מבוא
1. בפניי בקשת רשות להתגונן של הנתבע 2 מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 1,019,634 ש"ח של הנתבעת 1 כלפי התובעת.
2. התובעת היא חברת ביטוח העוסקת בין השאר בהנפקת ערבויות לבקשת לקוחותיה. הנתבעת 1 (
להלן: "חברת השומרים") היתה לקוחה של התובעת, וביקשה ממנה להנפיק ערבות לטובת רשות הנמלים והרכבות. ביום 9.3.2004 חתמה חברת השומרים על כתב שיפוי והתחייבות בלתי חוזרת כלפי התובעת, ובו התחייבה לשלם לתובעת כל סכום שהתובעת תידרש לשלם מכוחם של כתבי ערבות שתוציא לצדדים שלישיים לבקשתה של חברת השומרים (
להלן: "כתב השיפוי"). הנתבע 2 (
להלן: "הנתבע"), שהינו המנהל והבעלים של חברת השומרים, חתם על ערבות כלפי התובעת, ולפיה התחייב לפרוע את כל חובותיה של חברת השומרים כלפי התובעת.
3. על בסיס כתב השיפוי הנפיקה התובעת ביום 21.3.2004 ערבות אוטונומית בסך של 1,000,000 ש"ח המופנית כלפי רשות הנמלים והרכבות (
להלן: "הערבות האוטונומית"). הערבות האוטונומית הוארכה מעת לעת לבקשתה של חברת השומרים. לימים הוסבה הערבות האוטונומית לטובתן של חברת נמל אשדוד בע"מ וחברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ (
להלן: "חברות הנמל"), שבאו בנעליה של רשות הנמלים והרכבות.
4. חברת השומרים נקלעה לקשיים וביום 16.3.2006 מונה לה כונס נכסים, הוא עו"ד רונן מטרי (
להלן: "כונס הנכסים"), לאכיפת שעבודים של בנקים שונים.
5. ביום 21.3.2006 דרשו חברות הנמל לחלט את הערבות האוטונומית. הדרישה נעשתה על דעתו ובהסכמתו של כונס הנכסים. על יסוד דרישה זו שילמה התובעת לחברות הנמל סך של 1,019,634 ש"ח, ביום 29.3.2006. התובעת דרשה מהנתבעים לפרוע את החוב שנוצר עם חילוט הערבות האוטונומית, אך הדרישה לא נענתה, ומכאן התביעה.
6. ביום 13.6.2006 ניתן צו פירוק נגד חברת השומרים (תיק פש"ר 1316/06), וההליכים נגדה עוכבו ביום 3.7.2006.
7. הנתבע ביקש רשות להתגונן. הוא טוען כי כונס הנכסים נהג שלא כדין בכך שהסכים לחילוט הערבות האוטונומית, מתוך כוונה לגלגל על הנתבע את החוב שנוצר כתוצאה מחילוט הערבות. הנתבע אף טוען כי מדובר בקנוניה שנרקמה בין כונס הנכסים לבין חברות הנמל.
הנתבע טוען כי התובעת לא הודיעה לו על הדרישה לחילוט הערבות האוטונומית, וכי אם היתה מודיעה לו על כך, היה פונה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה זמני נגד חילוטה של הערבות.
הנתבע מוסיף וטוען כי הערבות האוטונומית פקעה עוד ביום 15.10.2005 ולכן התובעת היתה חייבת לסרב לדרישת החילוט.
8. נדון בטענות ההגנה של הנתבע כסדרן.
