עניינה של תביעה זו, הינה אירוע של תאונת דרכים, בה טוענת התובעת, כי נגרמו לה נזקי גוף. לטענת התובעת, היא רכבה ביום 18.5.04 בשעה 15:20, בקטנוע בתור נוסעת כשבקטנוע נהגה הנתבעת מספר 1, והקטנוע היה מבוטח בביטוח חובה בהתאם לפקודה אצל הנתבע מספר 2.
עם הגשת התביעה, הגישה התובעת גם בקשה בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (המומחים ) 1986. בבקשתה ביקשה התובעת למנות מומחים בתחום האורטופדי, בתחום הנוירופסיכאטרי, ובתחום אף אוזן וגרון.
לתביעה צירפה התובעת גם תיעוד רפואי שכלל תעודת חדר מיון, ואישורים רפואיים נוספים.
לאחר עיון בחומר הרפואי ובבקשה למינוי מומחים רפואיים, החלטתי למנות שני מומחים שמצאתי הצדקה למינויים על פי החומר הרפואי שצורף. מומחה בתחום אף אוזן וגרון, הוא ד"ר ראובן בן טובים, ובתחום הכירורגיה האורטופדית, ד"ר ראובן פרבר.
ד"ר פרבר, מסר חוות דעת, ובה קבע כי נותרה לתובעת נכות קבועה בשיעור של 10%בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שידרה צווארי, בנוסף לנכויות זמניות.
ד"ר בן טובים, קבע, שלא נותרה לתובעת נכות כלשהי בתחום מומחיותו אף אוזן גרון. כמו כן, מציין ד"ר בן טובים, בחוות דעתו, כדלקמן:
"תיאורה האנמנסטי אינו מובהק / ואופייני TRUE VERTIGO אשר ממקור וסטיבולארי, וייתכן, והמקור הינו CNS ולפיכך, יש מקום לחוות דעת נוירולוגית".
ובהמשך, "אשר על כן, לאור כל שפורט לעיל, אין לזהות פגימה ברת נכות, הקשורה למערכת הוסטיבולארית, הרלבנטית, לטראומה הנדונה ויש מקום להערכה נוירולוגית, PER SEבנדון".
במקום אחר, אומר המומחה, "אף במקרה דנן, יש מקום להערכה נוירולוגית משלימה".
בסיכום חוות דעתו קובע המומחה "ובאשר לאספקט אי היציבה, הגימגום והתנועות הארציונליות שהחמירו, יש מקום להערכה נוירולוגית משלימה".
יש לציין, שבכל מקום, שהמומחה המליץ על קיום בדיקה נוירולוגית משלימה, הוא הדגיש את הדברים על ידי מתיחת קו מתחת להמלצה.
אמת נכון, שהמומחה, לא קיבל את גירסאותיה של הנבדקת באשר לתלונות שלא אומתו על ידו, בבדיקות האובייקטיביות, ובתחום מומחיותו קבע שלא נותרה לה נכות. אך הוא עמד על המלצתו למנות מומחה בתחום הנוירולוגי בארבע הזדמנויות שונות בחוות הדעת.
התובעת בבקשה למינוי מומחים, לא ביקשה למנות נוירולוג, אך ביקשה למנות נוירופסיכיאטרי. האמת היא, שגם על ידי בקשה של התובעת למנות פסיכיאטר, הניחה בפני בית המשפט בקשה למנות מומחה בתחום הרפואי שבו יש לה תלונות, וגם אם ביקשה מינוי נוירופסיכיאטר, אין לומר, שהיא לא ביקשה מינוי מומחה בתחום עליו המליץ ד"ר בן טובים.
הדבר מחזיר אותי לשאלה, האם אכן, יש בפני בית המשפט, בחומר הרפואי הנייטראלי משום ראשית ראייה למינוי מומחה כנדרש בתקנות ובהתאם לנוהג שהשתרש בפסיקה, ומידת העוצמה של ראשית הראיה שבחומר הרפואי המצדיקה מינוי מומחה. אקדים ואומר, שהמלצה של מומחה רפואי שבדק את התובעת, למנות מומחה מתחום אחר, לאור ממצאים והתרשמות שהוא בעצמו מצא וחווה, מהווה נתון שיש לקחת אותו בחשבון, כשבאים לבדוק ולשקול אם ישנה משום ראשית ראיה, הדרושה לצורך מינוי מומחה.
ההחלטה למנות מומחה במקרה זה, צריכה להיות ניזונה, הן מהחומר הרפואי האוייבקטיבי, והן מהמלצתו של המומחה כפי שהמליץ.
למען הבהרת הדבר, אומר, שאם לא יהא כל בסיס להמלצה בחומר הרפואי המונח בפני בית המשפט והמומחה, הרי שהמלצה בלבד של המומחה הרפואי, שאינה נתמכת על ידי ממצאים בחומר הרפואי, אין בה, לבדה, כדי להוות ראשית ראייה, שכן, במקרה כזה, בהעדר נתונים בחומר הרפואי האובייקטיבי, המלצה כזו, נשענת דרך כלל, רק על תלונותיו של הנבדק בפני הרופא.
מעיון בחומר הרפואי, שעמד בפני בית המשפט והמומחה, אני מוצא שבתעודת חדר המיון, שנמסרה לתובעת וצורפה לכתב התביעה, מיום 18.5.06, מצויין כדלקמן:
"ממצאים וטיפולים לפני הגיעו למיון: - סחרחורת, מספרת על מספר הקאות".
בפרק "בדיקה" מצויין: "רגישות באזור ראש .... (מילה לא ברורה) שמאלי.
