לפני בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום ובקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. אציין, כי ביום 30/4/07 הגישו המבקשים בקשה להשהות את מתן ההחלטה בבקשות עד לאחר הכרעה בערעור שהגישה המשיבה על החלטתי בדיון מיום 1/11/06, בה הוריתי כי תביעתה תידון בנפרד מתביעתם של המבקשים (נספח א' לבקשה).
איני רואה כיצד קבלתו האפשרית של הערעור עשויה להשפיע על תוצאת הבקשות שלפני. שתי בקשות אלה ניצבות בפני עצמן, ללא קשר למתכונת שבה מתנהלת תביעת המשיבה, ובהתאם לכך, ההכרעה בהן אינה מושפעת מהשאלה האם שני ההליכים ינוהלו בנפרד או במאוחד, והאם תביעת המשיבה תהא תביעה עצמאית או תביעה שכנגד. לפיכך, נדחית בקשת המשיבה מיום 30/4/07, אף בלא להידרש לעמדת המבקשים.
בש"א 25707/06:
בבקשה זו עותרים המבקשים להורות על ביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום שניתן בהחלטתי מיום 18/7/06 (בש"א 14976/06).
במסגרת הבקשה מתארים המבקשים את ההליכים הענפים כפי שהתנהלו עד כה, וטענו שהמשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שהסתירה כי ביום 21/4/05 רשם מר גבעתי על שמו את הזכויות בפטנטים שהיו רשומות עד כה על שם המשיבה, ובכך שהסתירה כי ביום 1/8/06 הוגשה בקשת פירוק כנגדה.
אני סבור כי תיאור זה אינו כה רלבנטי לענייננו, וכי יש להתמקד אך ורק בטענות הענייניות הנוגעות להיתר ההמצאה מחוץ לתחום.
מכל מקום, ביום 30/4/07 הגישה המשיבה "תגובה משלימה" ובה טענה שבימים אלה "הוחזרו" הפטנטים לידיה, ושביום 22/3/07 בוטל צו הפירוק כנגדה. למרות שאיני מעודד הגשת תגובות על גבי תגובות, אני סבור שיש בכך בכדי להשיב (גם אם באופן רטרואקטיבי) על טענות המבקשים בנושא.
תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קובעת כי מתן היתר המצאה מחוץ לתחום עשוי להינתן במקרה שבו- "
האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה".
בעניין זה נקבע, כי יש לבחון את הבקשה למתן היתר המצאה בשני שלבים- ראשית יש לבחון האם התובענה הוגשה "כהלכה" לגבי הנתבע המקומי. לאחר מכן (ובמידה שהתשובה חיובית), יש לבחון האם הנתבע הזר הינו בעל דין נכון, ובהתאם לשאלה ההיפותטית- אילו התגורר בארץ, האם היה מקום להורות על צירופו לתביעה?
בנוסף לדרישה מהותית זו, קיימת דרישה פורמלית יותר, לפיה על התובע לצרף לבקשתו תצהיר המאמת את העובדות הרלבנטיות לתביעתו, והמבוסס על מידע מידיעה אישית או ממקור מוסמך (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 690-692).
בבקשה הנוכחית טענו המבקשים כי דרישות אלה אינן מתקיימות בענייננו כלל.
לבש"א 14976/06 צורף תצהירו של מר יצחק גבעתי, מנהל המשיבה.
בתצהיר נטען, כי המבקשת מס' 1 הינה חברה שמקום מושבה בהולנד, ובזמנים הרלבנטיים לתובענה היה בבעלותה מפעל מתכת לייצור ציוד, מערכות ומתקנים שונים. מר גבעתי טען, כי במועד שאינו ידוע לו, נכנסה המבקשת מס' 1 להליכי פירוק בהולנד. בנוסף, ציין מר גבעתי כי מלכתחילה, בעת שנוהל ההליך בבית משפט השלום, ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום אל המבקשת מס' 1. המבקש 2 היה בכל הזמנים הרלבנטיים בעל השליטה במבקשת מס' 1, המבקשות מס' 3, 4 ו-6 הינן תאגידים שנרשמו בהודו והמבקש מס' 5 הינו דירקטור או בעל מניות של המבקשות מס' 3 ו-4.
