אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 20471/06

החלטה בתיק א 20471/06

תאריך פרסום : 11/03/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
20471-06
31/01/2007
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק למסחר בע"מ (בפירוק)
הנתבע:
1. זכוכית בידודית 18 בע"מ
2. יעקב רובננקו
3. אייל רובננקו
4. יוסף רובננקו

החלטה

מבוא

1.         בפניי תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 25,920,336 ין יפני, בגין הלוואה שהנתבעת 1 ( להלן: "החברה") נטלה מהבנק התובע ( להלן: "הבנק") ביום 4.4.2002. הנתבעים 2-4 ערבו לכל חובותיה של החברה, לרבות חוב ההלוואה. מועד הפרעון המוסכם של ההלוואה חל ביום 6.5.2002 אך ההלוואה לא נפרעה. מכאן התביעה.

2.         הנתבעים ביקשו רשות להתגונן, ולאחר חקירת המצהיר מטעם הנתבעים, הגישו הצדדים סיכומי טענות בכתב. נדון בטענות הנתבעים כסדרן.

הטענה לפיה ההלוואה נפרעה באמצעות חיוב חשבון העו"ש

3.         אין חולק כי בהגיע מועד הפרעון של ההלוואה, נזקף סכומה לחובת חשבון העו"ש של החברה. הנתבעים טוענים כי מעשה זה מהווה הלכה למעשה פרעון של ההלוואה, ומכאן שתביעתו האמיתית של הבנק היא תביעה לפי חוב הנובע מדף חשבון אחרון. הואיל ומדובר בבנק שקרס עקב מעילה, ולנוכח הלכת ת"א 1642/04 קחטן נ' הבנק למסחר , הבנק לא היה רשאי לתבוע את החוב בסדר דין מקוצר.

4.         ביום 25.5.2006 דחיתי בקשה של הנתבעים למחיקת כותרת התביעה ואין צורך לחזור על הדברים שנאמרו בהחלטתי האמורה בענין זכותו של הבנק להגיש תביעות בסדר דין מקוצר הנסמכות על הסכמי הלוואה ולא על דף חשבון אחרון.

5.         לגופו של ענין, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה עצם העובדה שהבנק חייב את חשבון העו"ש של החברה בסכום ההלוואה, משולה לפרעון החוב. הפעולה שביצע הבנק בספריו היא פעולה רישומית גרידא, של העברת חוב מחשבון המט"ח של החברה אל חשבון העו"ש של החברה. אין לכך דבר וחצי דבר עם פרעון אמיתי של החוב נשוא התביעה. בצדק טוען הבנק בסיכומיו כי בהעדר הוכחה על הסכמה אחרת בין הבנק לחברה, חיוב חשבון העו"ש אינו נחשב פרעון של החוב. לענין זה ראה רע"א 3773/91 - ק.ד. תכשיטי דורינה אילת נ' בנק המזרחי   פ"ד מו(3), 177 ,עמ' 179-180:

" עוד יש לציין שחיובים בחשבון של חייב, העומד בין כך ובין כך ביתרת חובה, לא יתפרשו כפרעון, אלא אם כן הוכח שהלקוח והבנקאי הסכימו ביניהם אחרת ..."

ראה גם ע"א 345/78 בנק הפועלים בע"מ נ' סרדס מאיר   פ"ד לג(1), 683 ,עמ' 690-691:

" חיוב חשבונו של חייב, העומד בין כה וכה ביתרת חובה, לא יתפרש כפרעון, אלא אם כן הוכח כי הצדדים הסכימו אחרת. חיוב כזה אינו אלא פעולה חשבונית, ואין בו יותר מאשר מתן התחיבות נוספת על-ידי החייב לבצע את התשלום. התחייבות כאמור אינה שקולה כנגד פרעון, אלא אם כן הצדדים הסכימו על כך כי תהווה פרעון." 

הטענה לפיה מועד פרעון ההלוואה גרם נזק לנתבעים

6.         הנתבעים טוענים כי הוסכם עם נציגת הבנק כי ההלוואה האמורה תתחדש מידי חודש בחודשו בהתאם לרצונה של החברה, ותיפרע בכל עת בו החברה תחפוץ בכך. קריסתו של הבנק גרמה לכך שהחוב הומר לשקלים במועד בו שער הין היפני היה גבוה במיוחד.

7.         אין בידי לקבל טענה זו. מדובר בהלוואה שנלקחה מראש לתקופה של חודש ימים בלבד, והיתה אמורה להפרע ביום 6.5.2002. לא היתה לחברה זכות מוקנית כי ההלוואה תחודש לעולם ועד, ותיפרע רק במועד שהחברה לבדה תחליט עליו. דיבורים בעלמא עם פקידת הבנק בדבר חידוש ההלוואה מעת לעת אינם יכולים לבסס אינטרס ציפיות ממשי מצד החברה לכך שההלוואה תחודש בלא כל הגבלה של זמן, בוודאי לא כאשר הבנק נקלע לפירוק, ולא יעלה על הדעת כי בנק בפירוק ימשיך לחדש הלוואות שמועד פרעונן חלף. למותר לציין כי מדובר בטענה העומדת בסתירה גמורה לאמור בס' 3(א) לתנאי ניהול החשבון, מוצג ת/10, שם נקבע כי הבנק לא יהיה חייב לחדש אשראי ואף יהיה רשאי להפסיקו כליל. ברי כי גם אלמלא הליכי הפירוק, הבנק היה רשאי בכל עת לסרב לחדש את ההלוואה, ולכל היותר היה נדרש ליתן לחברה התראה אודות כוונתו לנהוג כך, שכן הכלל הוא שלא מוטלת על בנק חובה להעמיד אשראי (ראה ס' 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981).

