1. האם יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה? זוהי השאלה הצריכה הכרעה בבקשה שלפני.
רקע דיוני
2. התובע הוא מפרק עמותת "הפועל ירושלים - כדורסל" ("העמותה"). על-פי הנטען בכתב התביעה, אשר הוגש לבית המשפט ביום 6/2/00, מלכתחילה יוסדה העמותה על-ידי הנתבעות 1 ו-2 (אשר יכונו להלן: "ההסתדרות") כשלוחה של ההסתדרות, ללא מסך מפריד בינה לבין ההסתדרות. הן בתקנון העמותה והן בחוקת ההסתדרות נקבע, כי העמותה אינה גוף עצמאי, וכי האחריות הכוללת לניהולה מוטלת על ההסתדרות. לעמותה לא היו מעולם מוסדות עצמאיים משלה והחלטות מוסדותיה היו כפופות להחלטות ההסתדרות. גם רכושה של העמותה היה שייך להסתדרות. "ייעודה של העמותה לא היה אלא לשמש כשלוחה - בין שלוחה בתוך ההסתדרות עצמה (כחלק בלתי נפרד ממנה) ובין כשלוחה של ההסתדרות הסרה באופן מוחלט למרותה" (סעיף 3 לכתב התביעה).
ועוד נטען בכתב התביעה, כי במוסדות ההסתדרות לא הייתה מעולם מחלוקת על כך, שההסתדרות חבה בחובות העמותה והיא גם בעלת הזכויות בנכסיה (סעיף 39 לכתב התביעה). בכל הזמנים הרלבנטיים חלשה ההסתדרות על העמותה וזו לא הוקמה מעולם כתאגיד "רגיל" בעל מסך משפטי, המנתק אותה מההסתדרות ומוסדותיה. טענת קיומו של מסך בין העמותה להסתדרות נשמעה לראשונה רק במסגרת הליכי הפירוק (סעיף 41 לכתב התביעה).
3. ביום 3/7/94, הוגשה על ידי שלטונות מס-הכנסה בקשה לפירוקה של העמותה. במסגרת הליכי הפירוק הכיר המפרק בהוכחות חוב בסכום כולל של 11,340,525 ש"ח. עיקרו של החוב (קרוב ל-9 מליון ש"ח) הינו חוב למס-הכנסה. מהוכחת החוב עולה, כי מדובר בחובות מס מעסיקים ומס שכר שמקורם בשנות המס 1985 - 1994.
4. המפרק טוען בכתב התביעה, כי מאחר שהעמותה הנה חלק בלתי נפרד מההסתדרות, ולחלופין - שלוחה של ההסתדרות, נושאת ההסתדרות בחובותיה. לפיכך, מתבקש בית המשפט "ליתן פסק דין לפיו עמותת הפועל ירושלים הינה חלק בלתי נפרד מההסתדרות ... וכי (ההסתדרות) חייבת בחובות העמותה שבפירוק, כפי שאושרו בהליכי הוכחת החוב על-ידי המפרק, קרי סך של 11,340,525 ש"ח". לחלופין מתבקש בית המשפט לקבוע, כי העמותה היא "שלוחה" של ההסתדרות, וכי ההסתדרות חייבת בחובותיה של העמותה מכוח היותה "שולח".
טענת ההתיישנות - עמדת ההסתדרות והצדדים השלישיים
5. ההסתדרות והצדדים השלישיים טוענים, כי כל העובדות המבססות, לטענת העמותה, את ייחוס חובותיה להסתדרות, היו ידועות לעמותה לכל המאוחר עם סיומה של כל שנת מס, שבה התגבשו חובות המס של העמותה לאותה שנה. לפיכך, המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות לגבי חוב המס לשנת 85' הוא דצמבר 85', לגבי החוב של שנת 86' דצמבר 86', וכך הלאה עד לשנת 94', שהיא שנת המס האחרונה שלגביה אושרה הוכחת חוב. התביעה דנן הוגשה בחודש פברואר 00'. לפיכך, בעת הגשתה התיישנה עילתה לגבי כל אחת ואחת מהשנים עד 7 שנים לפני הגשתה, היינו, עד לשנת המס 92' ועד בכלל.
