החלטה בתיק א 22691/04

1.         התובע עתר נגד הנתבעת לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בשל תאונת דרכים מיום 12/03/01 (להלן - התאונה).

2.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי ועדה רפואית של המל"ל, וביום 13/06/03 נקבעה לתובע  נכות צמיתה אורטופדית בשיעור 10% בגין הפגיעה בתאונה (פגיעה בגב).

התובע והמל"ל הגישו ערר על קביעת הועדה הרפואית, וועדה רפואית לעררים דחתה את העררים והותירה את החלטת הועדה הרפואית על כנה (החלטה מיום 18/02/04).

התובע הגיש בקשה להחמרת מצב (לאחר ניתוח שעבר בגבו), וועדה רפואית נוספת של המל"ל קיבלה את הבקשה וקבעה, בהחלטה מיום 08/09/06, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 20% כתוצאה מהתאונה.

3.         בבקשה זו עתרה ב"כ הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדות הרפואיות, וטענה, בין היתר, כי:

בפני הועדות הרפואיות לא הוצגו כל הנתונים העובדתיים באשר למצבו הרפואי של התובע (תאונות נוספות שאירעו לו במהלך קביעת מסקנות הועדות השונות ואשר הנתונים לגביהן לא הובאו לידיעתן);

הועדות הרפואיות לא נתנו משקל מספיק לריחוק התלונות של התובע על כאבי הגב ממועד התאונה;

ממצאי הועדות הרפואיות אינם מתאימים לנכות הצמיתה שנקבעה לתובע על פי התקנות; 

בנוסף טענה ב"כ הנתבעת, כי העובדה שבפניה של הועדה הוצגה חוות דעת מומחה מטעם התובע, מצדיקה לכשעצמה מתן רשות להבאת ראיות לסתור.

4.         ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות על פי דין מיועד למקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן.

הפסיקה מצביעה על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר שכזה:

טעמים משפטיים (פגם מהותי כמו תרמית או בטלות מעיקרא).

טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

(ראה לדוגמה לעניין זה - ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77; רע"א 802/98 ניר יהלום נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 98(1), 783; א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית - תש"ס, בעמ' 494 והאסמכתאות המפורטות שם; להלן - ריבלין).

5.         לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה ובאסמכתאות אשר צורפו על ידי הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי הנימוקים המפורטים בבקשת הנתבעת אינם מצדיקים התרת הבאת ראיות לסתור. נימוקיי:

5.1.       אין מחלוקת כי התובע היה מעורב בשלוש תאונות דרכים נוספות, לפני ובמהלך התקופה בה התקבלו החלטות הועדות הרפואיות -

תאונה מיום - 05/01/99 (להלן - התאונה הראשונה); תאונה מיום - 31/03/03 (להלן - התאונה השנייה); תאונה מיום - 08/06/06 (להלן - התאונה השלישית).

אין מחלוקת כי הועדות הרפואיות התייחסו בהחלטותיהן לתאונה הראשונה וממצאיה הרפואיים.

אשר לתאונה השנייה והשלישית - עיון במסמכים הרפואיים מלמד כי פגיעותיו של התובע בתאונות אלה היתה קלה. בנוסף, תלונותיו של התובע לאחר התאונה השנייה, כמו גם הטיפול בו, התמקדו בכאבים נטענים באיזור הצוואר. ואילו בתאונה השלישית מדובר בתלונות על כאבים בכתף ימין וברך שמאל. משמע, בשתי התאונות אין ציון לפגיעה או קבלת טיפול בגב, אשר בגין הפגיעה בו (בתאונה נשוא תביעה זו) קבעו הועדות הרפואיות את נכותו של התובע.