החלטה בתיק א 221332/02

1.         לפני בקשה מטעם התובע למינוי מומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית.

2.         התובע היה מעורב בשלוש תאונות דרכים בתאריכים 10.10.00, 28.2.01 ו - 24.4.01.

            מטעם בית המשפט מונה האורטופד ד"ר טאובר, לשם בדיקת התובע בתחום האורטופדי.

            ד"ר טאובר בדק את התובע ביום 2.9.03 וקבע בחוות דעתו, כי לתובע נותרה נכות בגין הגבלת תנועות עמוד שדרה מותני בשיעור 10% לפי סעיף 37 (7) (א). ד"ר טאובר הוסיף, כי אין ביכולתו לפרט את משקלה של כל אחת מהתאונות בנכות זו והעריך, כי לכל התאונות היה אפקט מצטבר על מצבו של התובע.

3.         התובע טוען, כי טרם התאונה עבד כטכנאי להתקנת מערכות לטיהור מי שתיה, כי הוא חסר כל השכלה, למעט המקצוע האמור, וכי ניסה לשוב לעבודה במקצועו, אך הדבר לא עלה בידו.

            התובע טוען עוד, כי ביום 28.10.04 נבדק ע"י המחלקה לרפואה תעסוקתית של קופת החולים, שם נקבע, כי הוא מוגבל בהרמת משאות כבדים, עליית מדרגות ונסיעות ממושכות.

            התובע טוען, כי נכותו התפקודית גבוהה מנכותו הרפואית ועל מנת להוכיח את נכותו התפקודית, על בית המשפט להורות על מינוי מומחה תעסוקתי.

4.         הנתבעות מתנגדות לבקשה. לטענת הנתבעות התובע פוטר מעבודתו בסמוך ליולי 2000, היינו כבר עובר לתאונה הראשונה. לאחר התאונות השונות עבד התובע ותפקד בשני מקומות עבודה בו זמנית. מכאן שאין כל סיבה למינוי מומחה בתחום התעסוקתי.

5.         דיון

            הלכה היא, כי בית המשפט הוא לרוב המכריע בשאלת נכותו התפקודית של הנפגע ואינו נדרש לשם כך למומחה נוסף.

            כך בע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 690, שם נדונה השאלה בדבר הסתמכות על תקנה 15 לצורך קביעת נכות לפי סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (ולהלן: "חוק הפיצויים") ובתוך כך נקבעה סמכות בית המשפט להכרעה בשאלת הנכות התפקודית.

            כך שם:

            "הנכות התפקודית לעניין תשלום פיצוי לפי חוק הפיצויים חשובה היא ביותר כדי לאפשר לבית המשפט להחזיר את הנפגע, ככל הניתן, במובן שעמדנו עליו, למצבו עובר לתאונה. בכך, במידה רבה, עיקר התפקיד המוטל על בית המשפט - לגבש את הראיות בכל הנתונים וההיבטים שיש בהם כדי להשפיע על קביעת יכולת התפקוד של הנפגע, השוואת מצבו של הנפגע עובר לתאונה עם מצבו הכללי בעקבות התאונה וקביעה מסתברת של גובה הנזקים, בהתחשב בכל המרכיבים וההיבטים.".

ובע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פד"י נב (3) 792 -

"הנכות הרפואית והנכות התפקודית, ביחד עם נתונים אחרים, ישמשו את בית המשפט בבואו לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, הפסד שעל בית המשפט ולא על המומחה הרפואי לקובעו".

ובבר"ע (מחוזי ת"א) 2818/01 בלחסן נ' ברבי, (טרם פורסם) קבעה כב' הש' גרסטל לעניין מינוי מומחה תעסוקתי, כדלהלן:

"מדובר במקרה חריג. הפגיעה האורטופדית במבקשת הינה פגיעה קשה, הן במיקומה והן בעוצמתה... ואם לא די בכך, מתלווה לפגיעה זו, פגיעה משמעותית בתחום הנפשי. המבקשת הועסקה, עובר לתאונה, כסייעת בבית חינוך מיוחד לילדים מפגרים ואוטיסטים, עבודה המחייבת, מטבע הדברים, הן מאמץ נפשי, והן מדי פעם, מאמץ פיסי.

השילוב של פגיעה קשה עם תעסוקה קודמת בעלת מורכבות מיוחדת, מחייב התייחסות מיוחדת מצד בית המשפט, ונכון וראוי שבית המשפט ייעזר במומחה בתחום התעסוקתי כדי שתונח בפניו התמונה המלאה מהפן התפקודי, ותוצגנה בפניו האפשרויות של המבקשת לחזור למעגל העבודה בכלל, ולסוגי עבודות ספציפיים בפרט".

6.         מכל האמור עולה, כי ברגיל בית המשפט הוא המכריע והפוסק בדבר נכותו התפקודית של הנפגע, לרבות השלכת מצבו זה על אובדן כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים, בגין פגיעה גופנית קשה, המשולבת עם תחום עיסוק ייחודי טרם הפגיעה, נכון למנות מומחה תעסוקתי.