אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 1295/05

החלטה בתיק א 1295/05

תאריך פרסום : 09/03/2009 | גרסת הדפסה
א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
1295-05
10/06/2008
בפני השופט:
איתן אורנשטיין

- נגד -
התובע:
גביש יוחנן ועשרה אחרים
עו"ד טרסר איילת
הנתבע:
1. עירית גבעתיים
2. הועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים
3. אודיס מפעלי סינון בע"מ

עו"ד שמחה זילברמן
עו"ד יגור יצחק
החלטה

1.         היכן תתברר התובענה נשוא החלטתי, שעה שמבוקשים בה מספר סעדים ושלכאורה מצוייה בסמכות שיפוט ייחודית של ערכאות שונות ? זו השאלה הניצבת לפתחי בהחלטה זו.

2.                  התובעים הם 11 בעלי דירות בגבעתיים, אשר דירותיהם פונות לגן ציבורי בשם "גן אהרון", (להלן: " הגן"). התובעים טוענים כי הנתבעת 1 (להלן: "העירייה"), היא הרשות המקומית בתחומה נמצאות דירות התובעים, יזמה בשלהי שנת 2003 הקמת מתקן בשטח הגן לטיהור מים (להלן: " המתקן"), הוא ליבת התביעה. התובעים עותרים לבית משפט זה להרוס את המתקן, לחלופין להורות על הטמנתו בקרקע ולחלופי חילופין לשלם להם פיצויים בגין הפגיעה בשימוש בדירותיהם ובנוסף לשלם להם הוצאות בסך כולל של 1,814,353 ש"ח. הנתבעת 2 (להלן: "ה וועדה"), היא הועדה המקומית לתכנון ובניה שהוציאה את ההיתרים לבניית המתקן, ההיתר המקורי ניתן ביום 23.7.03 וההיתר המתוקן הונפק ביום 3.5.4 (להלן: " ההיתר"). הנתבעת 3 (להלן: " הקבלן"), היא החברה הקבלנית שזכתה במכרז להקמת והפעלת המתקן וכזאת עשתה ועושה.

הנתבעות 1 ו- 2 (להלן: " הנתבעות"), שלחו הודעת צד ג' לתעשייה הצבאית לישראל בע"מ (להלן: " התע"ש"), ונגד מינהל מקרקעי ישראל ולמדינת ישראל. בקליפת האגוז יצויין כי לעמדת הנתבעות, הפעילה תע"ש במשך עשרות בשנים, מפעל תחמושת בקרקע שבבעלות המנהל והנמצאת לא הרחק מהגן. המפעל, כך נטען, גרם לזיהום מי התהום של גבעתיים באופן שחייב את הקמת המתקן וזאת על מנת לאפשר אספקת מי שתיה לתושבי העיר. 

3.                  התובעים משתיתים את תביעתם על מספר עילות ועותרים לסעדים שונים כדלקמן:

לעמדת התובעים נעשתה בניית המתקן בניגוד לתכניות בניין עיר בקשר עם שטחים ציבוריים קרי "הגן", ושלא בהתאם לייעודי הקרקע המותרים לבנייה לפיהן. לעניין זה מפנים התובעים לתכנית מתאר מקומית 53 שפורסמה ביום 6.5.60 ולתכנית גב /410 שאושרה לאחריה, ביום 16.3.95 שהוסיפה רשימת תכליות (להלן: " התכניות"). התובעים טוענים כי הקמת מתקן מסוג דנא אינו נמנה על התכליות המותרות בתכניות. מכאן אליבא דהתובעים שהוועדה לא הייתה מוסמכת ליתן היתר לבניית המתקן, שאחת דינו בטלות לא כל שכן החלטת הועדה לתיתו מהווה הפרת חובה חקוקה.

בהקשר זה נטען כי הנתבעות 1 ו -2 פעלו בדרך שיש בה כדי לעקוף את הליכי התכנון ובנייה הנדרשים להתרת הקמת המתקן, שהיא הכנת תכנית בניין עיר נקודתית להבניית המתקן, שהיתה מחייבת, בין היתר, הכנת תסקיר סביבתי כמו גם אפשרות הגשת התנגדויות וכן חיוב בפיצויים.

לעמדת התובעים מהווה המתקן גם מטרד ניכר. בהקשר זה נטען שעסקינן במבנה שגובהו כ 6 מ', אשר הרעש בהפעלתו עולה על המותר הן בשעות היום והן בשעות הליל, וכאמור בחוות דעת של מומחה לאקוסטיקה שצורפה לכתב התביעה. עוד נטען לפגיעה בנוף הנשקף מדירות התובעים כמו גם הסתרת אור השמש, והשפעה על שווי הדירות. התובעים גם טוענים שהמתקן מזהם את האוויר ויש בכך כדי לפגוע בבריאות התובעים והציבור כולו. התובעים העריכו את שווי ירידת הערך של דירותיהם לפי חוות דעת שמאית שצורפה לכתב התביעה לפיה היקף ירידת הערך לכלל הדירות מסתכם לסך של 1,714,353 ש"ח.

אציין כי התובעים סבורים שהקמת המתקן באופן בו בוצע נועד לחסוך בעלויות על חשבונם שכן היה לבנותו בתוך האדמה, דבר שהיה מונע את המטרדים השונים.