8.         אין גם בסיס לטענה כאילו הבנק צריך היה להעמיד את ההלוואה לפרעון רק ביום 3.12.2002, מועד בו שערו של הין היפני היה נמוך במיוחד. העובדה שבנק אחר, שלא סגר את שעריו, הסכים שהחברה תפרע הלוואה דומה ביום 3.12.2002, אינה מלמדת שהבנק התובע היה חייב גם הוא להסכים לכך. מדובר בהתנהלות עסקית לכל דבר וענין בין בנק ללקוח, כאשר לכל צד אינטרס משל עצמו בקשר לחידוש ההלוואה, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם האינטרס של הצד האחר. מי לידינו יתקע שאלמלא הפירוק, היה הבנק התובע מוכן לחדש את ההלוואה פעם אחר פעם עד ליום 3.12.2002? במקרה דנן, ההלוואה הועמדה לפרעון בדיוק במועד שנקבע בחוזה ההלוואה, והעמדתה לפרעון אינה יכולה להחשב בשום צורה ואופן כהפרת חוזה מצידו של הבנק.

            מכל מקום, אם אכן ביקשה החברה לנצל מצב בו שערו של הין היפני היה בשפל, למשל, ביום 3.12.2002, היא היתה יכולה להזרים לבנק כספים במועד זה, כדי להקטין את יתרת החוב במט"ח. דבר זה לא נעשה על ידה.

9.         יתר על כן, הטענה בדבר הפרשי שער אינה יכולה להשמע לגבי מרבית החוב, שכן התביעה הינה לתשלום חוב של ין יפני, ולא חוב בשקלים. ממילא שאלת הפרשי השער תתעורר רק ביום בו תפרע החברה את חוב ההלוואה.

הטענה לפיה הבנק גרם נזק לחברה בכך שנקלע לפירוק

10.        הנתבעים טוענים כי הפסקת פעילותו של הבנק באופן חד צדדי גרמה להם נזק כבד, משום שהחברה הסתמכה בפעילותה העסקית על המשך פעילותו של הבנק. זה העמיד לטובת החברה אשראי של כמליון וחצי ש"ח, והפסקת הפעילות של הבנק העמידה את החברה במצב קשה ביותר ואילצה אותה לוותר על השתתפות בפרוייקטים שונים.

11.        אין בידי לקבל טענה זו, מסיבה אחת פשוטה, שהתחוורה בעת חקירתו של הנתבע 3, המצהיר מטעם הנתבעים. מתברר כי עובר לקריסתו של הבנק, צרכה החברה ממילא את מלוא האשראי המגיע לה מהבנק: " אני מניח שצרכנו את הכל" (ע' 13 לפרוטוקול). המצהיר גם אישר כי ביום קריסתו של הבנק, החברה לא היתה זכאית לתוספת אשראי כלשהי מאת הבנק, שכן ניצלה כבר את כולו (שם). על כן, ברור שאין ולא יכול להיות כל קשר סיבתי בין הויתור של החברה על השתתפות בפרוייקטים שונים, לבין קריסתו של הבנק. ממילא גם לא תישמע הטענה כאילו קריסתו של הבנק גרמה לחברה מחסור באשראי.

פסקי הדין אליהם מפנים הנתבעים בסיכומיהם, דנים במצב בו החליט הבנק באופן שרירותי להפסיק מתן אשראי ללקוח. מובן כי אין הנדון דומה לראיה. בעניננו, הפסקת האשראי לא היתה תולדה של החלטה שרירותית או קפריזה של הבנק, אלא כורח המציאות בשל קריסת הבנק, וממילא, גם אם הבנק לא היה קורס, החברה לא היתה זכאית לאשראי נוסף כלשהו מעבר למה שכבר ניצלה בפועל.

12.        בנוסף, בצדק מציין ב"כ הבנק בסיכומיו כי הנתבעים לא פירטו בתצהיר כמה אשראי עמד לרשותם בבנקים אחרים (החברה עבדה במקביל גם עם בנק מזרחי ובנק איגוד- ראה ע' 13 לפרוטוקול), וכמה מתוכו נוצל, ובאיזה תנאים.

13.        עוד ראוי לציין כי אובדן ההכנסה מפרוייקטים שהחברה ויתרה עליהם, הוא בבחינת נזק שאינו קצוב ואשר מקורו בעיסקה אחרת מעיסקת ההלוואה. ממילא לא ניתן לקזז נזק זה כנגד חוב ההלוואה, לנוכח הוראת ס' 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973, לפיה ניתן לקזז חיובים שאינם קצובים רק אם מקורם בעיסקה אחת.

הטענה לפיה הבנק סיכל גבייתם של שיקים שבידיו

14.        הנתבעים טוענים כי הבנק אחז בשיקים שנתקבלו מלקוחות החברה בסכום כולל של 46,180 ש"ח, אך סירב להשיבם לחברה כדי שזו תפעל לשם גבייתם.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