החלטה בתיק א 31873/04

החלטה זו ניתנת בהמשך לבקשת המבקשת לרשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר.

בכתב התביעה נטען כי:

1.       המבקשים הזמינו פרסום מודעות אצל המשיבה, והתחייבו לשלם עבורן במשרדי המשיבה בתל אביב.

2.       המשיבה פרסמה את המודעות בהתאם להזמנת המבקשים, כאשר בגין ההזמנות שלחה למבקשים חשבונית מס בערך כולל של 13,688.

3.       המבקשים מסרו למשיבה ע"ח החוב ארבע שיקים 13,806 ש"ח אשר הוחזרו ע"י הבנק ללא פירעון מהסיבה שהחשבון מוגבל.

4.       המבקש 2 חייב לשלם את החוב מאחר שלקח על עצמו באופן מפורש את האחריות לפרוע למשיבה את התשלום בגין הפרסומים.

המבקש 2 הגיש בקשה לביהמ"ש למחיקת התובענה מחוסר יריבות בין המבקש 2 לבין המשיבה ונימק בטענות הבאות:

1.     בחודש 06/2003 פנתה נציגת המשיבה למבקש כמנהל ל.ע.מ. אופנה בע"מ בהצעה להשתתף במבצע פרסום שמבצעת המשיבה.

2.     המבקש 2, שהיה מנהל המבקשת 1, הסכים להשתתף במבצע תוך התנייה שיש לבצע את הפרסום רק לאחר שהמשיבה תקבל את אישורו בכתב ובסמוך לפרסום, ומטעם זה לא נרשם בכותרת ההזמנות תאריך לביצוע ההזמנה.

3.     בהתייחס להזמנות המסומנות ב1-3 טוען המבקש כי אם פרסמה המשיבה, הרי שהדבר נעשה ללא הסכמתו,.

4.     בנוגע להזמנה שהעתקה מצורף להתנגדות והמסומנת ב 4,  נטען כי המבקש מעולם לא הזמין את הפרסום הנ"ל, וכי החתימה המתנוססת על ההזמנה אינה חתימתו, וכתב היד על ההזמנה אינו כתב ידו.

5.     נטען כי החתימות על ההזמנות האחרות היו במסגרת היותו של המבקש 2 מנהל חברה, והחתימות היו בשם החברה, כאשר המבקש 2 לא חתם על ההזמנות כאדם פרטי, ואינו מחוייב באופן אישי על תשלום ההזמנה.

6.     המשיבה אינה טוענת כי נעשה ע"י המבקש 2 שימוש שלא כדין באישיותה המשפטית של החברה, או כי החתימה על ההזמנות הייתה ללא סמכות או שנועדה להונות או לקפח את המשיבה, וכן לא נטען כי אישיותה של החברה הנה גוף ערטילאי המחפה על הפעולות האישיות של המבקש 2.

7.     המשיבה החתימה את המבקש 2 כעל ההזמנות שלא בתום לב, כשהיא מעלימה בתוך בליל של תנאים כלליים סעיף המחייב את החותם באופן אישי, כאשר נציגת המשיבה לא יידעה את המבקש 2 כי החתימה מחייבת אותו באופן אישי, כאשר אילו ידע שכך, לא היה חותם כלל.

8.     לפי חוק החוזים (חלק כללי) מוגבלת חירות הפעולה במהלך מו"מ, ונוכח אופיה של ההזמנה והסעיף הדרקוני בו, מוטלת על המשיבה חובת הסבר מפורטת של היקף ה"סיכון" שלוקח המבקש בחתימתו, כאשר חובה זו נגזרת מעקרון תום הלב.

בדיון שנתקיים במעמד הצדדים נחקר המשיב 2 ע"י ב"כ המשיבה והעיד כי:

1.     הוא חתום בשם החברה על השיקים שניתנו לטובת הפרסומים.

2.     השיקים לא נתנו למפרע אלא במהלך הפרסום השני.

3.     שווי הפרסום השני היה 1,300 ש"ח.