אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 1634/93

החלטה בתיק א 1634/93

תאריך פרסום : 17/08/2006 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
1634-93
10/04/2006
בפני השופט:
דוד גלדשטין

- נגד -
התובע:
עירית תל אביב - יפו
הנתבע:
1. שאול דלל
2. סביחה רזנאוי
3. מרסל מועלם
4. עזבון אבלין רזנאי
5. מתתיהו אליהו בן מנשה
6. חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו

החלטה

1.         בפני בקשה להורות על דחיית התובענה על הסף מחמת היעדר עילה ו/או מחמת התיישנותה ו/או מחמת שיהוי בהגשתה, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א").

המשיבים 1 - 3 הם אחים. לבית המשפט הוגשה תביעה לסעד הצהרתי שיקבע כי הם בעלי הזכות הקניינית במגרש ובנכס שהיה בנוי עליו, זאת כנגד עזבונה ויורשיה של אחות נוספת שקיבלה היתר לגור בנכס ולה זכות שימוש בו בלבד. את תביעתם סמכו המשיבים על ייפוי כוח נוטריוני שניתן לפני למעלה מ- 50 שנה, לגבי טענו הנתבעים בתיק כי הוא בלתי קריא וקיים חשש כי מדובר בייפוי כוח מזויף. עילת התובענה התעוררה לאחר שהתברר כי חברת "חלמיש" שהייתה מעוניינת בנכס ובמקרקעין עליו הוא עומד, ניהלה מו"מ עם מי שהתגורר בנכס, ואף רכשה ממנו תמורת סכום של כ- 200,000$ את הנכס, כאשר לאחר העברת התשלום נהרס הנכס שעמד על המקרקעין.

הבקשה לדחיית התובענה על הסף הוגשה על ידי עירית תל אביב עוד בשנת 1997. לבקשה הצטרפו גם הנתבעים האחרים. בשנת 1998 ניתן פסק דין בשל היעדר הופעה, כאשר רק בספטמבר 2003 הגיעו הצדדים להסכמה בדבר חידוש הדיון ושמיעת הראיות בתיק לגופן.

טענות המבקשת

2.         עירית תל אביב (להלן: "המבקשת") טוענת כי אין לראות בייפוי הכוח שהוגש את הבסיס לטענת המשיבים וזאת משלוש סיבות עיקריות:

א.         בהתייחס למעמדו המשפטי של ייפוי הכוח נטען כי יש לראות בו מכשיר ליצירת יחסי שליחות ויש לבחון אותו לאור סעיפי חוק השליחות, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק השליחות"). המבקשת טוענת כי אין בייפוי הכוח עצמו כדי לשקף את חוזה השליחות, כאשר ייפוי הכוח מהווה רק כלי עזר לביצוע התחייבות אשר רק היא יוצרת את הזכות.

ב.         טוענת המבקשת כי ייפוי הכוח אינו צמוד להתחייבות כלשהי היוצרת את ה"זכות הבלתי חוזרת" והקובעת בבירור לצורך מה ניתן ייפוי הכוח. נטען כי ביטוי חיצוני כדרישת הפסיקה לדבר מה נוסף לא מתקיים בענייננו, ואין במסגרת המוצגים בתביעה כל מסמך לעניין זה ולכן לא ניתן ללמוד על היקף הזכות ולטובת מי נעשתה ההתחייבות אם בכלל.

ג.          המבקשת טוענת כי ייפוי הכוח הינו ייפוי כוח כללי ואינו בלתי חוזר, ומאחר ונותן ייפוי הכוח נפטר אזי על פי הקבוע בסעיף 14א' לחוק השליחות, פקעה השליחות עם מותו. יתרה מכך, המבקשת מעלה טענות התיישנות כנגד ייפוי הכוח. יתרה מכך, טוענת המבקשת כי גם אם ייפוי הכוח לא התיישן, הרי שזכותם של המשיבים 3-1 התיישנה שכן חלפו מועדי התיישנות הזכות לפי חוק.

3.         טענה נוספת אותה מעלה המבקשת בבקשת הסילוק על הסף, הינה השיהוי הרב בהגשת התביעה על ידי המשיבים 1 - 3. לטענת המבקשת, שיהוי זה הביא לכך שהבעלים המקורי של המקרקעין, כמו גם בעל זכות השימוש אינם עוד בין החיים,  דבר שיקשה על המבקשת והצדדים הנוספים לתביעה להוכיח את זכות הבעלות שלהם במקרקעין.

טענות המשיבים

4.         משיבים 1 - 3 טוענים בתגובה לבקשה, כי אותו ייפוי כוח אשר נטען כי הוא מזויף וכי התיישן הוא ייפוי הכוח ששימש את מי שהתגורר בדירה כדי לנהל מו"מ עם חלמיש שבסופו נמכר לו הנכס ושולמה תמורה עבורו. עוד נטען בתגובה כי מדובר בייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר שניתן בין היתר לצורך ייפוי כוחם של המשיב 1 ואביו להעברת הזכויות בנכס לעצמם. אומנם לא  נכתבו בייפוי הכוח המילים "בלתי חוזר" אולם בהתאם לפסיקה ועל פי לשון סעיף 14(ב) לחוק השליחות יש לראות בו ככזה.

טענה נוספת הינה כי החוק להגנה על רכוש מופקד משנת 1964 קובע שהגבלת תוקף ייפוי כוח ל - 10 שנים תחול רק כאשר ההרשאה ניתנת לחזרה, ומכיוון וייפוי הכוח הינו בלתי חוזר הרי שהגבלת 10 השנים אינה חלה.

5.         בהתייחס לטענת ההתיישנות טוענים משיבים 1 - 3 כי טענה זו לא הועלתה בהזדמנות הראשונה שניתן היה לטעון אותה במסגרת ההליכים שנוהלו בין הצדדים בבית משפט השלום. בנוסף טוענים המשיבים 1 - 3 כי מדובר במקרקעין מוסדרים לגביהם אין התיישנות בהתאם לסעיף 159 לחוק המקרקעין, שהינו חוק ספציפי הגובר על חוק ההתיישנות. באשר לזכויותיהם של המשיבים הם טוענים כי מדובר בזכויות אובליגטוריות ו/או קנייניות עליהם מעולם לא ויתרו. אי מימוש זכות מסוג זה אין המשמעות היא כי ויתרו עליה.

המסגרת הנורמטיבית

6.         הדין החל על בקשה לדחיה על הסף קבוע בתקנה 101 לתקסד"א שזו לשונה:

"101. דחיה על הסף [106] (תיקון תשנ"ו)

 (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

 (1) מעשה בית דין;

(2) חוסר סמכות;

(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