החלטה בתיק א 17616/04

1.         בפניי בקשת פסילה שהגיש התובע לפסילתי מלהוסיף ולדון בתביעה שהגיש בתיק זה.

2.         לטענת התובע גילה בית המשפט משוא פנים כלפיו בכך שהגיע למסקנות עובדתיות שליליות שיש בהן כדי לפגוע במהימנות התובע בעיניו וזאת בטרם נשמעו הראיות. עיקר טרונייתו של התובע נוגעת לסירובו של בית משפט זה לדחות את מועד ישיבת ההוכחות חרף טענות רפואיות שהעלה התובע בבקשתו.

3.         ב"כ הנתבע מתנגד לבקשה. לטענתו אין בבקשה אלא ניסיון לדחות את סיומו של המשפט כפי שנעשה על ידי התובע פעמים רבות בעבר ולהמשיך את עינוי הדין של הנתבע. לגופה של בקשה מציין ב"כ הנתבע כי הסכמתו לבקשת הדחיה הראשונה שהוגשה על ידי התובע נעשתה על רקע קולגיאלי בלבד וכי לגופם של דברים אינו סבור שהבעיה הרפואית ממנה סבל התובע הצדיקה את דחיית הדיון.

הפן העובדתי

4.         התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבע בעילת תקיפה שארעה ביום 7.10.91. על פי כתב התביעה עמד התובע בתור בבנק המזרחי בעיר רמלה והנתבע תקף אותו מאחור בעת שעמד מול הדלפק. כתוצאה מהאירוע נגרמו לתובע לטענתו נזקי גוף ובעיקר נזקים בלסת.

5.         הנתבע מכחיש את כל טענות התובע וטוען שהתובע הוא שתקף אותו.

6.         התביעה הוגשה ב - 6.10.98, היינו ביום האחרון לפני התיישנות התביעה, לבית המשפט בבת-ים. במשך כשנתיים הגיש התובע מספר רב של בקשות להימנע ממחיקה מחוסר מעש ובסופו של יום הועברה התביעה לבית המשפט השלום בראשל"צ.

7.         לכל אורך הדרך, כפי שעולה מעיון בתיק בבית המשפט בראשל"צ, שב התובע וביקש בקשות למתן ארכות להגיב לבקשות הנתבע ובית המשפט.

8.         ביום 20.1.03 הגיש התובע בקשה נוספת לדחיית הדיון שהיה קבוע בפני כב' השופטת דליה גנות. לאור השתלשלות העניינים כפי שתוארה לעיל  קבעה כב' השופטת גנות בהחלטתה כדלקמן:

"מדובר בתיק משנת 98 ועם כל הצער בגין הבעיות שפורטו, איני מוצאת לנכון לדחות את הדיון. התובע רשאי לעתור להפסקת התובענה על פי תקנה 154 לתקסד"א."

9.         ביום 18.9.03 ביקש התובע חידוש ההליכים בתביעה ובקשתו התקבלה, אלא שמיד כחודש לאחר מכן הגיש בקשה מוסכמת נוספת להפסקת התובענה. כב' השופט גולדס, אליו הועבר הדיון בתיק, קבע כי הוא נעתר לבקשה עד לסוף חודש דצמבר ואם לא תחודש התביעה עד לאותו מועד - תמחק מחוסר מעש. חרף העובדה שהתובע ביקש להמשיך את התקופה שבה התביעה מעוכבת, הורה בית המשפט כי התביעה תחודש וקבע בה דיון. גם לדיון זה הוגשה בקשת דחייה.

10.        ביום 21.1.04 בישיבת קדם משפט בפני כב' השופט גולדס, ביקש התובע להעביר את הדיון בתביעה לבית המשפט בתל-אביב. לאור הסכמת ב"כ הנתבע הועבר התיק לבית משפט זה.

11.        ביום 5.7.04 במהלך ישיבת קדם משפט בפני כב' השופט מאיר שנהב, אליו הועבר הדיון בתיק, ביקש התובע לדחות את הדיון לאחר הפגרה. כב' השופט שנהב נעתר לבקשה ודחה הדיון לחודש אוקטובר 2004. גם לקראת הדיון הנדחה הגיש התובע בקשת דחייה. גם בקשה זו התקבלה אך כב' השופט שנהב ראה לכתוב כי זו דחייה אחרונה וכי לא ייעתר לבקשות דחייה נוספות.

12.        ביום 9.1.05 ניתנה הצעתו של כב' השופט שנהב לסיום התביעה בפשרה במהלך ישיבת קדם משפט. בסופה של הישיבה הודיע התובע כי הוא מקבל את ההצעה שהועלתה, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון. אלא שביום 18.1.05 הודיע הנתבע לבית המשפט כי הוא היה נכון לקבל את ההצעה אך התובע חזר בו ואינו מקבל את הצעת בית המשפט.

13.        בתגובה להודעה זו התבקש התובע ליתן הסבר לשינוי בעמדתו ובסופו של יום מונו בתיק שני מומחים האחד בתחום השיניים והשני בתחום הנוירולוגי.

14.        על החלטה זו  הנוגעת למינוי מומחים מטעם בית המשפט הגיש התובע בר"ע. כב' השופטת שרה דותן, אליה הגיעה הבקשה, ראתה לדחותה. בהחלטתה מציינת כב' השופטת דותן כי לאחר שחלפו כ- 13 שנים מאז האירוע הנטען ולנוכח העובדה שהתביעה הוגשה על סף ההתיישנות ולאחר מכן התבקשה הפסקת התובענה "לנוכח התנהלות זו, לא יפלא איפוא, כי כב' השופט שנהב החליט לזרז את בירורה של התביעה ולמנות מומחים מטעם בית המשפט."

15.        בין לבין חידש הנתבע את בקשתו למחיקה וסילוקה של התביעה על הסף. חרף כל האמור לעיל שב התובע והגיש בקשות למתן אורכה להגשת תגובתו ובהמשך גם בקשות חוזרת ונשנות לדחיית מועדי דיון שכבר נקבעו בפניי.

16.        מתוך ניסיון להביא תיק זה לידי גמר, נתתי לצדדים הצעה לסילוק התביעה  בפשרה ביום 15.7.07. גם בכל הנוגע למתן עמדתו להצעת בית המשפט הנ"ל שב התובע וביקש מתן ארכות. משכך ונוכח גילו של התיק, קבעתי מועד לשמיעת הראיות בהחלטתי מיום 18.10.07. שמיעת הראיות נקבעה על פי היומן ליום 16.4.08, היינו כעבור 6 חודשים.

17.        לישיבת ההוכחות זומן, על ידי הנתבע, המומחה ד"ר שלמה ברק ושכרו הופקד.