דיון
9. מתצהירו של הנתבע עולה כי חברת השומרים התקשרה בחוזה עם רשות הנמלים והרכבות בחודש מרץ 2003, במסגרתו העניקה שירותי אבטחה שונים בנמל אשדוד. לימים הוסב החוזה לטובת חברות הנמל. להבטחת התחייבויותיה של חברת השומרים, היא נדרשה להעמיד ערבות בסך של 1,000,000 ש"ח ולכן פנתה אל התובעת בבקשה להנפקת הערבות האוטונומית. לדבריו, עם מינויו של כונס הנכסים ניסו חברות הנמל לנצל לרעה את מצבה של חברת השומרים על ידי העלאת טענות קיזוז מופרכות ביחס לכספים המגיעים לחברת השומרים בגין השירותים שסיפקה לחברות הנמל. באותה עת הצטבר חוב של חברות הנמל בסך של 2.7 מליון ש"ח. חרף זאת נחתם ביום 27.3.2006 הסכם בין חברות הנמל לבין כונס הנכסים, אותו מכנה הנתבע בשם "הסכם כניעה שערורייתי במיוחד". במסגרת הסכם זה ויתר כונס הנכסים על סכום של 1,250,000 ש"ח שהגיע לחברת השומרים מחברות הנמל, בכך שהסכים לחילוטה של הערבות האוטונומית וכן לקיזוז סך של 250,000 ש"ח מהחוב של חברות הנמל כלפי חברת השומרים. המשמעות האמיתית של ההסכם היתה גלגול האחריות על הנתבע, מתוקף ערבותו לחובותיה של חברת השומרים. ההסכם נחתם חרף התנגדותו הנחרצת של הנתבע, אשר הודיע לכונס הנכסים כי לא נגרם לחברות הנמל נזק כלשהו מחמת כניסתה של חברת השומרים להליכי כינוס נכסים. רק בדיעבד נודע לנתבע על חתימת ההסכם, וכן נודע לו רק בדיעבד על חילוטה של הערבות האוטונומית. לדברי הנתבע, "
המסקנה המתבקשת הנה כי כונס הנכסים וחברות הנמל עשו יד אחד [כך במקור] כנגד הנתבע 2 ורקחו מזימה נפסדת בגדרה יוצאות חברות הנמל ברווח עצום, כונס הנכסים יוצא בנזק מינימאלי ללא שהוא טורח להשקיע מאמץ ולו מינימאלי בהפרכת טענותיה של חברות הנמל ומנגד- מוטלת כל האחריות על כתפיו של הנתבע 2 מעצם מעמדו כערב לכאורה לחובה של שירותי השומרים לתובעת, וזאת ללא כל הצדקה."
10. סבורני כי הטענות החמורות שהנתבע מפנה כלפי כונס הנכסים וחברות הנמל, צריכות להטען כנגד גורמים אלה, ולא כנגד התובעת, שלא היתה לה יד ורגל בהסכם עליו מלין הנתבע.
התובעת פעלה בהתאם להתחייבות אוטונומית שהתחייבה כלפי חברות הנמל, לשלם להן את חובותיה של חברת השומרים בתוך 7 ימים, מבלי שחברות הנמל יצטרכו לנמק או לבסס את דרישתן (ראה ס' 2 לכתב הערבות). על כן, לא היתה לתובעת כל זכות לערער או לחלוק על דרישת החילוט שהפנו אליה חברות הנמל, והיא היתה מחוייבת לקיים אחר התחייבותה ולהעביר לחברות הנמל את הסכום אותו דרשו, מה גם שהדבר נעשה בהסכמתו של כונס הנכסים שבא בנעליה של חברת השומרים.
