מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן, כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
התובעת הנה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בהסדרת פנסיה סוציאלית מגרמניה ובהסדרת תביעות נוספות לפיצויים מגרמניה. לטענתה פנתה אליה הנתבעת ביום 16.1.01 על מנת שתטפל בעניינה בשם קרובה ז"ל בהגשת הבקשה לקרן. בהתאם לכך חתמה הנתבעת על התחייבות לתשלום עמלתה של התובעת בשיעור 10% מסכום הפיצוי שיתקבל.
התובעת הגישה בשם הנתבעת את הבקשה לקרן באמצעות טופס מספר 83717751 ובליווי המסמכים הדרושים. בחלוף תקופה, קיבלה התובעת, כמי שמטפלת בעניינה של הנתבעת, את אישורה של ועידת התביעות, בדבר הגשת הבקשה לפיצוי מן הקרן.
בהתאם לכך, היה על הנתבעת לשלם סך של 651 יורו, המהווים 10% מהסכום שנתקבל.
הנתבעת מודה, כי אכן ביום 16.1.01 חתמה על הסכם שכר טרחה, לפיו תשלם סך של 10%, כולל מע"מ מכל סכום שיושג. זאת בתמורה לייצוג וטיפול בתובענה לפיצוי, כאמור.
טענתה העיקרית של הנתבעת היא, שהתובעת מעולם לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה, כי הפיצויים הועברו לרשות הנתבעת, הודות לפעולותיה ומאמציה של התובעת ו/או באי כוחה. לטענתה, אדם המבקש תשלום בגין עבודה שכביכול ביצע, עליו להוכיח כי אכן ביצע עבודה שכזו.
משכך טוענת היא, כי אין עסקינן כלל בהפרה יסודית או הפרה כלל מצד הנתבעת - תשלום שכר הטרחה מותנה בביצוע העבודה. משלא הוכח ביצוע העבודה, הרי שטרם קם מועד החיוב של הנתבעת לתשלום שכר טרחה.
דיון
בחינת בקשותיו של הנתבע, בשלב זה, אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א478/75
חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה
חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר
דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר (ע"א 86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ
ואח',פ"ד כ(2) 520, 522)
.
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
טענותיה של הנתבעת כפי שנטענו לעייל, הן טענות קלושות. לראשונה היא פרסמה את גרסתה רק בחקירתה הנגדית. בבקשתה לא פרטה כלל איך טיפלה בתביעה ומה הביא אותה לסבור שהתובעת לא פעלה בשמה. יתירה מזאת, בחקירתה הנגדית הוגשו מסמכים לרוב, המוכיחים כי התובעת פעלה בעניניה עד לקבלת הפיצוי המיוחל. מן הדין היה שאדחה את בקשת הרשות להתגונן, מהסיבות דלעיל ומהסיבה כי התצהיר שצורף לבקשת רשות להתגונן לא אומת כחוק.
יחד עם זאת ולאור עקרונות היסוד המכירים בגישת האזרח לערכאות כזכות יסוד, הנני עושה חסד עם הנתבעת בהחלטתי להעניק לה רשות להתגונן. מאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע באשר אין לנתבע סיכויים רבים להוכיח את הגנתו, או שהגנתו אינה מפורטת כדבעי (ראה ע"א 680/89 -
בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד - פ"ד מה (3) 757 וכמו כן, ראה ע"א 519/65 -
ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141 וכן, ע"א 244/66,
מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90 וכן, ע"א 38/77
צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401). הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 5,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת, על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.
במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובעת רשאי יהיה להגיש בקשה לחתימת פסיקתא לבית המשפט.
במידה ויופקד הפיקדון, יועבר התיק לפסים של "סדר דין מהיר" וישמע בדיון מקדמי בתאריך
3.12.06
בשעה
15:00
בנוכחות הצדדים.
תשומת לב הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להתגונן והועברו לפסים של "הליך מהיר".
