החלטה בתיק א 14127/99

בפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק דין.

סהר חברה ישראלית לביטוח (להלן: "התובעת"), הינה חברה אשר התאגדה כדין בישראל ועיסוקה בביטוח. בזמנים הרלוונטיים החזיקה גב' כהן עליזה (להלן: "הנתבעת") ברכב מסוג פולקסווגן חיפושית מ.ר 223-295. לבקשתה הוצאה פוליסה  מספר 57794023/93 כנגד נזקי רכוש וצדדים שלישיים (להלן: "הפוליסה"). בפוליסה נקבע כי בקרות מקרה ביטוח תשלם התובעת בשם הנתבעת את הסכומים שעל הנתבעת לשלם לצד שלישי, עד לסכום הביטוח וכי התובעת תגבה את סכום ההשתתפות העצמית מאת הנתבעת.

ביום 24/06/94 היה רכבה של הנתבעת מעורב בתאונת דרכים ובהתאם להודעה אשר נמסרה לתובעת פיצתה התובעת את הצד השלישי בגין הנזק. משכך קמה חבות הנתבעת לשאת בדמי ההשתתפות העצמית בגובה 593 ש"ח.

ביום 26/05/99 נמסרה לידי התובעת הודעה על חוסר מעש אשר בה ניתנה אורכה של 30 ימים בטרם תימחק התביעה וזאת בהסתמך על תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.  ביום 22/06/99 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, בהחלטה מיום 06/07/99 ניתנה החלטה לפיה יש להגיש תצהיר מאומת בתמיכה למסירה.

ביום 18/09/05 הגישה הנתבעת כתב הגנה מטעמה בו טענה כי הכספים הנטענים שולמו על ידי סוכן הביטוח, וזאת כחלק מהחזר התשלום בגין ביטול הביטוח.

ביום 07/03/06 התקיים בפני דיון בנוכחות ב"כ התובעת אשר הציג אישור מסירה אשר כתובתו תאמה את כתובתה של הנתבעת בכתב הגנתה, ומשכך ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה בהעדר התייצבות וזאת בהתאם לסעיף 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984.

בבקשתה של הנתבעת לביטול פסק הדין מיום 07/04/08 טענה כי למיטב ידיעתה מבירור שערכה נאמר לה כי התיק נסגר ביום 30/05/00 מחוסר מעש. לתדהמתה קיבלה פסק דין כנגדה שהועבר להוצאה לפועל ביום 06/04/06 שנפתח ללא כל התראה מוקדמת.

עם הגשת הבקשה לביטול פסק דין (15.4.08)  החלטתי כי המבקשת תעביר העתק למשיבה וזו תגיב על הבקשה תוך 7 ימים מקבלת העתק הבקשה ונספחיה.

התובעת / המשיבה לא הגישה כל תגובה, כיוון שהמבקשת לא טרחה להמציא לה העתק הבקשה בניגוד להחלטתי הנ"ל. על אף זאת, ראיתי לנכון ליתן החלטה גם ללא תגובה.

דיון

כב' הש' מצא ב ע"א 5000/92 - יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), בעמ' 835-836, קבע שם לאמור:

"שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו....

שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...".  

עיננו הרואות כי שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד; ביטול מתוך חובת הצדק וביטול עפ"י שיקול דעתו של בית המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהיעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא הייתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק.

מקום שימצא בית המשפט כי פסק הדין ניתן כהלכה, היינו ההמצאה נעשתה כדין, יבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט תוך שבית המשפט חייב להידרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו.

במקרה דנן, קמה האפשרות לבטל את פסה"ד רק על פי שיקול דעת בית המשפט. אינני מקבל את טענת הנתבעת כי בהתאם לידיעתה נסגר התיק עוד בשנת 2000 מחוסר מעש וזאת מן הסיבה כי כתב הגנתה הוגש ביום 18/09/05 לאור כך עולה כי הייתה מודעת לעובדה כי ההליכים נמשכו. בעיון חוזר באישור המסירה עולה כי בוצעה מסירה כדין שכן הוא הומצא לכתובת שציינה הנתבעת בכתב הגנתה ועל אף זאת חזר הזימון בציון מופיע "לא ידוע" משכך ועל פי תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי בוצעה מסירה כדין ואין מקום לכך שפסק הדין יבוטל.

בבקשה לביטול פסק הדין לא ציינה הנתבעת כל נימוק הגנה ולא טענה כלל לגבי סיכוייה  באם יבוטל פסק הדין.

משכך, ולאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו בדואר רשום לצדדים

ניתנה היום, ט' באב, תשס"ח (10 באוגוסט 2008), בהעדר הצדדים.