווה הכרה ו/או הודאה מפורשת של המשיבה באירוע הנטען ובהיותו "מקרה ביטוח". לפי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: " חוק ההתיישנות"), במקרה זה תחל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. הואיל והמבקשת העבירה למשיבה את הכספים כאמור לאחר שליחת החומר הרפואי ביום 20.7.2003 כאמור, הרי שמאז ועד ליום הגשת התביעה, טרם חלפו 3 שנים ועל כן התביעה לא התיישנה.

זאת ועוד, נזקיה ו/או נכותה של המשיבה התגבשו רק לאחר קבלת הטיפולים הרפואיים, לרבות הניתוח שעברה המשיבה ביום 14.7.2003 ומכאן, שלא ניתן היה להגיש את התביעה לפני יום ביצוע הניתוח כאמור.

המבקשת, בחרה שלא להשיב לתגובת המשיבה.

דיון

סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות קובעים כי תובענה אזרחית מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה.

במקרה שלפנינו, התביעה הוגשה על סמך חוזה ביטוח בין הצדדים או בין המבקשת לבין איגוד הספורט, ועל כן חל סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים.

פרופ' ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי), בעמ' 95-96 מבהיר, כי:

" אלמלא סעיף זה הייתה חלה על התביעה לתגמולי ביטוח תקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. אך תקופת ממושכת כזאת לא זו בלבד שלא מאפשרת התדיינות ביחס למקרי ביטוח שקשה לעמוד על פרטיהם מפאת הזמן הרב שעבר והעדויות שנחלשו וניטשטשו, אלא שהייתה גם מאלצת חברות ביטוח לשמור למשך זמן רב מדי את הרזרבות הדרושות כדי לקיים תביעות מאוחרות של מבוטחים ומוטבים. מכאן סעיף זה.

והוא קובע שני דברים:

1. את האורך של תקופת ההתיישנות; 2. את המועד שממנו מתחילה התקופה. בשניים אלה ישנה בסעיף 31 הוראה מיוחדת. בכל שאר העניינים הנוגעים לנושא ההתיישנות חלות, גם על התביעה לתגמולי הביטוח, הוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958, כמו שהן חלות על תביעות כלשהן". 

בפסק הדין רע"א 5423/91 ברבארה נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ , פ"ד מח(3) 441, 454 הבהיר בית המשפט העליון (מפי כב' השופט אור), כי יש לפרש את סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח כבא לקצר את תקופת ההתיישנות, הקבועה בחוק ההתיישנות, לשלוש שנים, תוך שהוא מדגיש כי-

"לא ניתן לקבל את הגישה הגורפת שלפיה בכל מקרה יש לפרש הוראות ההתיישנות באופן מצמצם. מאחורי מוסד ההתיישנות עומדים שיקולים והצדקות מסויימים. אכן, כאשר במקרה נתון לא מתקיימים שיקולים והצדקות אלו, ניתן להתייחס אל טענת ההתיישנות המועלית בו כאל טענה דיונית, טכנית, ולנסות לצמצם את היקפה ככל שניתן. לא כן כאשר השיקולים וההצדקות שמאחורי מוסד ההתיישנות תקפים ורלוונטיים. במקרים כאלו יש ליתן להוראות ההתישנות את מלוא תוקפן. אכן, זהו המקרה שלפנינו: שיקולי מדיניות (שפורטו בדברי ההסבר להצעת החוק ובדברי הפרופסור ידין בחיבורו הנ"ל) מצדיקים תקופת התיישנות קצרה יחסית של תביעות נגד חברות ביטוח..."

כאמור, לפי סעיף 31 לחוק הביטוח, תקופת ההתיישנות מתחילה עם קרות "מקרה הביטוח".

בשאלה מהו המועד שבו קרה מקרה הביטוח, אשר ממנו ואילך יש למנות את מרוץ ההתיישנות, קיימת כיום מחלוקת פוסקים. מחד, נקבע במספר פסקי דין כי יום אירוע התאונה הוא המועד שבו אירע "מקרה הביטוח". מאידך, נקבע במקרים אחרים כי מועד התגבשות הנכות הוא מקרה הביטוח, שכן כל עוד זו לא התגבשה, לא הבשילה עילת התביעה.