החלטה בתיק א 17931/06

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן.

הנתבעת מס' 1 שכרה מהתובעת נכס, והתביעה הינה לתשלום חוב נטען של דמי שכירות, יתרת חוב חשמל בגין המושכר, וכן שיקים שניתנו בגין חוב קודם וחוללו.

המצהיר נחקר, ובאי כוחה צדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

לאחר שמיעת הבקשה בטרם מתן החלטה הציע ביהמ"ש הצעת פשרה שלמרבה הצער לא התקבלה על ידי ב"כ התובעת ולפיכך, יש ליתן החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן.

הנתבעים טענות:

אין מחלוקת כי הנתבעת מס' 1 חתמה על הסכם השכירות, ואין מחלוקת כי הנתבעים 2-3 ערבים לכל התחייבויותיה על פי הסכם השכירות, ראה סעיף 3 לתצהיר מנהל הנתבעת.

הנתבעים טוענים כי דרישת התובעת לתשלום יתרת חוב נטענת בגין חשמל אינה מבוססת על מסמך כלשהו,  והיתרה הנטענת מופרזת.

הנתבעים טוענים כי השיקים שצורפו לכתב התביעה, חופפים את החוב הנטען בסעיף 8 ב', ומדובר בחיוב כפול.

הנתבעים טוענים כי עובר לפינוי המושכר, הגיע מנהל הנתבעת להסכמה עם מר גרשון כי ריהוט מסוים יישאר במושכר והתובעת תזכה את הנתבעת מס' 1 בשוויים של הרהיטים, הנתבעים מפרטים את הריהוט שהושאר.

לפיכך, עותרים הנתבעים להורות על מתן רשות להתגונן.

טענות התובעת:

התובעת טענה כי הכחשה כללית וסתמית של החוב אינו יכול לשמש הגנה מפני התביעה, ולכן הטענה בעניין יתרת החוב לחברת החשמל דינה להידחות.

ביחס לטענות בעניין כפל חיוב, נטען כי בחקירתו של המצהיר אישר המצהיר כי הייתה קיימת יתרת חוב בגין דמי שכירות לשנת 2004, וביחס ליתרת חובה זו נמסרו השיקים, ואילו יתרת החוב הנטענת בסעיף 8 ב' לכתב התביעה, הינה בגין שנת 2005.

ביחס לטענות בעניין הריהוט, נטען כי המדובר בפריטים המחוברים באופן קבע במושכר, ולכן ממלא הנתבעת מס' 1 לא יכלה הייתה לקחתם לאור הוראות ההסכם, יחד עם זאת מסכימה התובעת כי ביחס לפריטים מסוימים שאינם מחוברים דרך קבע למושכר, כגון נברשת, תינתן רשות להתגונן.

אשר על כן עותרת התובעת להורות על דחיית הבקשה.

דיון:

כאמור לעיל, הנתבעים מעלים שלוש טענות הגנה:

טענת חוב חברת החשמל;

לא צורף לכתב התביעה כל מסמך המעיד על קיומו של חוב לחברת החשמל.