החלטה בתיק א 16218/00

הנתבעת [להלן:" המבקשת"] , עותרת לעיכוב ביצוע פסק הדין, שניתן ביום 26.11.2006. שלפיו חויבה לשלם לתובעים 1-4 [ להלן : " המשיבים"] ולתובע 5 [להלן " המשיב 5"] סכום פיצויים בעקובת פטירתו של המנוח גבריאל חמיאס  ז"ל ,.[להלן:" המנוח"] .

רקע עובדתי וזהות הצדדים

1.      התובעים בתיק הינם עזבונו ותלוייו של המנוח חמיאס גבריאל , וכן המוסד לביטוח לאומי [ להלן : " המל"ל " ]  .

2.      הדיון בתיק, פוצל כך שתחילה נדונה השאלה האם המאורע כנטען ושבו מצא המנוח את מותו,  מהווה תאונת דרכים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975  [להלן " חוק הפיצויים"] .

3.      כבוד השופט עודד אליגון ,דן בשאלה וקבע כי אכן האירוע חוסה תחת כנפיו של חוק הפיצויים .

4.       בקשת רשות ערעור על החלטה זו של כבוד השופט אליגון, נמחקה בהסכמה , תוך שמירת זכותה של המבקשת לערער על החלטה זו  , בסוף ההליך;

מכאן מונחת בפניי הבקשה לעיכוב ביצוע פסק - הדין  לתקופת הערעור  .

טענות הצדדים

5.      ב"כ המבקשת טוען : משניתן על ידי בית המשפט נכבד זה פסק דין בשאלת גובה הנזק של התלויים ותשלום השבה למל"ל , קמה למבקשת זכותה האמורה לערער על פסק הדין החלקי ובמסגרת ערעור זה לערער גם על פסק דינו של בית משפט זה בשאלת גובה הנזק .

6.      את הטעם המיוחד עפ"י הפסיקה הנדרש לצורך עיכוב ביצוע פסק הדין ב"כ המבקשת מנמק :

א.     למבקשת סיכוי לזכות בערעור המוגש על ידן על פסק הדין הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק  .

ב.      הנזק העלול להיגרם למבקשת במידה ולא תתקבל בקשתן לעיכוב ביצוע, הינו נזק ממשי ובלתי הפיך, כאשר במקרה כזה צפויות המבקשות להיתקל בקושי ממשי בהשבת הכספים אותם יעבירו לתובעים .

7.      באשר לסיכוי לזכות בערעור בשאלת הנזק טוען ב"כ המבקשת כי , פסיקתו של בית המשפט לעניין זכותם של התלויים שתביעתם נבלעת ל 25% מהנזק מקורה בטעות ; שכן בפסק הדין נקבע כי נזקי התלויים מסתכמים בסכום של 800,000 ש"ח וכי מסכום זה יש להפחית את גמלאות המל"ל סך של 432,500 ש"ח וכן גמלאות עיריית אילת סך של 1,732,280 ; יוצא אפוא כי תביעתם של התלויים נבלעת , על כן הם זכאים ל25% מן הנזק הנ"ל 800,000 ש"ח, ב"כ המבקשת חולק על מסקנה זו וטוען כי לאור הפסיקה יש לנכות תחילה משיעור הנזק כאמור 800,000 ש"ח את גמלאות עיריית אילת לפני חישוב הזכאות ל - 25% והוא אף מפנה לפסק הדין  בע"א 541,542/88 החברה להגנת הטבע נ' עיזבון המנוחה אורה פורמן ז"ל ואח' פ"ד מו חלק ראשון , 133 בעמ' 146 .

8.      ובאשר לסיכויים לזכות בערעור בשאלת החבות , טוען ב"כ המבקשת כי, האירוע שבו קיפח המנוח את חייו אינו מהווה " תאונת דרכים " שכן עסקינן באירוע של התאבדות ,  וב"כ המבקשת אף מפנה את בית המשפט אל הודעת הערעור שצורפה לבקשה .

9.      כן טוען ב"כ המבקשת כי אין מדובר בקביעות שבמהימנות אשר ערכאת הערעור מתבקשת להתערב בהן אלא בהסקת מסקנה של היגיון ושכל ישר ואשר בכגון דא רשאית ערכאת הערעור להתערב .

10.  ולסיום ב"כ המבקשת טוען כי, על אף שבית המשפט פסק פיצויים הן לתובעים 1-4 והן לתובע 5 , בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין מופנית אך כנגד הפיצויים שנפסקו לתובעים 1-4 , גישה זו של ב"כ המבקשת נובעת מכך כי התובע 5 הנו גוף ציבורי, שאין חשש כי לא יוכל להשיב למבקשת את התשלום . לעומת זאת , לתובעים 1-4 אין הכנסות ורכוש מהם יוכלו להשיב למבקשת התשלום שנפסק ומכאן באם יתקבל הערעור כי אז ייגרם נזק בלתי הפיך באשר לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו .

טענות המשיבים   

11.   המשיבים מתנגדים לבקשה, לשיטתם הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין וכי על המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין לשכנע את בית המשפט בסיכוייו בערעור ובקושי להשבת המצב לקדמותו אם יזכה בערעור - סיכויים וקושי אשר לטענת המשיבים אינם נלמדים מהבקשה .

12.  כן טוענים המשיבים כי - השאלה האם תוכל המבקשת להיפרע מהתובעים אם תצליח בערעור, שאלה זו צריכה להיות מוכרעת על בסיס תשתית ראייתית ולהיתמך בתצהיר ואין די באמירה בעלמא .