1. בפניי תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 1,140,412 ש"ח. התובע הוא תאגיד בנקאי (
להלן: "הבנק"). הנתבעת 1 (
להלן: "החברה") היא חברה שניהלה חשבון בבנק ובו הצטברה יתרת החוב נשוא התביעה. הנתבעים 2 ו-3 חתמו על כתב ערבות לחובות החברה. הנתבע 3 (
להלן: "הנתבע") הינו בעל השליטה בחברה. הנתבעת 2 (
להלן: "הנתבעת") הינה רעייתו של הנתבע.
2. הנתבע טען להגנתו, במסגרת בקשת רשות להתגונן, כי בעת שפתח את חשבון הבנק של החברה, הבטיח לו מנהל הסניף כי החברה תזכה למעמד של לקוח מועדף ובכלל זה תזכה לריבית הטובה ביותר שבסמכות הבנק להציע ללקוחותיו. דא עקא, בדיעבד התברר לו כי שיעורי הריבית בהם חוייב חשבון החברה היו גבוהים בהרבה.
אין בידי לקבל טענה זו, בהיותה סתמית וכוללנית. בעת חקירתו לא יכול היה הנתבע לומר מהו שיעור הריבית שהובטחה לו בעת שנפתח חשבונה של החברה בבנק. למעשה, גם בתצהירו אין הוא מתיימר לומר כי הובטחה לו ריבית בשיעור מסויים, אלא טענתו היא שהמשמעות המקובלת של לקוח מועדף היא חיוב בריבית של פריים + 1% על יתרות החובה. הנתבע אינו מציין מה היתה הריבית בה חוייב החשבון בפועל, וגם אינו מציג תחשיב כלשהו לביסוס הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת ההבטחה.
טענה דומה הועלתה ונדחתה בע"א 7162/96
אמנונים חברה לעבודות עפר ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון
תק-על 98(3), 232 ,עמ' 233:
"
בית המשפט קובע בקשר לכך כי הרוצה לטעון כי בתור "לקוח מועדף" מגיעות לו הנחות ספציפיות אינו יכול לעשות זאת בצורה כללית וסתמית, אלא עליו לפרט את ההטבות ולהוכיח כי הבנק התחייב להעניקן לו. פירוט והוכחה מעין אלה לא הוגשו לבית המשפט ולכן דין טענה זו להידחות."
בע"א 579/85
משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
פ"ד מ(2), 765 ,עמ' 767-768נפסק כי:
"
טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן."
וראה גם ע"א 16/89
"ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית
פ"ד מה(5), 729 ,עמ' 735-736:
"
אפילו היה מקום לראות בטענה משום טענת קיזוז, הרי היה על המערערת להכבד ולפרט טענה זו כדרך שמנסחים כתב תביעה, היינו לפרט את הסכומים הנתבעים במסגרת הטענה ולהציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת..."
על כן, אין מקום ליתן רשות להגן בטענה זו.
3. הנתבע מוסיף וטוען כי חרף הבטחונות הגבוהים שהעמידה החברה לרשות הבנק, זה האחרון העמיד לחברה מסגרות אשראי נמוכות, אך בפועל איפשר לחברה לחרוג ממסגרות האשראי המאושרות וחייב אותה בסכומי כסף גבוהים בגין ריבית חריגה.
גם טענה זו אינה יכולה להתקבל ולו רק מהטעם שהיא לוקה בסתמיות ובכוללנות, מבלי שהנתבע יערוך תחשיב מדוייק או אפילו משוער של הנזק שנגרם לחברה מחמת מעשים אלה של הבנק. הוא מציין אמנם מספר חיובי ריבית בין השנים 2003-2005, אך אין הוא מראה מה היה שיעור הריבית לו היה מדובר בחיוב בתחום מסגרת האשראי המאושרת.
זאת ועוד, הנתבע אישר בחקירתו כי היו מקרים בהם ביקש להגדיל את מסגרת האשראי המאושרת, אך הבנק סירב לכך (ע' 2 לפרוטוקול). משמע, הנתבע היה מודע היטב למשמעות הנובעת מצריכת אשראי מעבר למסגרת האשראי המאושרת, בזמן אמת ולא רק בדיעבד, אך חרף זאת העדיף להמשיך ולצרוך את האשראי היקר.
טענה דומה הועלתה ונדחתה בע"א 7162/96
אמנונים
הנ"ל, בע' 234:
"
הבנק איננו אפוטרופוס של לקוחותיו ואין מוטלת עליו החובה לעדכן מיוזמתו את מסגרת האשראי למשיכת יתר שהוא מקצה ללקוחותיו. זאת ועוד אחרת, חוסר המעש של החברה בהקשר זה עולה לה לחובתה. החברה נהגה במדיניות של שב ואל תעשה, ולא טרחה לבקש את הגדלת מסגרת האשראי המוענק לה אף בימים של אינפלציה דוהרת. גם עובדה זו מחלישה את כוח הטיעון של החברה בעניין זה."
על כן, אין מקום ליתן לנתבע רשות להגן בטענה זו.
4. טענתו האחרונה של הנתבע היא שאין בידיו את מלוא המסמכים הדרושים לו לשם חישוב נזקיו משום שהבנק המציא לו רק חלק קטן מהמסמכים שביקש.
טענה זו אינה יכולה להתקבל, משום שהנתבע אינו מפרט אילו מסמכים בדיוק ביקש, ודרישתו לא נענתה. כפי שנקבע בע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ
פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138:
"
כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית. די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן. ... תביעת המשיב עומדת במידת הפירוט הנדרשת והמערערים לא פנו בבקשה לבית המשפט לפירוט נוסף."