החלטה בתיק א 18985/05

התובעת, חברה בע"מ העוסקת בשיווק מוצרי אינסטלציה, הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת 1 -חברה בע"מ שהיתה לקוחה של התובעת, לתשלום יתרת - חובה לה, וכן נגד הנתבע 2 כמי שהיה מנהל הנתבעת וערב להתחייבויותיה כלפי התובעת.

לכתב - התביעה צורפו הנספחים הבאים:

1.         העתק כרטיס לקוח - נספח א' לכתב - התביעה.

2.         כתב ערבות אישית חתום ע"י הנתבע 2 - נספח ב' לכתב - התביעה.

3.         העתקי תעודות משלוח וחשבוניות על פי המפורט בסעיף 7 לכתב - התביעה - נספחים ג' - ל"ה 1-2 לכתב - התביעה.

בתצהיר התומך בבקשתם למתן רשות להתגונן מאשר המבקש 2 בשמו ובשם החב' - המבקשת 1 (ייקרא להלן: "המבקש" או "המצהיר") כי שימש כמנהל שכיר אצל המבקשת וכי חתם כערב לחובותיה. לטענתו, לכשביקשה המבקשת לסיים את הקשר עם המשיבה, ישב יחד עם סוכן המשיבה, אבי, וביקש לסגור את חובות המבקשת שנוצרו בגין רכישותיה מן המשיבה,
"לרבות תשלום עבור שיקים שנמסרו למשיבה ולא כובדו ע"י הבנק". (סעיף 4 לתצהיר).

לדברי המבקש "בפגישה שנערכה בינינו לבין סוכן המשיבה במהלך 2005 הוסדרו כל החובות של המבקשת למשיבה כאשר עם סיום התשלום הוחזרו לידי השיקים שלא כובדו ע"יהבנק". (סעיף 5 לתצהיר).

להוכחת נכונות גירסתו טוען המבקש כי אם היו עדיין קיימים חובות כלפי המשיבה, לא היו מוחזרים לו כל השיקים. לאחר ששולמו מלוא החובות כלפי המשיבה, נכנסה לתמונה חברה אחרת בשם אור לידן בע"מ אשר רכשה סחורה מן המשיבה, והחובות נשוא התביעה הם חובותיה. לדבריו "חב' אור לידן אשר משכה שיקים לפקודת המשיבה דאגה בעורמה לשרבב את שמי על גבי השיקים שמשכה למשיבה לכאורה אנוכי ערב לחובות חב' לידן כלפי המשיבה".

לטענתו - שמו וחתימתו זוייפו וכמו כן אין התאמה במס' תעודת הזהות.

צודקת ב"כ המשיבה כי התצהיר הוא כללי למדי ואינו נכנס לפרטים.

המצהיר מודה שלמבקשת היה חוב כלפי המשיבה, ואשר לצורך סילוקו נועד עם סוכן המשיבה בשם אבי, אך אין כל פירוט מה היה גובה החוב במועד קיום הפגישה, וכיצד סולק, כמה שיקים שחוללו בהעדר פרעון הוחזרו לידי המבקש, ועוד כהנה וכהנה. סיכומו של התצהיר הוא שאין המבקשים חייבים מאומה למשיבה, אך זוהי מסקנה שיש לתמוך אותה בעובדות מפורטות ככל האפשר, ובנדון זה לוקה התצהיר בחוסר חמור.

המבקש נחקר ארוכות על תצהירו. הוא אישר כי חתם על כתב - הערבות ביום 28.11.04 וכי עבד בחברה - המבקשת כשנה, "ואחרי שהם למדו ממני את כל העבודה הם כבר לא היו צריכים אותי יותר ופיטרו אותי". עבודתו של המבקש נמשכה כשנה; בסוף השנה הרגיש ש"לא נוח להם איתי", ועל אף זאת חתם לחברה זמן קצר לפני פרישתו בסוף שנת 2004 ערבות אישית קבועה, בלתי - חוזרת שאינה מוגבלת בזמן ובסכום, תוך שהוא סומך לחלוטין על אבי, סוכן המשיבה.

בעוד שבתצהיר ציין המבקש כי כל החובות שולמו, הרי שבחקירתו הנגדית ציין כי החזיר למשיבה סחורה: "ישיר קרמיקה החזירה סחורה. אני לא זוכר מה היה החוב כאשר החזרתי סחורה".

מן התצהיר אפשר להבין כי חובה של המבקשת למשיבה סולק בדרך של תשלום כספי, ואילו בחקירה הנגדית מועלית לראשונה הטענה כי חלק מן החוב סולק על דרך של החזרת סחורה.

מדברי המבקש קשה להבין אם אכן הוחזרה סחורה בפועל, או שהיה מדובר רק במשאלת לב של המבקש. ואם אכן הוחזרה סחורה, איזו כמות הוחזרה ומה שוויה הכספי, באיזה אופן וכו'.

המבקש אומר: אני מבחינתי רציתי להחזיר את הסחורה כנגד השיקים שהיו להם ביד... אני לא זוכר מה היה החוב כאשר החזרתי סחורה".

כאמור, בתצהיר נטען בצורה לקונית: "כלל החובות שולמו עד תום .... הוסדרו כל החובות של המבקשת". על החזרה פיזית של סחורה לא נאמר דבר.

באת - כוח המשיבה מצביעה על סתירות נוספות בדברי המבקש כגון: מועד קיום הפגישה עם אבי סוכן המשיבה, כאשר פעם אחת אמר המבקש כי "לפני שעזבתי ישבתי עם אבי חן.... אם אני לא טועה זה היה ב - 12/04", ובהמשך ציין המבקש כי "יתכן שהפגישה התקיימה ב - 1/05 או בפברואר 2005", דהיינו לאחר סיום עבודתו בסוף שנת 2004.