בפניי בקשת נתבע 2, (להלן:
"המבקש"), למתן רשות להתגונן, בטענה שהמשיב נענה לבקשה לגילוי מסמכים באופן חלקי בלבד ודי באי המצאת המסמכים, בכדי לאפשר לו את הרשות להתגונן.
לטענתו, הוא ונתבעת 1 רכשו בית קפה הידוע בשם "מקרו בר" ולצורך ניהולו פתחו חשבון אצל המשיב. נקבע שחתימות שני הבעלים יחד יחייבו את החשבון. נתבעת 1 הייתה ועודנה בת זוגו לחיים של מר אורי יוסף, אשר ניהל עימה את בית הקפה בפועל.
בסמוך לפתיחת בית הקפה, בתחילת חודש אפריל 2005, מכר המבקש את חלקו לנתבעת 1 ולחברה לחיים וסוכם ביניהם כי חשבון הבנק נשוא תביעה זו ייסגר. במקביל, הודיע על כך לסגן מנהל הסניף מטעם המשיב ואף הגיע לסניף ביחד עם מר אורי יוסף וחתם על טפסים להוצאתו מהחשבון. הובטח לו שעותקים ממסמכים אלה ימסרו לו, לאחר שנתבעת 1 תחתום אף היא על המסמכים.
לטענתו, לא בוצעה על ידו ולא אושרה לביצוע על ידו כל פעולה בחשבון. היה ברור לו שאינו בעלים בחשבון עד לחודש ינואר 2006, עת נודע לו כי מתנהלים כנגדו הליכי הוצאה לפועל, בגין שקים שנמשכו כביכול על ידו מחשבון בית הקפה. החתימה על השקים אינה וחתימתו וזו זויפה. הזייפן ידע שנדרשו שתי חתימות על גבי כל שיק ובאם נעשה שינוי במסמכי פתיחת החשבון, השינוי נעשה אחרי פתיחת החשבון. מבדיקה שערך התברר לו שאורי יוסף, התחזה והציג עצמו כאילו היה המבקש ובתרמית המשיך לנהל את החשבון, לבצע פעולות ולהגדיל את החוב תוך שהמשיב אפשר לו זאת. עם היוודע התרמית הגיש נגדו תלונה במשטרה בגין זיוף ומרמה.
לטענתו, המשיב טעה כאשר אפשר לזייפן לשנות את זכויות החתימה בחשבון ללא ידיעתו וללא הסכמתו. המשיב הפר את חובתו כלפיו, בכך ששינה את זכויות החתימה בחשבון משתי חתימות לחתימה אחת ואפשר לזייפן (אורי יוסף) למשוך 101 שקים מחשבון הבנק בסך כולל של 180,148 ש"ח, בעוד חתימתו אינה נחזית על גבי השקים.
לגרסתו, במסגרת הניסיון לערוך הסדר עם המשיב, הודה בפניו שוקי סגן מנהל הסניף, כי השקים בגינם חויב החשבון, מזויפים והציע למבקש לקחת הלוואה, שלה יערוב אורי יוסף אשר בעצם יפרע את החוב למשיב.
לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה בטענה שאין בשלב בקשת הרשות להתגונן, חובת גילוי כללית.
לטענתו, המבקש מודה שחתם על למסמכי ההלוואה, לאחר משיכת השקים ומשמעות החתימה היא שהמבקש ויתר על הטענות שקדמו להסכם, על טענות הזיוף ועל טענות הוצאתו מהחשבון.
טענת הזיוף אותה מעלה המבקש, לכאורה טענה קשה היא, אולם באופן מעשי אין בה ולא כלום. טענת המבקש, שחתימותיה של שותפתו (נתבעת 1) זויפו, היא עדות סברה ועדות שכזו פסולה מאחר והגיעה מפיו ולא מפי בעל החתימה.
לטענתו, המבקש לא טרח להציג אף מסמך ובהם השקים להוכחת טענתו שחתימתו זויפה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
הגם שמדובר בטענה בעל פה נגד מסמך בכתב, לגרסת המשיבה, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורה המספיקה בשלב הרשות להתגונן.
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).
מהעדויות ומהראיות שהובאו בפניי עולה שטענות המבקש לעניין זיוף חתימתו על השקים וטענתו חתם אצל המשיב על טפסים להוצאתו מהחשבון בחודש אפריל 2005, לא נסתרו.
"תכליתה של החקירה הנגדית של המצהיר נועדה כדי להביאו לנסיגה מן הגרסה הכלולה בתצהיר ולהציל מפיו הודאה אשר ממוטטת את יסוד הגנתו של הנתבע...אם נעשתה חקירה ממושכת והמצהיר לא נסוג באופן מממשי מגרסתו שנתגלתה בתצהיר צריך לתת לנתבע רשות להתגונן" (להלן בר אופיר עמודים 154-155 ).
משלא נסתרו טענותיו של המבקש בעדותו, הנני מקבלת את הבקשה ונותנת את הרשות להתגונן.
