א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
16471-06
27/03/2007
|
בפני השופט:
ערקובי רחל
|
| - נגד - |
התובע:
מחסני ספורט אין בע"מ
עו"ד קליין שמואל
|
הנתבע:
מחלקה משפטית מכס - ת"א
עו"ד פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי
|
| החלטה |
בפניי בקשה להורות על עיכוב הדיון בתיק שבפניי בשל הליך תלוי ועומד.
התביעה שבפניי הוגשה ביום 16.2.06, לתשלום הסכום של 1,518,143 ש"ח.
עילת התביעה הינה, כי על פי הוראות סעיף 39(א) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975, (להלן: "חוק"), הנתבעת הייתה אמורה להשיב לתובעת את מס התשומות המגיעים לה על פי הדוחות שהוגשו על ידה.
התובעת טוענת כי על פי הוראת סעיף 91 לחוק באם לא ניתנה החלטה בהשגה תוך 90 ימים יבוטל העיכוב.
לטענת התובעת למרות חלוף המועדים הקבועים בחוק הנתבעת הותירה את הכספים בידיה שלא כדין, ולכן עותרת התובעת להורות לנתבעת להשיבם.
הנתבעת טענה כי העיכוב נבע מבקשת התובעת בעצמה, ולכן היא מנועה מלהשיג עליו.
עוד נטען כי הנתבעת ביצעה חקירה ולגרסתה מצאה כי התובעת אינה מייצאת דבר, למעשה הטענה כלפי התובעת הינה כי דיווחיה פיקטיביים.
התובעת הגישה ערר על החלטת הנתבעת בהשגה שהוגשה על ידה, ביום 27.3.06.
כעת עותרת הנתבעת להורות על עיכוב ההליכים בתיק זה עד למתן החלטה בערר שהוגש על ידי התובעת, וקבלת החלטה בחיוב התובעת בשומת עסקאות בסכום של מעל חמישה מיליון ש"ח.
התובעת טוענת כי אין בפנינו תביעה זהה לא כאשר בוחנים את עילת התביעה ולא את העובדות הטעונות הכרעה.
לפיכך, טוענת התובעת כי אין להורות על עיכוב ההליכים בתיק זה בשל הליך תלוי ועומד.
בעא 75 / 9
שיך סולימאן מוחמד אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל כט (2) 477, עמוד 480 נקבעה ההלכה המנחה בעניי הליך תלוי ועומד וכך קובע ביהמ"ש העליון:
"לפי ההלכה, כמו ב"מעשה-בית-דין", כך גם ב"ענין תלוי ועומד" העילות צריכות להיות זהות (ראה פסק-דיני ב-ע"א 424/73, [1], בע' 540-541), ברם הזהות איננה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. השאלה, אם צד למשפט מוטרד פעמיים בגלל אותה העילה תלויה לא בטעמים טכניים של זהות צורת התביעות אלא בענינים של ממש, היינו, לפי מהותן העיקרית." (לקוח מפדאור יוני 2006).
עיון בכתב התשובה של התובעת מעלה כי התובעת מבחינה בין שתי התביעות כך:
התביעה שבפניי נוגעת למועד בו היה על הנתבעת להשיב את הכספים המוחזקים על ידה כמס תשומות, היינו, האם הנתבעת פעלה כדין כאשר למרות שמועדים הקבועים בחוק חלפו לא השיבה לתובעת את מס התשומות ששילמה על פי דיווחים כדין.
הערר שהוגש לביהמ"ש הוגש על ההחלטה בהשגה, עוסק בשאלה האם התובעת זכאית לקבלת ההחזר גופו, היינו לא מבחינת המועדים אלא מבחינת מהותית, וקביעת הנתבעת כי עסקינן בדיווחים פיקטיביים.
לאור ההבדל טוענת התובעת כי אין זהות לא מבחינת העילות ולא מבחינת הסעד.
אלא שאין דעתי כדעת בא כוחה המלומד של התובעת.
השאלה האם הנתבעת עמדה במועדים הקבועים בחוק אינה יכולה להיבחן באופן מנותק מזכאותה של התובעת במס התשומות גופו.