11. ברור שהתובעת היתה חייבת להודיע לחברת השומרים אודות דרישתן של חברות הנמל לחלט את הערבות האוטונומית, מייד עם קבלתה של הדרישה. הודעה כזו נועדה לאפשר לחברת השומרים לנסות ולמנוע את חילוטה של הערבות באמצעות פנייה לערכאות. לו היתה התובעת נמנעת ממתן הודעה כאמור לחברת השומרים, ניתן היה לראות בכך משום מעשה רשלני מצידה כלפי חברת השומרים. דא עקא, במקרה דנן אין ספק שחברת השומרים ידעה על דרישת החילוט, ולא רק שידעה עליה, אלא שהיא אף נתנה את הסכמתה לחילוטה של הערבות האוטונומית. הדבר עולה מתוך סעיפי המבוא של ההסכם שנכרת בין כונס הנכסים לבין חברות הנמל וכן מס' 3.4 להסכם. בהנחה שהתובעת אכן הודיעה לחברת השומרים אודות דרישת החילוט, אינני סבור כי היא היתה מחוייבת ליתן לנתבע הודעה נפרדת אודות דרישה זו, שכן היא היתה רשאית להניח שמנהל חברת השומרים קיבל את ההודעה שנשלחה לחברה.
12. בנוסף, וזה העיקר, גרסתו של הנתבע, כאילו לא ידע אודות הכוונה לחלט את הערבות האוטונומית ולכן לא ניסה לפנות לערכאות כדי לעכב את המימוש, נסתרת על פניה מתוך בקשתו שלו. בס' 38 לבקשה מודה הנתבע כי קיבל לעיונו טיוטה של ההסכם שהלך והתגבש בין כונס הנכסים לבין חברות הנמל. לדבריו, הוא גילה התנגדות נחרצת לחתימתו של ההסכם, בשיחה שניהל עם כונס הנכסים, ואף התרשם כי עלה בידו לשכנע את כונס הנכסים שלא לחתום על ההסכם. מכאן שהנתבע נוכח במו עיניו כי קיימת כוונה ברורה ומיידית של חברות הנמל לחלט את הערבות האוטונומית. חרף זאת, הוא לא נקט בפעולה כלשהי למנוע את חילוטה של הערבות ולא פנה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני. גם אם אניח לטובתו של הנתבע כי סבר לתומו שעלה בידו לשכנע את כונס הנכסים שלא לחתום על ההסכם, אין בכך כדי להועיל לו, שכן חברות הנמל לא היו זקוקות להסכם עם כונס הנכסים על מנת לדרוש את חילוטה של הערבות האוטונומית. ההסכם רק נתן גושפנקא לזכות שהיתה להן ממילא כלפי התובעת, לדרוש מהתובעת להעביר להן את כספי הערבות האוטונומית. דרישת החילוט של הערבות האוטונומית הועלתה עוד ביום 21.3.2006, ואילו ההסכם נחתם רק לאחר מכן, ביום 27.3.2006, מה שמלמד כי דרישת החילוט הועלתה בלא קשר להסכם שנחתם בסופו של דבר. על כן, היתה לנתבע ההזדמנות לנסות ולעכב את הליכי המימוש של הערבות האוטונומית, אך הוא לא עשה כן. לפיכך, יש לדחות את טענתו כי התובעת מנעה ממנו את האפשרות לנסות ולפנות לערכאות כדי למנוע את מימושה של הערבות האוטונומית.
13. ראוי לציין כי ההסכם שהנתבע מכנה בשם "הסכם כניעה שערורייתי במיוחד", הובא לאישורו של בית המשפט המחוזי ואף אושר על ידו. הנתבע טוען כי הצדדים להסכם לא צירפו אותו כמשיב לבקשת האישור. סבורני כי טענה זו צריכה להטען על ידי הנתבע בפני בית המשפט שאישר את ההסכם, ואין לקבל את נסיונו של הנתבע לתקוף בעקיפין את ההסכם, במהלך דיון בתביעתה של התובעת כלפיו, דיון שלא כונס הנכסים ולא חברות הנמל הן צד לו.
14. אם הנתבע סבור כי נפל קורבן למזימה שנרקמה בין כונס הנכסים לבין חברות הנמל, קיימות מספר דרכי פעולה אפשריות מצידו כדי להפרע בגין נזקיו ישירות מכונס הנכסים או מחברות הנמל. הדרך הנוכחית, אינה אחת מהן.
