החלטה בתיק א 17204/06

בפניי שתי תביעות המעלות שאלה אחת ולכן אדון בטענות המשפטיות במאוחד, התביעה דנן ותביעה נוספת בת.א. 44999/05.

תביעה לתשלום הסכומים בהם נשא התובע, בשלמו הנפגע גמלת סיעוד, לטענתו בגין תאונת דרכים, כאשר הנתבעת הינה המבטחת.

התביעה הינה על פי הסכם משנת 1979.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר,  הצדדים הסכימו כי השאלה היחידה העומדת לדיון הינה :

האם על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי שבין התאונה לקצבת הגמלה המשולמת על ידו.

החלטתי ניתנת לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

טענות התובע:

התובע טוען כי שילם לנפגעת בתאונת דרכים גמלאות.

התובע טוען כי הנפגעת נסעה ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת.

התובע טוען כי על פי ההסכם שבין הצדדים על הנתבעת לשלם לו 80% מסכום הגמלאות ששולם על ידו.

התובע טוען כי במקרים כגון אלה, כאשר אין מחלוק בדבר קיומה של תאונת הדרכים, אין מחלוקת כי הנתבעת הינה המבטחת, ואין מחלוקת כי הגמלאות משולמות עקב תאונת הדרכים, מוטלת על הנתבעת החובה לשלם לתובע את סכום הגמלאות, בהתאם ליחס שנקבע בהסכם, היינו, 80% לנוסע ו- 55% לנהג, בענייננו, הנפגעת הינה נוסעת.

לפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום סכום התביעה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת כי פרשנות התובע את ההסכם הינה בלתי סבירה, ובלתי הגיונית ולא לכך כיוונו הצדדים.

הנתבעת טוענת כי אכן היא חייבת לשלם לתובע בגין הגמלאות, כאשר מדובר בנפגע בתאונת דרכים, אך על התובע להוכיח כי הגמלאות משולמות עקב תאונת הדרכים באופן מלא. כלומר, הנתבעת טוענת כי הואיל ולא כל הנכות שנקבעה על ידי התובע, לנפגעת מקורה בתאונת הדרכים, הרי מוטלת עליה החובה לשאת רק באותו חלק הנובע מתאונת הדרכים והגמלאות המשולמות בגינו, ולא ביחס לכלל הגמלאות המשולמות לנפגע.

הנתבעת טוענות כי עסקינן בגמלת סיעוד, אשר אינה משולמת לנפגעת עקב תאונת הדרכים, אלא בשל גילה, וכי על התובע להוכיח כי הגמלה משולמת לנפגע בזיקה ישירה לתאונת הדרכים.

הנתבעת טוענת כי כל פרשנות אחרת תוביל תוצאה אבסורדית על פיה היא תאלץ לשלם במעבר לנזק שנגרם לנפגע בשל תאונת הדרכים.

הנתבעת טוענת כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים ובין הגמלה המשולמת על ידו.

לפיכך, עותרות הנתבעת להורות על דחיית התביעה, בכל מקרה קיומה של מחלוקת מצדיק לטענת הנתבעת מתן רשות להתגונן.