התובעת היא חברת ביטוח אשר הילוותה כספים לשלשת המבקשים על פי שלשה הסכמי הלוואות זהים, בסכומי הלוואה זהים בסך של -.118,000 ש"ח כל אחד כפי החוזים החתומים על ידיהם ואשר צורפו כנספחים א' עד ג' לכתב התביעה שהוגש על ידי התובעת ב"סדר דין מקוצר" (להלן: "חוזי ההלוואות" ו "ההלוואות" בהתאמה).
עניינה של התביעה הוא להחזר סכומי ההלוואות שלא הוחזרו על ידי המבקשים, הנתבעים 1 עד 3 בתובענה, לתובעת; המבקשים אינם מכחישים את העובדה שסכומי ההלוואות לא הוחזרו, כפי תצהיריהם התומכים בבקשותיהם למתן רשות להתגונן.
הנתבעת מס' 4 היא חברה בע"מ (להלן: "החברה") שהמבקשים היו בעלי עניין בה [ ראה סעיפים 1 עד 3 לתצהירם של המבקשים 1, 2 וסעיפים 3 עד 6 לתצהיר המבקש מס' 3; להלן אתייחס רק לתצהירו של המבקש מס' 3 (שיקרא - "אלמגור") כפי המוסכם על הצדדים בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון ].
החברה משכה שיקים לפקודת התובעת בסכום כולל של -.440,000 ש"ח אשר לפי סעיף 5 לכתב התביעה, אמורים להוות כיסוי ותשלום לסכומי ההלוואות, אם כי לא הוברר בכתב התביעה כיצד מתיישבים סכומי ההלוואות (סך כולל של -.354,000 ש"ח) עם הסכום הכולל של השיקים הנ"ל מחד, וכיצד מתיישבים תנאי התשלום הקבועים בחוזי ההלוואות מהן נראה כי יש להחזירן בתשלום אחד בחודש מרץ 2007 עם מועדי הפירעון השוטפים של השיקים, שהם 44 במספר, כ"א על סכום של -.10,000 ש"ח ומועד האחרון שבהם הוא 28.8.09.
מכל מקום השיקים הנ"ל או חלקם חוללו באי פירעון והתביעה הוגשה כשהיא נסמכת גם על השיקים; החברה לא ביקשה רשות להתגונן כנגד התביעה.
המבקשים נתבעו גם בגין השיקים כאשר הקישור בינם לבין חוב החברה על פי השיקים נעשה דרך כתב ערבות החתום על ידיהם (נספח ה' לכתב התביעה; להלן: "כתב הערבות") ולפיו ערבו המבקשים "...לכיבודן של כל ההמחאות ע"ס________ כ"א המשוכות מחשבון ע"ש____(
החברה)____ בבנק___
אוצר
החייל_____סניף_____ מספר חשבון______ וזמן פירעונן החל מתאריך ______
וכלה ב _______"; שם החברה הוסף במקום הריק על ידי הטבעת חותמת החברה ושם הבנק הוסף בכתב יד ויש על כן סימוכין נחזים לטענת המבקשים על כך שכתב הערבות נחתם על ידיהם "על החלק" (סעיף 41 לתצהיר אלמגור).
אם אנקה את הטענות מרובות המלל שבתצהיר אלמגור, שחלקן חוזר על עצמו, ואשלוף מהן את אותן טענות הראויות למעשה לדיון נמצא כי המדובר בשתי טענות, שאמנם נראות כקשות הוכחה, בלשון המעטה, ויידרש מידה רבה של אמון בעדותם של המבקשים על מנת לקבלן, והן טענות הנוגעות להטעייתם של המבקשים.
בשניים רואים המבקשים את הטעייתם: האחד, הם הוטעו על ידי סוכן הביטוח, שהוא מייצגה של החברה, וחתימתם על חוזי ההלוואה נעשתה תוך הטעיה, מבלי שקראו את המסמכים שהוגשו להם, ותוך שהם מבינים מסוכן הביטוח כי מי שלוקח את הלוואה היא החברה ואין הם אחראים לחובה של החברה [ סעיפים 28 עד 40 לתצהיר אלמגור ].
