החלטה בתיק א 15855/05

מונחים בפני סיכומי הצדדים לעניין בקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.

התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 15.2.2005.

1.      רקע עובדתי :

התובע, ניצול שואה, הוכר על ידי שלטונות גרמניה ועל פי החוק הגרמני כ"משתייך לשפה ולתרבות הגרמנית" ולפיכך זכאי לביטוח הסוציאלי של גרמניה.
התובע הסדיר את הזכות לפנסיית זקנה של הביטוח הסוציאלי בגרמניה בשנת 1975.
בשנת 1988 נמסר לתובע, על ידי הרשות הגרמנית לענייני ביטוח סוציאלי לשכירים B.F.A  (להלן: " הרשות"), כי התובע יהא זכאי לפנסיית זקנה חודשית בסך 1,174 מארקים גרמניים.

ביום 1.1.92 נכנס לתוקפו תיקון בדין הגרמני, לפיו הופחת סכום הפנסיה מלבד שני מקרים יוצאי מן הכלל: זכאי לפנסיית זקנה דוגמת התובע יהיה זכאי לפנסיה בסך 1,174 מרקים גרמניים, אם יתגורר בגרמניה או לחילופין יהא זכאי לפנסיה אם ישלים 35 שנות עבודה ויקדים יציאתו לפנסיה לגיל 63 (להלן: " התיקון").
התובע טוען' כי נודע לו על התיקון, רק בהגיעו לגיל 65, בשנת 1993 ולפיכך לא יכול היה לעמוד בתנאי השני, הקבוע בתיקון.

ביום 23.11.93 קיבל התובע את החלטת הרשות, לפיה לתובע מגיעה פנסיה חודשית בסך 209 מרקים גרמניים.

ביום 12.12.93 הגיש התובע ערעור לרשות בנוגע לפנסיה הזעומה שאושרה לו ובמקביל פנה לנתבעת 1 לקבלת עזרתה בעניין התשלומים לביטוח הרפואי בגרמניה.
ביום 25.4.94 מסר התובע ייפוי כוח לנתבע 2 ולאפרים פרנק, עובדי הנתבעת 1, לפיו יוכלו האחרונים לפנות בשמו של התובע לרשות, בעניין התשלומים לביטוח הרפואי בגרמניה.

אולם, סמוך לאחר מסירת ייפוי הכוח נמלך התובע בדעתו ובשיחה טלפונית שקיים עם הנתבע 2 ואפרים פרנק ביום 3.5.94, הודיע לאלה האחרונים שלא לטפל בעניינו.

התובע טוען, כי בדיעבד ומאוחר יותר נודע לו, כי למרות דרישתו מעובדי הנתבעת 1, כי יימנעו מטיפול בעניינו וכי יפויי הכוח שהופקד בידם מבוטל, גילה התובע, כי עובדי הנתבעת 1, שיגרו מכתב לרשות ביום 25.5.94 וביום 1.8.94, בצירוף יפויי הכוח שנתן להם התובע, אשר גרם להטעיה של הרשות אשר הבינה, כי הנתבעים או מי מהם מייצגים את התובע ועל כן שיגרה הרשות אל הנתבעים בלבד, במכתבה מיום 29.3.95, את החלטתה מיום 17.3.95 בנוגע לערעור שהגיש התובע, לפיו נתנה הזדמנות אחרונה לתובע להגיש השלמות ומסמכים בתוך 3 חודשים, דהיינו עד ליום 17.6.95.

לטענת התובע, הנתבעים אשרו בפני הרשות את דבר קבלת ההחלטה, במשרדם ביום 5.4.95, אך לא הודיעו לרשות, כי אינם מייצגים את התובע וכן נמנעו מלהודיע לתובע את דבר קבלת החלטת הרשות. 

עוד טוען התובע, כי רק בשנת 2003, משכשלו ניסיונותיו לפתוח מחדש את תיקו ולהעלות את ענייננו בפני הרשות, הוא הבין את הנזק שגרמו לו הנתבעים, אשר מחד גיסא פעלו בשמו של התובע מול הרשות, בלא ייפוי כוח תקף ומאידך גיסא לא דיווחו לתובע, כי קבלו את החלטת הרשות מיום 29.3.95.
לפיכך, הגיש התובע את התביעה דנן בגין רשלנותם של הנתבעים, אשר גרמו לנזק כספי ולעגמת נפש לתובע, אשר בשל השיהוי הרב ולאור חלוף המועד האחרון להשלמת טיעוניו, בתאריך 17.6.95, לא ניתן היה להשלים את טיעוניו.

מכאן התביעה שבפני.

2.      טענות הצדדים :  

נתבעים טוענים להתיישנות התביעה.