החלטה בתיק א 21381/04

על סיפו של קדם המשפט, הציף אשד של בקשות על שולחני.

בקשה אחת הוגשה על ידי התובעת ויתר הבקשות הוגשו על ידי הנתבע 1.

מצאתי כי ישנן בקשות, שאינן מצריכות תגובה ובית המשפט רשאי להכריע בהן על אתר.

בש"א 167953/05 הוגשה ביום 5.6.05.הבקשה הוגשה על ידי יוסף פרידמן, הנתבע 1 שהוא גם התובע שכנגד, למחוק על הסף את כתב ההגנה של הנתבעים שכנגד 2-5.

בקשת הנתבע 1, יוסף פרידמן, שהוא גם התובע שכנגד הוגשה ביום 28.6.05.  עניינה, חיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות לפי תקנה 519 תסד"א תשמ"ד - 1984.

בש"א 170071/05 הוגשה ביום 28.6.05 על ידי הנתבע 1 יוסף פרידמן שהוא התובע שכנגד, למחיקת כתב התביעה בכתב ההגנה שכנגד של הנתבעת 1, על הסף.

בקשת התובעת הוגשה ביום 22.6.05. למחיקת כתב תביעה שכנגד ולמחיקת הגנתם של הנתבעים 1-2.

אשר לבש"א 167953/05, בש"א 170071/05, וכן בקשת התובעת מיום 22.6.05 למחיקת כתב תביעה שכנגד והגנת הנתבעים 1 ו-2 - כל אלה בקשות על פי תקנה 122 תסד"א תשמ"ד - 1984. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט לא יעשה על נקלה שימוש בסמכותו למחוק כתבי טענות על פי תקנה 122. על בית המשפט ליתן למפר הזדמנות לתקן את הפרתו, כאשר רק בלית ברירה, יפעיל בית המשפט את הסנקציה החריפה הזו.

ראה בספרו של כבוד הנשיא,  השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", הוצאת סיגא, מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג - 2003 בעמ' 159: "לאור נטייתו הטבעית של בית המשפט שלא לחסום באופן קפדני מדי את דלתות בית המשפט, אפילו בפני מתדיין רשלן. אין דרכו של בית המשפט למחוק כתב הגנה מכוח התקנה, אלא אם כן סירב בעל דין בזדון לקיים צו של בית המשפט".

שני בעלי הדין שהגישו את הבקשות, התובעת והנתבע 1, מתעתעים זה בזה ואיש מהם עדיין לא שיתף פעולה עם חברו ברמה הדיונית הנחוצה. אין בכך כדי להצדיק מחיקת כתבי הטענות ודי בהערה לסדר של בית המשפט אשר ניתנת להם בהחלטה זו. לאמור: הצדדים הרלוונטיים מתבקשים שלא להקל ראש בהליכי גילוי מסמכים, לא לתעתע איש ברעהו ולמלא אחר החסר והנחוץ. אם אמצא כי בלתי אפשרי לנהל את ההליך בהעדר תצהירי גילוי מסמכים וכו', אשוב ואדרש לבקשה להטלת סנקציה. חובת הגילוי ההדדית תחול על הצדדים תוך 30 יום מיום 29.6.05 וימי הפגרה יבואו במניין.

אשר לבקשה לחיוב התובעת להפקדת ערובה להוצאות, שקלתי אם יש לחייב את התובעת להשיב לבקשה. עיינתי ומצאתי כי הבקשה על פניה אינה מוצדקת ואינני רואה סיבה לחייב את התובעת להשיב לה.

שניים הם התנאים לחיוב תובע והפקדת ערובה להוצאות.

א.         העדר חוסן כלכלי.

ב.         מופרכות התביעה.

לא מצאתי כי שני התנאים הללו התקיימו בענייננו. טענות המבקש, הנתבע 1 כי החברה מעבירה את קווי החלוקה לחברת קוקה קולה, עדיין אינה אומרת שהתובעת מרוקנת מכל נכס. העובדה שמדובר בחברה בע"מ, כשלעצמה, אינה מצדיקה השתת חיוב בהפקדת ערובה. כלל זה היה קיים בפקודת החברות הקודמת והוא בוטל ועבר מהעולם עם חקיקתו של חוק החברות החדש בשנת תשנ"ט - 1999. ראה בספרו הנ"ל של המלומד גורן שם בעמוד 577.

גם התביעה כשלעצמה אינה תביעה מופרכת עד כדי כך שסיכוייה מוטלים בספק באופן המחייב הפקדת ערובה.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת הנתבע 1 לחיוב התובע בהפקדת ערובה.

סיכום

הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות, אשר הוגשה ביום 28.6.05 נדחית.

יתר הבקשות שעניינן קובלנות הדדיות של התובעת והנתבע 1 זה כנגד זה, בעניין הליכים מקדמיים, הקדימו את זמנן. בית המשפט אינו נוטה למחוק על נקלה כתבי טענות בשל התרשלות בעלי דין בביצוע חובותיהם הדיוניות. מאחר ומדובר בהתרשלות הדדית של שני בעלי הדין המרכזיים, אין לי אלא להעיר להם, כי עליהם לעמוד בחובותיהם ויעשו כן תוך 30 יום משימוע החלטה זו. ימי הפגרה יבואו במניין. אם הרשלנות וחוסר שיתוף הפעולה ימשך, אדרש לבקשות ככל שתוגשנה.

ניתנה היום כ"א בסיון, תשס"ה (28 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.