החלטה בתיק א 18205/02

1.         בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה ומנגד לסילוקה על הסף מחמת התיישנות אף במתכונתה המתוקנת.

2.         בנק לאומי למשכנתאות (להלן: "הבנק") הגיש בתאריך 21.5.01 תביעה כנגד בני הזוג שגיא בגין אי פירעון הלוואות.

שתי ההלוואות בסך כולל של 12,200,000 שקל ישן, ניתנו בתאריך 28.1.1985. לטענת הבנק, עמדה היתרה לסילוק ההלוואות  על 536,124 ש"ח, במועד הגשת התביעה.

בתאריך 4.1.05 נמחקה התביעה כנגד הבעל לאחר שלא ניתן היה לבצע לו מסירה של כתבי בי-דין.

ב"כ הנתבעת טען להתיישנות התביעה. בעקבות זאת  ביקש ב"כ הבנק להגיש כתב תביעה  מתוקן, המצמצם את התביעה לסכומי הפיגורים שהצטברו ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה.

3.         בתאריך 9.2.05 הגיש הבנק כתב תביעה מתוקן על סך 213,653 ש"ח בגין חיובים חודשיים שלא שולמו בתקופה שבין 1.5.1994 לבין 1.5.2001 וריביות הפיגורים שחלו עליהם, נכון לתאריך 21.5.01.

לאחר שהוריתי לבנק כי עליו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, הגיש הבנק בקשה כאמור ועמה כתב תביעה המעמיד את התביעה המתוקנת על 371,212 ש"ח נכון ליום31.12.04, בגין פיגורים בתשלומים שמועדם ב-7 השנים שקדמו למועד הגשת התביעה. ב"כ הנתבעת מתנגד לתיקון כתב התביעה בין היתר בטענה כי אף לאחר התיקון המבוקש, התיישנה התביעה וממילא יש לסלקה על הסף.

משכך, התבקשו הצדדים להגיש טיעוניהם במשולב לעניין תיקון כתב התביעה ולעניין ההתיישנות.

4.         ב"כ הבנק טוען כאמור כי צמצם את מסגרת התביעה כך שעניינה אותם תשלומים שהיו אמורים להתבצע ב-7 השנים בלבד שקדמו להגשת התביעה. בכך ויתר הבנק על טענותיו לגבי חיובים  שמועד פירעונם התיישן.

            טענותיו של ב"כ הנתבעת מכוונות כנגד בקשת התיקון מהטעם שבקשת התיקון אינה מפרטת את הנסיבות שהצריכו את התיקון, משנה את עילת התביעה, אינה נתמכת בתצהיר, אינה נתמכת במסמכי הבנק אלא במסמך אקסל ולטעמו עומדת בניגוד למציאות העובדתית.

            ככל שתתקבל הבקשה, טוען ב"כ  הנתבעת כי יש לדחות התביעה על הסף שכן גם לאחר התיקון, מדובר בתביעה שהתיישנה.  התיישנות זו, נובעת מטענתו כי ההלוואות הועמדו לפרעון כבר בתאריך 6.4.94. מועד זה הנו על כן המועד בו התגבשה עילת התביעה; מאחר והתביעה הוגשה רק בתאריך 21.05.01, דהיינו למעלה מ-7 שנים לאחר מכן, יש לקבוע כי התיישנה.

תיקון כתב התביעה

5.         ב"כ הבנק טוען כי מחמת טעות לא קוזזו הסכומים שהתיישנו. התיקון נועד להוציא מן התביעה את אותם חיובים שהתיישנו ולהעמיד את התביעה רק על הסכום השנוי במחלוקת. לטענתו תיקון זה הנו "טכני במהותו" (ס' 6 לתשובתו מיום 4.5.05) שכן השאלה שבמחלוקת "הנה האם קיים חוב כספי של המשיבה לבנק ואם כן מה היקפו?". על פי דרכו, עילת התביעה הנה הפרת חוזה ההלוואה, כך בכתב התביעה הראשון וכך בזה המתוקן.

בעניין התיקון המבוקש, חלוקים הצדדים על משמעותו של התיקון. הבנק סבור כי השינוי הנו טכני ומשמעותו הפחתת סכום התביעה בלבד, עקב הפחתת התקופות עליהן חלה התיישנות. 

הנתבעת סבורה כי השינוי הוא מהותי, שכן לטענתה הבנק העמיד את ההלוואה לפירעון כבר במאי 1994, בקשתו לתיקון באה להחליף טענה זו, המעידה על כך שהתביעה התיישנה, ולטעון במקומה לחיובים חודשיים של 7 השנים האחרונות, כאילו ההלוואה לא הועמדה לפירעון עוד ב-5/04.

דיון

6.         משהוגש כתב טענות של צד והוא חפץ לשנותו, עליו לקבל רשות ביהמ"ש לכך. אולם המבחן להרשאה אינו על פי מבחן "מהותי/ טכני" כפי שסבורים הצדדים.

אין צד מוגבל לתיקון "טכני" ואף אם טעה טעות "מהותית" אין הדבר מהווה מחסום לתיקונה. הרציונל בהתרת התיקון הוא כי בפני ביהמ"ש יעמדו השאלות הדרושות לברור הסכסוך. אביא להלן את נוסח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד- 1984(להלן: "התקנות"):

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין: תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."