1. בפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל על פי סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ובקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגי והאורטופדי.
2. המבקשת ( להלן "התובעת" ), נפגעה ביום 24.12.95 בתאונת דרכים כשהיתה בדרכה לעבודה. ביום 13.1.99 נקבעה לה על ידי ועדה רפואית לעררים של המל"ל, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הפגיעה בלסת תחתונה, ואילו
בתחום האורטופדי, נוירולוגי וא.א.ג, נקבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה בתחומים הנ"ל.
3. התובעת ערערה על קביעה זו לבית הדין האזורי לעבודה, אשר החזיר את הדיון בעניינה לועדה רפואית לעררים. ביום 25.10.01 נבדקה התובעת שוב על ידי ועדת העררים, וועדה זו הגיעה לאותה מסקנה כמתואר בסעיף 2 לעיל. על החלטה זו הגישה התובעת ערעור נוסף לבית הדין האזורי לעבודה, ובעקבות זאת, הוחזר עניינה לבדיקה על ידי הועדה בפעם השלישית. ביום 26.11.02, הגיעה הועדה הרפואית לאותם מימצאים ומסקנות של הועדה הראשונה. התובעת לא השלימה גם עם החלטה זו, והגישה ערעור שלישי לבית הדין האזורי לעבודה, אולם ביום 7.11.03 ניתן פסק דין שדחה את ערעורה. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, אולם, גם בקשה זו נדחתה.
4. בבקשה המונחת בפניי, טוענת ב"כ התובעת כי וועדות המל"ל התעלמו ממימצאי ה- MRI שעברה התובעת ואשר הראו על בלטי דיסק בגבהים C5-C7, וכן התעלמו ממצבה הוסטיבולרי ( חוסר שיווי משקל ) ומחוות דעתו של ד"ר סוסטיאל שבה נקבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 20% בתחום זה.
5. לאחר שעיינתי בבקשה ובבקשה הנוספת, וכן בחומר הראיות שצורף להן, ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
מעיון בפרוטוקל הוועדה מיום 6.9.01 עולה ברורות כי הוועדה התייחסה לתוצאות ה-MRI, ואף סגן שופט ראשי, כב' השופטת קציר התייחסה לכך מפורשות בפסק דינה שניתן ביום 7.11.03 באומרה:
"
בשונה מטענת ב"כ המערערת, התייחסה הוועדה בישיבתה מיום 6.9.01, לתוצאות בדיקת ה-
MRI
של עמוד שדרה צווארי מיום 17.4.99, ורשמה באופן מודגש, את הממצאים של אותה בדיקה לפיהם נראו בלטים מרכזיים אחוריים בגובה חוליות
C5-6
,
C6-7
וזאת ללא היצרות משמעותית על תעלת השדרה עם לחץ מתון בלבד על מוח השדרה.
עלינו לזכור, כי ממצאי בדיקת
MRI
חמורים ככל שיהיו אינם כשלעצמם מקנים נכות כלשהי וכך גם במקרה שלפנינו למרות ממצאי ה-
MRI
מיום 17.4.99 שהוועדה לא רואה בהם ממצאים כה חמורים, ציינה הוועדה באופן חד משמעי, כי:
"תנועות עמוד השדרה הצווארי מלאות וחופשיות."
6. ובאשר לתחום הנוירולוגי קבעה הועדה מיום 26.11.02, לאחר שעיינה בכל החומר הרלוונטי, ובין היתר בחוות דעתו של ד"ר סוסטיאל, של ד"ר פרדיס, ובבדיקת יציבה של בי"ח בני ציון כדלקמן:
"
בהמשך לדיון בועדה הקודמת, הועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' שנון מהיום ומקבלת דעתו שאין נכות במערכת השמיעה ולא במערכת וסטיבולרית פריפרית הקשורה לתאונה.
כמו כן בבדיקה הנוירולוגית שבוצעה ע"י הועדה לא נמצאו סימנים חולניים כולל דרברליים וצרבלרים. הועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר סוסטיאל, נוירוכירורג, בה לא צויין שנמצאו סימנים חולניים בבדיקה הנוירולוגית. ד"ר סוסטיאל מעניק נכות בעוד שעל פי חווה"ד, הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה. הועדה קובעת על פי בדיקתה שאין נכות נוירולוגית ואין נכות אורטופדית. נכותה לפי סעיף 73 (2) א'
II
נשארת בעינה." ( ההדגשה אינה במקור )
יודגש, כי הועדה לא סמכה את ידה אך ורק על חוות דעתו של פרופ' שנון, אלא מימצאיה התבססו גם על בדיקות נוירולגיות קליניות שנעשו לתובעת, וקביעתה לפיה לא נותרה לתובעת נכות בתחום הנוירולוגי, ניתנה לאחר שהונחו בפניה בדיקות יציבה וכן חוות דעתו של ד"ר סוסטיאל שדיברה על הפרעה מרכזית וסטיבולרית.
7. יוצא איפוא, שטענות התובעת ולפיה ועדות המל"ל התעלמו מתוצאות ה- MRI בתחום האורטופדי, וכן ממצבה הוסטיבולארי של התובעת ומחוות דעתו של ד"ר סוסטיאל, משוללות כל יסוד. נהפוף הוא, עיון מפרוטוקולי הוועדה כמתואר לעיל, מעלה כי היתה התייחסות מפורשת ועניינית לתלונותיה של התובעת ולחומר הרפואי שהונח בפני הוועדה בהקשר זה.
8. בבקשתה מעלה התובעת כל מיני הסתייגויות שנידונו כבר והוכרעו בבית הדין הארצי, וברי הוא כי אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור נוספת בעניין. בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של כב' השופט פליטמן בבית הדין הארצי שבהם אמר:
"
..... אוסיף אך זאת, מצויין בהחלטות הוועדה כי ד"ר משיח הינו נוירולוג ( לצד היותו פסיכיאטר, משכך נכללו בהרכב הוועדה אורטופד ונוירולוג כפי שהורה בית הדין. בנוסף, אין כל פסול בכך שהוועדה ביקשה להסתייע ביועץ-מומחה בתחום א.א.ג ואין בכך כדי סטייה מהנחיות פסקי הדין הקודמים.
הוועדה, לרבות היועץ לה, התייחסה לכל התחומים והבדיקות שנדרשה להם על פי פסקי הדין הקודמים. קביעותיה המנומקות, לרבות בסוגיית הקשר בין הפגיעה על דרך "צליפת השוט" לבין הליקוי הוסטיבולרי, הינן בתחום סמכותה, משכך בגין לא מצא בית הדין להתערב בהם"
9. חוסר השלמה ו/או אי שביעות רצון ממימצאי הועדה אינו מהווה נימוק המצדיק התערבות, ובמקרה דנן, לא השתכנעתי כי קיימים טעמים משפטיים ו/או עובדתיים ו/או טעמים משיקולי צדק, המצדיקים העתרות לבקשה.
10. אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה.