החלטה בתיק א 31551/04

בפני בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבעת עקב אי ציות לצו גילוי מסמכים.

התובעת מציינת בבקשה, כי ההחלטה מיום 18.9.07 ניתנה בטרם חלף המועד להגשת תשובה לתגובה, שהיתה אמורה להיות מוגשת עד ליום 25.9.07.

אכן, זכות התשובה לתגובה היא זכות מוקנית על פי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984,  תקנה 241 (ג1) שם.

אי לזאת, ההחלטה מיום 18.9.07, טעונה עיון מחדש לאחר קבלת התשובה לתגובה.

שבתי ועיינתי בהחלטה.

יצוין כי ההחלטה ניתנה ביום 17.9.07 אולם הוקלדה ביום 18.9.07 ומכאן חוסר הקורלציה בתאריכים.

עמדת המבקשת, כפי שמובאת בתגובה היא, כי יש למחוק את כתב ההגנה של הנתבעת מחמת אי גילוי מדוקדק של מסמכים.

אינני מקבלת עמדה זו. העיקרון אשר הותווה בהחלטה מיום 17.9.07 שריר וקיים ואני מחליטה להותירו על כנו.

סעד של מחיקת כתב הגנה בשל אי ציות לצווי גילוי מסמכים, הוא סעד חמור ויש להחילו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן.

כאשר ברור כי מדובר בנתבע, המזלזל בהחלטות  בית המשפט ונמנע באופן שיטתי משיתוף פעולה בהליכים מקדמיים, יתכן ויש לשקול סנקציה, כמובן לאחר שתינתן למפר ההזדמנות הנאותה לתקן הפרתו.

מכיוון שמדובר בסנקציה מאוד חריפה  בית המשפט נוהג בסלחנות כלפי בעל הדין המפר.    כל עוד קיימת אפשרות שההפרה תתוקן עליו להימנע ממחיקת כתב הטענות.

הפסיקה קבעה בסדרה של פסקי דין, כי השימוש בתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984,  יעשה רק במקרים חמורים של סירוב זדוני או זלזול בוטה וחמור. 

ראו:  

ע"א 2271/90 גמבו חברה לבניין ומסחר בע"מ נ. אביב מרדכי ואח' פד"י מ"ו 3, 793 .

רע"א 04 / 7620 אורי נצר נ' זהבי כימיקלים בע"מ [פדאור (לא פורסם) 04 (14) 763] .

במקרה דנן, אינני סבורה כי מדובר בנתבע המזלזל באופן בוטה וחמור בצווי בית המשפט.

הנתבעת דכאן , שיתפה פעולה עם ההליכים המקדמיים ופעלה ככל שניתן כדי להמציא את המסמכים.

טיעוני התובעת בדבר חמקנות וחוסר שיתוף פעולה, אינם עולים בקנה אחד עם התנהלות הנתבעת אשר עשתה לגילוי ומסרה עיון. העובדה שלא כל תג ותג שביקשה התובעת נמסר לה, עדיין אינה הופכת את הנתבעת, למפרה סדרתית שדינה מחיקת כתבי ההגנה.

אין לשכוח, כי אף שהליך גילוי המסמכים הוא חשוב וראוי, עדיין אין לראות בו תחליף למשפט גופו. על התובעת לפעול להוכיח את תביעתה על פי הראיות שבידיה.