החלטה בתיק א 12866/04

ראשית, ברצוני להתנצל בפני הצדדים וב"כ על כי ההחלטה זו ניתנה באיחור כה רב.

הדבר נבע, מבעיות אדמינסטרטיביות, שעה שהתיק לא אותר על ידי המזכירות ורק לאחר שחזורו,  ע"י הצדדים, יכולתי לתת החלטה בנדון.

שמחה כהן חברה למסחר בע"מ (להלן:"התובעת") הגישה תביעה בהליך של "סדר דין מקוצר" כנגד חברת מ.מ. מלכה בע"מ (להלן:"הנתבעת 1") וכנגד מישל מלכה (להלן:"הנתבע 2").

לטענת התובעת, בינה לבין הנתבעת מס' 1 נקשרו יחסי מסחר במהלכם סיפקה התובעת לנתבעת ממוצריה על פי הזמנה. הנתבע מס' 2 חתם על ערבות אישית מלאה ובלתי חוזרת לחובותיה של הנתבעת .

הנתבע 2 הגיש בקשת רשות להגן.

באמתחתו של המבקש שלל טענות וביסודם טוען הוא, כי עם קבלת כתב התביעה נדהם לראות - מה שנחזה להיות חתימתו על כתב ערבות. לטענתו, לא ראה מעולם את כתב הערבות נשוא התביעה ולא זכור לו  כי חתם על כתב ערבות זה.

טוען המבקש, כי כתב ערבות זה מעלה תהיות רבות באשר לנסיבות עריכתו ואופן חתימתו. כך למשל, כתב הערבות נערך ונחתם בדיוק שנה לאחר כתב ההתחייבות של חב' מלכה. 

בנוסף, מכחיש המבקש את עצם קבלת הסחורה והחתימות שעל גבי תעודות המשלוח.

דיון 

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח'  פ"ד כ(2) 520, 522 ).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף, אין בטענות הנתבע די כדי להוכיח כי כל מטרותיו הן למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, טענותיו של הנתבע אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

לאור טענותיו הרבות של הנתבע, כעולה מבקשת הרשות להתגונן, נחה דעתי כי טענותיו של המבקש הן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחו לדרכו ולדחות את בקשתו על אתר.

לאור האמור לעיל אני נותן למבקש רשות להתגונן.

מוצע לצדדים להסכים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת החתימות על כתב הערבות  ו/או על תעודות המשלוח כשחוות דעת המומחה תהיה מכרעת.

הצדדים יודיעו את עמדתם לביהמ"ש בכתב תוך 14 יום מהיום.

הוצאות הבקשה והדיון בסך  1,500 ש"ח + מע"מ ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

לאור סכום התביעה, הנני מעביר את הדיון בה לפסים של "סדר דין מהיר". תשומת לב הצדדים להוראות תקנה 214ב(1) לתקנות סדר הדין האזרחי.