החלטה בתיק א 209277/02

בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה.

בין הצדדים שבפניי ניטש סכסוך עז ורב שנים.

הנתבע מס' 3 שימש כעורך דינם של התובעים ושל אחרים.

התובעים ואחרים הינם בני משפחת חללי מינכן, אשר נרצחו במהלך אולימפיידת מינכן בשנת 1972. הנתבע מס' 1 נשכר לייצג את בני המשפחות בתביעות כנגד גופים שונים בגרמניה.

בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה ראשון בשנת 1977, וכן נחתם הסכם שני בשנת 1994, הנוגעים לשכר טרחתו של הנתבע מס' 1, בקשר עם ייצוגו את בני משפחות החללים.

התובעים הגישו ביום 21.10.02 תביעה לתשלום סכומים המגיעים להם, לטענתם לאור קבלת פיצויים ממשלת גרמניה.

במהלך הדיונים שקדמו לבקשה זו, עתרו התובעים לחייב את הנתבע מס' 1 במסמכים שונים, וביהמ"ש נתן מספר החלטות בעניין וקבע כי הנתבע מס' 1 שימש כנאמן בעבור התובעים.

לאחר שקבלת המסמכים לא הושלמה, וגם על כך קיימת מחלוקת, עתרו התובעים להורות על תיקון כתב התביעה. בין היתר לאור גילויו של הסכם שכר הטרחה משנת 1994, ולאור העדרם של המסמכים שנתבקשו על ידם.

הנתבעים עותרים להורות על דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה, והם טוענים כי סכומי התביעה מופרזים לאין שיעור, כי התובענה חסרת סיכוי, כי לא צורף תצהיר התומך בבקשה לתיקון כתב התביעה, כי התצהיר שצורף, של עורכת דין כהן אינו עונה על דרישות הפסיקה, כי המידע הנטען היה ידוע לתובעים עוד בסוף שנת 2004 והבקשה הוגשה רק עתה, כי תיקון התביעה פוגע בטענות ההתיישנות שהועלו על ידי הנתבעים עוד כהנה וכהנה טענות למכביר.

לא מצאתי לנכון לפרוס את כל היריעה של טענות הצדדים בעניין תיקון כתב התביעה המשתרעות על 27 עמודים בסיכומי ב"כ הנתבעות 2-3  ו-13 עמודים בסיכומי ב"כ הנתבע מס' 1.

הלכה ידועה היא כי ביהמ"ש יטה להעתר לתיקון כתב תביעה ומוסמך הוא להורות על תיקון כתב תביעה בכל אחד משלבי הדיון.

כעולה מהמסמכים בתיק זה,  שלב גילוי המסמכים התארך לתקופה בת למעלה משנה, כאשר ביהמ"ש בהחלטתו מיום 5.7.05, שניתנה לאחר חקירה ארוכה של הנתבע מס' 1, בנוגע למסמכים שברשותו, קבע  כי: "הנתבע הערים קשיים בביצוע גילוי המסמכים". בסופו של דבר נקבע כי לאור טענת הנתבע כי אין בידיו מסמכים מעבר למסמכים שהוצגו על ידו, ואשר נקבע על ידי ביהמ"ש כי הם מצומצמים, הרי הליך גילוי המסמכים מוצה.

הבקשה לתיקון כתב התביעה מוגשת כאמור בה לאור החלטת ביהמ"ש, אשר לאחריה הוברר באופן סופי כי התובעים לא יוכלו לקבל את המסמכים שהתבקשו על ידם.

ביהמ"ש קבע מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית שהוגשו.

בנסיבות כאלה, אינני מוצאת כי אי צירוף תצהיר מטעם התובעים בעצמם הינה מכשלה בלתי ניתנת לעבירה. מהותה של המחלוקת בין התובעים לנתבע מס' 1 נוגעת לפעולתו כנאמן, וכעורך דינם, כאשר בחשבון שהוגש על ידו קוזזו מסכומי הפיצויים להם היו זכאים התובעים הוצאות, והליך גילוי המסמכים נועד על מנת לקבל את מלוא המסמכים המפרטים את הקבלות.

מחלוקת נוספת נוגעת לשאלת קיזוז ההוצאות מסכום הפיצויים, ושכר הטרחה, האם על התובעים לשלם שכ"ט מסכום הפיצויים ולאחר מכן מהיתרה יש לקזז את ההוצאות או להיפך.

ביחס לנתבעות 2-3 הטענות כלפיהן, הינן בגין אחריותן כמנהלות העמותה, בכך שאפשרו לנתבע מס' 1 לקזז סכומי הוצאות ללא פיקוח ובקרה כפי  מחוייבותן.

עיקרה של התביעה לא השתנה, סכום התביעה השתנה לאחר שהוברר כי התובעים לא יוכלו לקבל את המסמכים הנוגעים להוצאותיו של הנתבע מס' 1.

טענתם המהותית ביותר של הנתבעים כנגד תיקון כתב התביעה נוגעת לטענת ההתיישנות. הנתבעים טוענים כי התביעה החדשה כוללת עתירה לביטול הסכם שכ"ט משנת 1994, כאשר באם ייעתר ביהמ"ש לבקשה תיפגע זכותם להעלות טענת התיישנות.