בהסתמך על העילות האמורות עותרים התובעים למספר סעדים;  בראש וראשונה להצהיר על בטלות היתר הבניה מחמת הליקויים בהיתר, משמע הריסת המתקן. לחלופין יש להתקין את המתקן בתוך האדמה לאחר נקיטה בהליכי התכנון והבנייה הדרושים. לחילופי חילופין עותרים התובעים לחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים והוצאות בגין המטרד הנגרם מהמתקן.

4.         העירייה טוענת כי נאלצה לבנות את המתקן נוכח זיהום סביבתי נרחב שנגרם על ידי תע"ש וזאת על מנת לאפשר הספקת מים לתושבי העיר ובכללם התובעים. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי המתקן הוקם כדין, לפי תוכניות בנין עיר תקפות, ואושר על ידי כל הגורמים הדרושים ובכללם היועץ המשפטי לועדה המחוזית לתכנון ובנייה ואגודות לשמירת איכות הסביבה. עוד נטען כי המתקן עומד בכל התקנים והדרישות לרבות לעניין רעש, זיהום ואין בו כדי ליצור מטרד. בפי הנתבעות גם טענות מקדמיות כשהוי, חוסר ניקיון כפיים ועוד. ראיתי לנכון לציין בין היתר את טענת הנתבעות לפיה אחת התכליות המותרות לפי התכניות הינה הקמת תשתיות פיתוח, כאשר לפרשנות הנתבעות, יש בכך גם להתיר הקמת מתקנים מסוג המתקן נשוא התביעה. לכן מתן ההיתר היה כדין ודין התביעה לרבות הפרת חובה חקוקה כמו גם התחמקות מנקיטה בהליכי תכנון ראויים להידחות. הנתבעות סבורות שאין בהקמת המתקן והפעלתו  משום פגיעה בתובעים נוכח עמידה בתקנים המחמירים השונים ומכאן שלטעמן גם אין ירידת ערך בגינה יש לפצות את התובעים לטענת האחרונים.

5.         הקבלן מצטרף לעמדת הנתבעות ומוסיף כי ברשותו כל האישורים הדרושים מטעם הרשויות לשם הפעלת המתקן ובכלל זה משרד הבריאות ומשרד איכות הסביבה. לטעמו, המתקן אינו מהווה כל סכנה בריאותית או מטרד לתובעים, אינו פולט חומרים מסוכנים, אינו מזהם כמו גם אינו יוצר רעשים כאשר לעניין זה הוקמו אמצעי מיגון אקוסטיים מקובלים.

6.         בישיבת קדם המשפט עוררתי את שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתביעה, נוכח הסעדים השונים הכרוכים בה כמפורט להלן, למרות שהנתבעות לא חלקו על כך בכתב הגנתם (סעיף 49). יצויין כי הקבלן טען בכתב הגנתו שהסמכות לדון בתביעה מוקנית לבית משפט השלום. לבקשת הצדדים, הוגשו על ידם סיכומים בכתב.

            בישיבת קדם המשפט, הוחלט בהסכמת הצדדים על פיצול הדיון בין התביעה העיקרית לבין הודעת צד ג'.

7.                  לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ויישמתי את ההלכה הפסוקה הגעתי לידי מסקנה כי אין מנוס אלא לקבוע שבית המשפט המחוזי אינו מוסמך לדון בתובענה. עוד הגעתי לידי מסקנה לפיה על התובעים לפצל את תביעתם בין שתי ערכאות שיפוטיות.

8.                  בפתח הדיון, אבחן את שאלת הסמכות באשר לסעד העיקרי המבוקש, קרי, מתן צו

להריסת המבנה, וזאת מחמת טענת התובעים כי היתר הבניה ניתן שלא כדין מחמת שהוראות התכנית אינן מאפשרות את הוצאתו וכדומה.  לטעמי, הערכאה המוסמכת לדון בעילה זו ובסעד המבוקש הימנה היא בית המשפט לעניינים מנהלים, ואבהיר:

8.1    בסעיפים 24 ו- 25 לכתב התביעה טוענים התובעים בין היתר:

" הוצאת ההיתרים...בניגוד להוראות התכניות החלות, ובניגוד להוראת סעיף 151 לחוק התכנון והבנייה...אינה חוקית ...על כן ...הריהם בטלים ומבוטלים מיסודם...לנוכח אי חוקיותו של ההיתר, הרי שהבניה שבוצעה מכוחו של ההיתר אינה חוקית אף היא, ויש להורות, לנוכח הפרה בוטה זו של הוראות הדין, על הריסת המתקן."

8.2    סעיף 5 (1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלים, קובע סמכות ייחודית לבתי המשפט לעניינים מנהליים לדוןבעתירה מנהלית נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה לחוק האמור. סעיף 10(א) לתוספת הראשונה החיל את ענייני תכנון ובניה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, על מסגרת העניינים בהם הוקנתה סמכות ייחודית לבתי המשפט לעניינים מנהלים, למעט הסיפא בסעיף שאינה רלוונטית לעניין הנדון. בשורת הלכות, קבע בית המשפט העליון כי שעה שתוקפים במישרין החלטת רשות, לרבות בקשר עם מתן היתר בתחום הבנייה, הסמכות לדון בעניין מסורה לבית המשפט לעניינים מנהלים. בהקשר זה אפנה לרע"א 11224/04 המועצה המקומית פרדסיה נ' בלונדר , שם נקבע בסעיף 6, כי הסמכות לדון בתקיפת החלטת הרשות, בדומה להחלטה שבמקרה לפני היא לאמור:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