6. ההסתדרות והצדדים השלישיים מוסיפים וטוענים, כי מועדי הגשת בקשת הפירוק או מינוי המפרק, אינם רלבנטיים למרוץ ההתיישנות של תביעות החברה המפרקת ואינם דוחים את תחילת מרוץ ההתיישנות. בהקשר זה, מסתמכת ההסתדרות על ע"א 5017/92 מרכז הארגזים בע"מ (בפירוק ובכינוס) נ' עוזר, פ"ד נא(2) 200, שבו נקבע כי מינוי מפרק לחברה אינו דוחה את מרוץ ההתיישנות של תביעות שמגיש המפרק לפי סעיף 374 לפקודת החברות.
7. ביום 3/7/97, קודם להגשת התביעה דנן, הגיש המפרק לבית משפט של פירוק בקשות לפי סעיפים 373-374 לפקודת החברות. באותה העת, טרם התיישנה זכות התביעה של העמותה לגבי החובות שצמחו משנת 90' ואילך. ההסתדרות טוענת, כי עילת התביעה דנן אינה זהה לעילת התביעה בבקשות הנ"ל ולפיכך, לא מתקיימים תנאיו של סעיף 15 לחוק ההתיישנות. אולם, גם אם יש תחולה לסעיף 15 לחוק, הרי התקופה שלא תבוא במניין ההתיישנות אינה אלא זו שבין הגשת הבקשה הראשונה ביום 3/7/97, ועד לדחייתה ביום 30/11/98.
8. בהתייחס לטענת המפרק, כי בין הצדדים קיימים יחסי נאמנות, הדוחים את תחילת מרוץ ההתיישנות עד לקיומו של מעשה גלוי הכופר בנאמנות, משיבים ההסתדרות והצדדים השלישיים, כי לצורך העלאת הטענה היה על המפרק להגיש כתב תשובה, מה שלא נעשה על ידו. לעצם העניין נטען על ידן, כי במקרה שלפנינו לא היו קיימים יחסי נאמנות. לחלופין נטען, כי העמותה ידעה בכל הזמנים שההסתדרות אינה משלמת לשלטונות המס את חובות המס. זאת ועוד: כבר בשנת 91' הודיעה ההסתדרות על התנתקותה מהעמותה שבפירוק, וזאת כפי שנטען מפורשות גם בכתב התביעה. לעמותה היה ידוע, אפוא, היטב, למצער החל משנת 91', כי ההסתדרות כופרת בחובותיה כלפי העמותה. מכאן, שמרוץ ההתיישנות החל, לכל המאוחר, בשנת 91', כ-9 שנים לפני הגשת התביעה.
9. ההסתדרות והצדדים השלישיים טוענים גם, כי אם אמנם הייתה העמותה "זרוע" או "שלוח" של ההסתדרות, כפי הנטען בכתב התביעה, אזי לא ברור כלל ועיקר מדוע ראה המפרק לאשר את הוכחת החוב של מס הכנסה, במקום להפנות את שלטונות המס אל ההסתדרות. אישור הוכחת החוב על ידי המפרק, כך נטען, טופח על פניה של התביעה. אלא שטענה זו חורגת מגדריה של טענת ההתיישנות, מה עוד שלעמותה לא ניתנה הזדמנות להתייחס אליה. במאמר מוסגר יוער, כי לכלל, שלפיו שלוח שפעל בהרשאה "יוצא מהתמונה" ואינו נושא בחבות כלפי צדדים שלישיים, קיימים חריגים. אחד החריגים הוא במקום, שבו נקבעה חבותו האישית של השלוח בהוראה חקוקה (ראו בספרו של פרופ' א' ברק, חוק השליחות כרך ראשון, נבו הוצאה לאור, תשנ"ו, בעמ' 502 ואילך). יש מקום לברר שמא כך הדין במקרה שלפנינו. אך כפי שנאמר לעיל, מקום בירורה הראוי של הסוגיה אינו במסגרת הבקשה שלפני.
