מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
חברת פמה אשראי לרכב בע"מ (להלן:
"התובעת" או "המשיבה") הגישה תביעה זו כנגד מר ג'בר עיסאר (להלן:
"הנתבע" או "המבקש") בסך 18,552 ש"ח. בתאריך ה - 04/05/06 נטל הנתבע מהתובעת הלוואה לצורך רכישת רכב מסוג "פורד קונקט" בסך של 63,500 ש"ח. החזר ההלוואה דנן הועמד על 48 תשלומים נושאי ריבית קבועה. כתנאי למתן ההלוואה הוסכם כי מלוא הזכויות ברכב ישועבדו לטובת התובעת.
עם זאת, הנתבע לא עמד בתנאי התשלומים שנקבעו בהסכם עליו הוא חתם. משכך, עמדה התובעת על זכותה לדורש את מלוא פרעון ההלוואה. כאשר הנתבע לא ענה לכך, מימשה התובעת את זכויותיה ומכרה את הרכב במסגרת כינוס נכסים והליכי הוצאה לפועל.
הרכב נמכר תמורת הסך של 70,000 ש"ח. לאחר ניכוי הוצאות כונס הנכסים נותרה יתרה בסך של 59,726 ש"ח. משכך נותרה יתרת חוב כנגד הנתבע. יתרה זו, לפי הסכם ההלוואה נושא ריבית פיגורים כפולה מריבית הפיגורים הקובע בבנק לאומי לישראל בע"מ על חריגות אשראי. לפנים משורת הדין, בעת הגשת התביעה עמד חובו של הנתבע בסכום זה על פי חישוב של הצמדה למדד ולריבית החוקית בלבד.
המבקש, טען בבקשת הרשות להתגונן מטעמו כי תנאיו של ההסכם שנחתם שונה לאחר שהחל לפגר בתשלומים החודשיים. לטענתו, אינו יודע קרוא וכתוב בעברית ולא הוסבר לו על מה חתם. לפי הבנתו, ההלוואה נלקחה לתקופה של שבע שנים (ולא ארבע) כאשר התשלום החודשי יעמוד על 1,500 ש"ח בלבד. במקום זאת, גילה כי מחשבונו יורד הסך של 3,500 ש"ח, בניגוד למה שהוסכם. לאחר מספר תשלומים, עקב גובהם נוצלה מלוא מסגרתו של המבקש והוראות החיוב של התובעת הופסקו מחמת אין כיסוי מספיק.
המבקש ניסה לסדר עניינים אלו עם המשיבה ולטענתו הוסכם כי ההלוואה תשונה ממכירה להשכרה. הרכב יוחזר ומתוך המקדמה שהפקיד אצל המשיבה בסך 30,000 ש"ח יקוזז עלות "ההשכרה" ויתרת הפקדון תוחזר לידיו. המבקש אכן החזיר את הרכב למגרש התובעת אך במקום שיקבל את כספו בחזרה, הוגשה כנגדו תביעה זו.
לאחר שהמבקש נחקר על תצהירו טען ב"כ התובעת בישיבה המקדמית מיום ה - 16/10/07 כי אין כל ממש בטענותיו של המבקש, וביקש לדחות את בקשת הרשות להתגונן.
דיון
טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן. בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א
478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א 86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522
).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אלא עליו לבדוק האם כל מטרותיו של הנתבע הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר.
הנתבע טען מספר טענות -
ראשית, כי אינו יודע את השפה העברית. בעת החתימה על ההלוואה לא הוסברו לו תנאיו וקיים חשש כי הוטעה לחשוב שההלוואה תהיה ארוכה ועם תשלומים נמוכים ממה שהיה בפועל. אם היה יודע שההחזר החודשי יעמוד על סך של 3,500 ש"ח לא היה לוקח את ההלוואה ולא היה חותם על ההסכם.
שנית, כי קיים הסכם חדש בעל פה אשר ביטל את ההסכם עליו נסמכת המשיבה בתביעתה. אם יתגלה כי אכן נוצר הסכם חדש, ייתכן וכי תעלה לנתבע זכות קיזוז כנגד סכום התביעה או זכות תביעה כנגד המשיבה.
לאחר שנחקר על תצהירו התברר כי טענות אלו הינן חלושות במיוחד וראוי היה שאדחה את בקשת המבקש לאלתר. עם זאת, לא אעשה כן עקב המגמה לראות בזכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית מתוקף חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. משכך, הנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי להעניק לו רשות להתגונן, בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו
(ראה ע"א 680/89 - בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3)
757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 - ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401).הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.
במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי יהיה להגיש פסיקתא לבית המשפט.
במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של סדר דין מהיר וישמע בדיון מקדמי בתאריך
28/1/2008, בשעה
16:30.
כמו-כן רשאי יהיה הנתבע להגיש כתב הגנה ותביעה שכנגד תוך 20 יום מיום הפקדת הפיקדון. בהיעדר הגשת כתב הגנה כאמור ישמש התצהיר ככתב הגנה.