החלטה בתיק א 20318/06

החלטה זו ניתנת בעקבות בקשה לביטול פסק דין שהגיש הנתבע 1 וסיכומים בכתב שהגישו התובע והנתבעת 2 לאחר דיון שהתנהל במעמד התובע, מנהל הנתבעת 2 ובאי כוח הצדדים, במסגרת בקשת רשות להגן נגד תביעת פינוי ותביעה כספית בסך 37,854.15 ש"ח שהגיש התובע נגד הנתבעים בסדר דין מקוצר.

עיקרי טענתיו של התובע בכתב התביעה הן כדלקמן:

1. התובע הינו בעל זכויות כדייר מוגן של עמידר בנכס בשטח של כ- 90 מ"ר בקומת הקרקע ברחוב שארית ישראל 25 ביפו (להלן: " הנכס").
2. התובע הסכים להצעת הנתבע 1 לשכור את הנכס החל מחודש יולי 2005, בתמורה ל- 750$ לחודש, בכפוף לחתימת חוזה מפורט ומחייב אצל עו"ד.
3. לבקשתו של הנתבע 1, חתם התובע ביום 27.6.05 על נייר חלק ומסר לו את מפתחות הנכס לשם הפעלת בית הקפה בנכס.
4. בהמשך הסתבר לתובע כי הנתבע 1 מילא באותו מסמך פרטים כטוב בעיניו, לרבות הוספת הנתבעת 2 כשוכרת ואופציה למשך כ- 10 שנים.
5. לאור זיוף המסמך והתוספות הבלתי מוסכמות, הגיש התובע תלונה במשטרת ישראל

 כנגד הנתבע 1 על זיוף וקבלת דבר במרמה, וכן התקיימו בנושא זה 3 פגישות במשרדי ב"כ
 התובע להשלמת המו"מ בין הצדדים.

6. הנתבע 1 התחמק בשיטתיות ובחוסר תום לב מחתימת חוזה תוך משיכת המו"מ והעלאת דרישות בלתי סבירות, כאשר מחודש יולי 2005 מחזיק הנתבע 1 בנכס מבלי ששילם סכום כלשהו בגין דמי שכירות ו/או בגין ההוצאות השוטפות של הנכס.
7. התובע בעצמו ובאמצעות בא כוחו חזר והתריע בכתב ובעל-פה בדבר שימושו של הנתבע 1 או מי מטעמו בנכס ובדבר אי תשלום דמי השכירות ומיסי העירייה, אך פרט להמצאת דרישות תשלום בלתי סבירות ותירוצים שונים לאי התשלום לא הייתה כל תשובה עניינית מצדו.

מר חיים חלפון, אשר הצהיר כי הוא משמש כבעל מניות ומנהל בנתבעת 2, הגיש תצהיר מטעם הנתבעים בתמיכה לבקשת הרשות להגן, ובו טען, בין היתר, כדלקמן:

1. נעדרת יריבות בין התובע לבין הנתבע 1, היות שהתביעה מבוססת על זיכרון דברים שנערך בין התובע לבין הנתבעת 2, ושמו של הנתבע 1 לא מוזכר בו.
2. התובע חתם על זיכרון הדברים לאחר שפרטיו ותנאיו סוכמו ומולאו על-ידי הצדדים עצמם, דהיינו, התובע ומר חלפון כנציג הנתבעת 2.
3. טיוטות חוזי השכירות שהוחלפו בין הצדדים מלמדות אף הן שכבר מלכתחילה נועדה הנתבעת 2 לשמש צד להסכם ולא הנתבע 1.
4. מכתב התביעה על נספחיו עולה בבירור כי אין התובענה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, הן בשל העדר ראיה בכתב והן בשל כך שלא מדובר בסכום קצוב, בין היתר כיוון ששולמו חלק מדמי השכירות בסך של 10,000 ש"ח, וניתן פטור מתשלום דמי שכירות עבור החודשים יולי ואוגוסט 2005 .
5. הנתבעת 2 שיפצה את הנכס מן היסוד, תוך השקעת סכומי עתק המסתכמים בסך של 330,000 ש"ח.
6. הנתבעת 2 התקשרה עם התובע בזיכרון הדברים על בסיס מצג שווא לפיו הוא הבעלים של הנכס, ורק בדיעבד התברר לה לטענתה כי התובע אינו הבעלים של הנכס אלא דייר מוגן בו, וככזה לא היה מוסמך מלכתחילה להשכיר את הנכס לאחר.
7. התובע העלים מהנתבעת 2 גם את העובדה שבנה תוספת בנייה לנכס דנן ללא היתר כדין,