מר גבעתי טען בתצהיר כי המבקשת מס' 1 הקימה מתקני פרקומט בהודו, ללא הסכמת המשיבה, ובכך הפרה את התחייבויותיה כלפי המשיבה על פי ההסכמים (נספחים א' ו-ב' לבש"א 14976/06) ואת זכויותיה הקנייניות של המשיבה (וביניהן פטנט הרשום על שמה). בשלב מסוים, נודע למר גבעתי שהמבקשת מס' 1 העבירה למבקשים מס' 2-6 את כל הידע הגלום בפטנט של הפרקומט, ושהמבקשים מס' 2-6 משתמשים בידע זה על מנת לבנות פרוייקטים שונים הקשורים בכך. לפיכך, ולאחר פירוקה של המבקשת מס' 1, ראה מר גבעתי לנכון לצרף את יתר המבקשים להליך, על מנת שניתן יהיה להכריע בכל הסוגיות הרלבנטיות. מר גבעתי הצהיר כי למיטב ידיעתו, נכון למועד עריכת התצהיר, ממשיכים המבקשים מס' 2-6 להפר את זכויות המשיבה ולהשתמש בפטנט הרשום על שמה. מר גבעתי טען כי למיטב הבנתו, התביעה כנגד המבקשים מס' 2-6 קשורה לתביעה כנגד המבקשת מס' 1, שכן מדובר במסכת של הפרות, מעשי גזל ומרמה מכוונים של כל המבקשים, ששיתפו פעולה על מנת להפר את זכויותיה של המשיבה.
מר גבעתי צירף לתצהירו מסמכים שונים (התכתבויות שונות בין הצדדים, ידיעות שפורסמו באינטרנט והסכם שנערך עם חברה כלשהי, המפר לשיטתו את ההסכמים עם המשיבה) המתיימרים להעיד על מעשיהם הנטענים של המבקשים.
בתצהיר נטען שהמבקשים "חברו יחד" במטרה לרמות את המשיבה ולהפר את זכויותיה, ולמעשה, ככל הידוע לו, המבקשים מס' 3,4 ו-6 הוקמו במטרה להסתיר מהמשיבה את מעשי המרמה שקשורים לזכויות בפרקומט. לטענת מר גבעתי, מעשיהם של המבקשים מגבשים, בין היתר, עוולות של רשלנות, גזל, עיכוב נכסים שלא כדין, תרמית ועשיית עושר שלא במשפט.
המבקשים טענו כי תצהיר זה אינו מבוסס על ידיעתו האישית של מר גבעתי, אלא על עדות שמיעה, וזאת בדומה לתצהיר שצורף לבקשה לתיקון כתב תביעה שהוגשה בגלגולו הקודם של ההליך בבית המשפט השלום, ושנדחתה בהחלטתה מיום 15/7/03 של כב' השופטת אבניאלי, בין היתר מטעם זה (נספח 8 לבקשה הנוכחית).
ראשית, בסעיף 2 לתצהיר הצהיר מר גבעתי כי העובדות המפורטות בתצהיר ידועות לו מידיעה אישית. כבר בהצהרה "סתמית" זו יש בכדי לשמוט את הבסיס לטענות המבקשים בעניין.
מעבר לכך, מר גבעתי צירף לתצהירו מסמכים רבים ובשלב זה, מבלי להכריע במהות העניין, אין שום מקום לקבוע כי הם אינם מבססים את טענתו לפיה המבקשים הפרו את זכויותיה של המשיבה בטכנולוגיית הפרקומט.
