החלטה בתיק א 18557/03

1. מבוא

ביהמ"ש נידרש לשאלה מהי חבות הנתבעים 2-5 כלפי התובעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים,תשל"ה-1975 (להלן:"החוק").

2. רקע

בתאריך 21.2.01 נהג הנתבע 1 ג'יפ מ"ר 7158408 (להלן:"הרכב") וברכב מספר נוסעים.לרכב אירעה תאונת דרכים במהלכה נפגעו יושביו פגיעות גופניות.בירור קיומה של פוליסת ביטוח העלה כי הרכב אמנם בוטח עם זאת בוצעה ברכב הסעה בשכר שאינה מכוסה על פי הפוליסה.לפיכך פנו הנפגעים לתובעת, זו פיצתה אותם וחזרה בתביעת שיבוב אלה הנתבעים,מכאן תובענה זו.

כנגד הנתבעים 1 ו-6 ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה ונותרה המחלוקת בין התובעת לנתבעים 2-5 באשר לחבותם כאמור.

3. טענות הצדדים

לטענת התובעת בכתב תביעתה, הנתבעים במועד התאונה ועובר לה היו הבעלים, המחזיקים, המפעילים ובעלי השליטה של הג'יפ שהתירו לנתבע 1 ולא מנעו ממנו לנהוג ולהשתמש ברכב. כמו כן טענו, כי במועד הרלבנטי היו הנתבעים שותפים ו/או מנהלי הנתבעות 2 ו/או מס' 6 וכן היו מעבידיו ושולחיו של הנתבע 1, כאשר התאונה ארעה במהלך ותוך כדי ובמסגרת השותפות, העבודה והשליחות. מעבר לכך טענה, כי הנתבעים היו בעלי ענין ו/או מנהלים ו/או מנהלי עבודה בחברות הנתבעות 2 ו- 6, ואחראים בחברות אלה על נושא הרכב והביטוח והתרת השימוש ברכבי החברות הללו ו/או ברכב הספציפי, תוך שהייתה להם שליטה על הפעלת הרכב ובאי עריכת ביטוח הולם לרכב, התרשלו כלפי הנתבעים והתובעת, ולפיכך עליהם החובה לפצות התובעת בנזקי הנתבעים והוצאותיהם תוך שיפוי התובעת על הוצאותיה.

התובעת ראתה בנתבעים מחזיקים ומתירי שימוש ברכב, הן מכח פעילותם הישירה והן בהתחשב בפעולותיהם ובמחדליהם במסגרת התאגיד ולרבות בהתייחס להיבט הציבורי של התנהגותם ומכח הכללים של הרמת מסך התאגיד.

הנתבעים 2 - 5 טענו בכתב הגנתם להעדר עילה כנגדם בהיות הנתבעים 3-5 בעלי המניות בנתבעת 2, אך לא בעלי המניות ו/או המנהלים בנתבעת 6, כאשר הנתבעת 2 החזיקה בחלק ממניות הנתבעת 6. עם זאת, הרכב היה בהחזקתה ובשליטתה של נתבעת 6.

לחלופין ולשם הזהירות, טענו כי  לא היו הבעלים ו/או המחזיקים ו/או המפעילים או בעלי השליטה או מתירי השימוש, כלפי הנתבע 1 וכי היתר השימוש ניתן לנתבעת 6 בלבד, על פי הסכם מפורש והיא זו, כאמור,  שהייתה לבדה המחזיקה/המפעילה ובעלת השליטה ברכב. כן הוסיפו כי הנתבע 1 הועסק על ידי הנתבעת 6 בלבד, מה גם, שלא היו מנהלי הנתבעת 6, לרבות בזמנים הרלבנטיים לתובענה.

אשר להרמת המסך טענו כי אין כל סיבה  שבדין להרמתו ולפיכך מנועה התובעת לתובעם באופן ישיר. 

הנתבעים הוסיפו טענת הסתכנות מרצון של הנפגעים, טענה שנזנחה בסיכומים. 

במקביל, הגישו הנתבעים 2 - 5  הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1- נהג הרכב, הנתבעת 6 כמחזיקת ובעלת השליטה ברכב, כלפי פוליטי יוסף, כמנהל בפועל של הנתבעת 6, כלפי "ג'יפ-שיא בע"מ", חברה בניהולו של פוליטי יוסף, שמתפקידה, לכאורה, היה להסדיר את נושא הכיסוי הביטוחי ולוודא הכשרת הנהג לנהיגת הרכב וכן כלפי  אריה סילם, סוכן הביטוח של הנתבעת 6, שהיה אחראי לכאורה להוציא פוליסת ביטוח מתאימה לרכב.

למעט  אריה סילם, לא הוגשו כתבי הגנה להודעת צד ג'. מר סילם  ציין בכתב הגנתו כי תעודת ביטוח חובה  הכוללת הסעת נוסעים בשכר הונפקה לרכב ב-24.5.00 עוד קודם לתאונה, נמסרה למבוטחים ולא שולמה.

התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 31.12.06, במהלכו ביקשו הצדדים לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת החבות ולהותיר את נושא הנזק לבוא העת, ככל שתמצא חבות, ואפשרתי להם לעשות כן. 

4.         המחלוקות שבין הצדדים

המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת לשאלה האם הנתבעים 2-5 הינם הבעלים, ו/או המחזיקים  שהתירו השימוש ברכב.

קודם שאכנס לבחינה פרטנית בשאלה זו יש להבהיר תחילה את מערכת הקשרים העסקית שבין המעורבים השונים.

הנתבע 3 ניסה להבהיר נקודה באמצעות תצהירו (נ/1) לפיו הינו בעל מניות בחברת "אול רנט אילת בע"מ" (להלן: " אול רנט") (הנתבעת 2)  יחד עם הנתבע 4, משולם רון, והנתבע 5 ערמון רון. לטעמו, השניים האחרונים לא היו מעורבים בניהול אול רנט.

מאחר ואול רנט התמחתה בפעילות תיירותית בעיקר בנושא תיירות השיט והחזיקה ספינות שביצעו הפלגות תיירותיות במימי מפרץ אילת מחד, ומאידך - חברת "ג'יפ-שיא בע"מ" (להלן: " ג'יפ שיא") בבעלותו ובניהולו של מר פוליטי יוסף (צד ג/3), עסקה בטיולי ג'יפים ובפעילויות  יבשתיות דומות בעיקר באזור אילת, החליטו שתי החברות להתאגד יחדיו ולהקים מיזם תיירותי משותף.

לפיכך הוקמה חברה בשם  "ג'יפ שיא - הולידיי 2000 בע"מ" (להלן: " ג'יפ שיא הולידיי/הנתבעת 6), לשילוב הפעילויות בתחום הימי והיבשתי.

במסגרת ההסכמות אליהן הגיעו אול רנט וג'יפ שיא, הושאלו לרשות ג'יפ שיא הולידיי ללא תמורה 4 ג'יפים על ידי כל אחת מהחברות.