טענה זו היא טענה כמעט חסרת שחר; קשה להניח שאנשי עסקים מנוסים כמו המבקשים לא קראו ולא ידעו על מה הם חותמים; קשה עוד יותר להניח שהם סברו שהתובעת, אשר הייתה מודעת למצבה הקשה של החברה (ראה סעיפים 17 עד 22 לתצהיר אלמגור), תסכים לתת לחברה דווקא הלוואה, ללא כל בטוחה של ממש וללא ערבות אישית של המבקשים ולא למבקשים עצמם, גם אם אלה אמורים להזרים את כספי ההלוואות שקבלו לחשבון החברה.
יחד עם זאת, טענה זו, כמו הטענה הנוספת של המבקשים, לא הופרכה בחקירה הנגדית ועל כן, בשלב זה היא מזכה את המבקשים ברשות להתגונן, אם כי זו תותנה בתנאים כספיים, בהיותה נוטה יותר להיראות כ"הגנת בדים" מאשר הגנת אמת [ ראה ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 ].
גם הטענה הנוספת הנוגעת לכתב הערבות נחזית להיות רעועה באותה המידה; לפי המבקשים, הם הוטעו על ידי סוכן הביטוח לא רק בעניין חוזי ההלוואה אלא גם בעניין כתב הערבות והם סברו, חסרי הישע, כי הם אמורים לחתום על כתב ערבות לטובת הסוכן, לפירעון תשלום עמלתו בסכום של -.35,452 ש"ח ולא לטובת התובעת בגין השיקים הנ"ל [ סעיפים 12 עד 15 לתצהיר אלמגור ].
גם טענה זו נחזית כטענה עלובה למדי וחסרת הגיון (מדוע יבקשו מהם ערבות על סכום נמוך יחסית ולעומת זאת לא תבוקש ערבותם על סכום גבוה פי 12 ומעלה מסכום זה? על שאלה זו לא ניתן הסבר); מאידך, גם היא לא הופרכה בחקירה הנגדית ועל כן ראויה להגנה.
לא ראויות להגנה כל הטענות ה"משפטיות" בדבר התניית שירות בשירות ודומיהן; התובעת אינה בנק ולא חלות עליה הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981; הסתמכות המבקשים על הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הביטוח") גם היא אינה במקומה.
חוק הביטוח אוסר על התניית דרישה לקבל שירות בנוסף או כתנאי לרכישת פוליסת ביטוח; הוא אינו אוסר התניית קבלת שירות אחר ברכישת פוליסת ביטוח, קרי קבלת הלוואה, כפי שכאן, ברכישת פוליסת ביטוח, כפי שטוענים לכך המבקשים [ ראה סעיף 57 לחוק הביטוח ]; גם לא ראיתי, ולו לכאורה, כל ניצול מצוקה או הטעיה של התובעת את המבקשים, כפי הסתמכות המבקשים על סעיפים 55 ו 58 לחוק הביטוח.
סוף דבר הוא על כן שאני מקבל את הבקשה בכל הנוגע לטענות ההטעיה הנ"ל לעניין חתימת חוזי ההלוואה וכתב הערבות ונותן למבקשים רשות להתגונן בטענות אלה כנגד התביעה.
הרשות מותנית, לעניין כל אחד מהמבקשים, בהפקדת סכום של -.70,000ש"ח, לכל אחד מהם לעניין הגנתו, וזאת בתוך 30 יום מעת מסירת החלטה זו לידי באי כחם.
לא יופקד סכום כאמור, תהיה התובעת זכאית לקבל פסק דין בהעדר הגנה, על סכומי ההלוואות שלפי חוזי ההלוואות.
המזכירות תעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים בדואר.