עמדת המפרק
10. תשובתו העיקרית של המפרק לטענת ההתיישנות היא, כי עילת התביעה נגד ההסתדרות התגבשה במלואה רק לאחר הכרעתו של המפרק בהוכחות החוב בשנת 95', משום שרק לאחר הכרעה זו ניתן לדעת האם קיימים חובות ומה שיעורם. בהקשר זה, מבקש המפרק להסתמך על ההלכה שנפסקה בע"א 493/63 קופ"ח נ' קבוצת כנרת ואח', פ"ד יח(2) 225.
11. המפרק טוען, לחלופין, כי העילה בדבר היותה של העמותה חלק בלתי נפרד מההסתדרות אינה יכולה להתיישן, משום שאופייה הוא "מעין הצהרתי", מה עוד שמדובר בעובדות שלא היו גלויות אלא נתגלו רק לאחר חקירה מקיפה של המפרק.
12. המפרק טוען גם, כי האחריות הניהולית הרובצת על ההסתדרות וסוג הקשר המיוחד שבין העמותה להסתדרות, כפי שאלה פורטו בכתב התביעה, יצרו יחסי נאמנות בין הצדדים. על-פי ההלכה הפסוקה, תביעת הנהנה כלפי הנאמן אינה מתיישנת, כל עוד אין הנאמן כופר בהיותו נאמן. בענייננו, כפרה ההסתדרות בהיותה נאמן רק לאחר שהמפרק דרש ממנה לשלם את חובותיה של העמותה.
דיון והכרעה
13. לצורך בחינת שאלת ההתיישנות יש לבחון מתי נולדה עילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958). השאלה היא, אפוא, מתי קמה לעמותה עילת התביעה שמכוחה הגיש המפרק בשמה את התביעה. עילת התביעה פירושה, מכלול העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה, אשר בלי ידיעתן ואיזכורן לא ניתן להגיש את התביעה ולא כל שכן להצליח בה (ע"א 244/81 פתאל נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 684). במילים אחרות: עילת התביעה היא ""מסכת העובדות המהותית המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע)... ה'יום שבו נולדה עילת התובענה' הוא אפוא היום, בו מתגבשות העובדות המהותיות, המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע... מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק דין" (ד"נ 32/84 עזבון ויליאמס נ' בנק א"י בריטניה בפירוק, פ"ד מד(2) 265, 271).
14. עיון בכתב התביעה ובכתב התשובה שהגיש המפרק מלמד, כי לא נטען בהם כלל ועיקר, שהנתונים אודות מהותם של חובות העמותה, היקפם או שיעורם, לא היו ידועים לעמותה עוד קודם לאישורן של הוכחות החוב. אדרבא, בשים לב לכך שעיקרם של החובות מורכב מהפרשות מס מעסיקים ומס שכר ממשכורותיהם של עובדי העמותה יש להניח, כי העמותה הייתה מודעת לחובות לכל המאוחר עם סיומה של כל שנת מס שבה התגבשו. אישורן של הוכחות החוב על ידי המפרק לא תרם, אפוא, מידע חדש כלשהו. כל המידע הנוגע לחובות היה ידוע לעמותה גם קודם לכן. המסקנה המתחייבת היא, כי אישור הוכחות החוב על ידי המפרק אינו מהווה עובדה חיונית, המהווה תנאי הכרחי להגשת תביעתה של העמותה. העמותה יכלה להגיש את תביעתה גם אלמלא אושרו הוכחות החוב. ממילא, שאישור הוכחות החוב אינו מהווה נתון רלבנטי לעניין מועד כינונה של עילת התביעה.
