החלטה בתיק א 24256/06

בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.

עיריית תל - אביב - יפו (להלן: "התובעת") מוסמכת על פי דין לפעול למניעת סיכון למחזיקים או לציבור בנכסים המצויים בתחום גבולותיה המוניציפאלים בהתאם לחוקי עזר לתל אביב - יפו (הריסת מבנים מסוכנים) התשל"ב - 1971 / (מבנים מסוכנים) התשס"ב - 2001. הנתבעים הינם הבעלים של נכס ברחוב הירקון 288 בעיר.

בסוף חודש דצמבר לשנת 2002, בעקבות ביקורת מהנדס מטעמה, גילתה התובעת כי הנכס מצוי בסכנה ממשית למחזיקים בו או לציבור ובשל כך הוצא "צו אטימה" לבניין. צו זה אף הודבק על הנכס עצמו אולם הנתבעים לא פעלו בעצמם לביצוע הוראות הצו בעצמם ואף לא הגישו כנגד הצו כל השגה. משכך, נאלצה התובעת לבצע את העבודות בעצמה. הנתבעים גם לא החזירו לתובעת את עלות העבודות ומשכך לא היה לתובעת ברירה אלא להגיש תביעה זו.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר שטן אהרון (להלן: "המבקש" או "הנתבע").  המבקש העלה בתצהירו טענות על התנהגותה הקלוקלת של העירייה עוד מתחילת שנות התשעים. לאחר שבשנות השמונים נשרף הנכס, השוכרים בו ביצעו שיפוצים ללא ידיעתם של הנתבעים. בשנות התשעים הוגש כתב אישום בגין חריגות הבנייה נגד השוכרים ולא כנגד הנתבעים, אשר כלל לא ידעו על קיום ההליך.

בשנת 1997 ננטש הנכס ע"י שוכריו ונותר נטוש למעשה עד עצם היום הזה. התובעת פעלה שלא בתום לב, וכאשר כל ניסיונותיהם של הנתבעים לשפץ את הנכס ולהציל את שלד המבנה עלו בתוהו, לאחר שהתובעת סירבה לאשר את תכניות השיפוץ.

בתאריך ה - 15/11/07 התקיים בפני דיון בבקשת הרשות להתגונן. במהלך דיון זה הופיע הנתבע 2, מר ראודר במקום מר שטן אך הצהיר כי כל האמור בתצהירו חל גם עליו ומשכך נחקר על ידי ב"כ התובעת המלומדת לעניין זה.

דיון

בחינת בקשתו של הנתבע אינו מצריך לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה. קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבעת (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובעת את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לה ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעת יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

לאחר שקראתי את סיכומיה של ב"כ התובעת המלומדת, לא מצאתי הגנה ראויה שתעמוד לנתבע. נראה כי רוב טענותיו של הנתבע אינן תואמות את התאריכים הנכונים ואף הוא הכיר בכך כאשר נחקר נגדית. בנוסף, הנתבע לא העלה בתצהירו טענת קיזוז בעלת משקל אלא טען אך בעלמא כי פעולותיה של התובעת כאשר מנעה את שיפוץ הבית ולא אישרה תכניות בניה עלו לנתבע וכן לשאר בעלי הנכס לנזקים בסך שני מיליון ש"ח.

לאור כל האמור לעיל דין בקשת הרשות להתגונן הייתה להידחות. עם זאת, לא אעשה זאת לאור התחזקות הנטייה שלא לנעול בפני מתדיינים כבר בשלב מוקדם זה את דלתות בית המשפט ולראות בזכותו של אזרח לקיום הליך בעניינו, כזכות חוקתית מוגנת.

מכיוון שהנני עושה חסד עם הנתבעים, בהחלטתי להעניק להם רשות להתגונן, בפרט כאשר הגנתם לוקה בחוסר בהירות, חוסר פירוט וכאשר אין לנתבעים סיכויים רבים כלל להוכיח את הגנתם (ראה ע"א 680/89, בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3) 757, ע"א 519/65 ברזילי נ' קשת, פ"ד כ(2) 141, ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90,   ע"א 38/77 צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא(3) 401) מוצא אני לנכון להשתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ולהתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערבון בסך 3,600 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן, יינתן פס"ד בתובענה וב"כ התובעת תהא רשאית להגיש פסיקתא לבית המשפט.

במידה ויופקד הפיקדון יועבר התיק לפסים של 'סדר דין מהיר' וישמע בפני בדיון מקדמי בתאריך 15.4.08 בשעה 15:00.

תשומת לב ב"כ הצדדים להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, המתייחסות לתביעות בסד"מ, שניתנו בהם רשות להגן והועברו  לפסים של "הליך מהיר".

 הוצאות ההליך יילקחו בחשבון בהתאם לתוצאות המשפט.

המזכירות תשלח החלטה זו בדואר רשום לצדדים.

ניתנה היום, ג' בשבט, תשס"ח (10 בינואר 2008), בהעדר הצדדים.