החלטה בתיק א 127499/01

בפני בקשת רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך של 605 ש"ח שעניינה תשלום לבזק החברה  הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: בזק)    

רקע וטענות הצדדים

בין הצדדים התנהלו הליכים מרובים וביניהם בש"א 191621/04 מיום 22/12/04 שעניינה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין; בש"א 191706/04 - מיום 23/12/04 שעניינה עיכוב הליכי הוצל"פ; בש"א 191705 - מיום 23/12/04 שעניינה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר והבש"א נשואת החלטה דנן מיום 23/2/05 שעניינה מתן רשות להתגונן.

התיק נקבע בפני מותב זה לדיון בבקשת הרשות להתגונן ליום 9/5/05. ב"כ התובע הצהיר לפרוטוקול כי הוא מוותר על חקירתו הנגדית של הנתבע. לאור הצהרתו של ב"כ התובעת ביקשו הצדדים לסכם בכתב את טענותיהם.

התוצאה המשפטית מהעובדה שב"כ בזק ויתר על חקירתו הנגדית של הנתבע היא שלא הוכח שהעובדות המצויינות בתצהירו של הנתבע אינן נכונות ולכן יש להתיחס לעובדות שבתצהיר,בשלב זה, כנכונות ולבחון את טענותיו של הנתבע על רקע זה.

טענות המבקש/הנתבע

הנתבע שאינו מיוצג, מלא טענות כרימון כנגד התובעת. אנסה למצות מתוך שלל הטיעונים שטען הנתבע את הטענות שהן עיקר הבקשה. 

בסעיף 4 לתצהירו כותב הנתבע כי הוא מכחיש את הרשום בכותרת כתב התביעה כי סכום החוב הוא 528 ש"ח.  וזאת מאחר שלפני הגשת התביעה שלחה לו התובעת דף חשבון שבו רשום כי התובעת ביטלה חלק מסכום החוב בסך של 325.35 ש"ח ובזאת העמידה התובעת לשיטתו של הנתבע את החוב על סך של 202.65 ש"ח.

בסעיף 5 לתצהירו טוען הנתבע כי מעולם לא סרב לשלם לתובעת את סכום הכסף המגיע לה שכן מסר בידי התובעת הוראת קבע פעילה בבנק המזרחי.

על פי סעיף 6 לתצהירו הבהיר הנתבע כי ביקש שהתובעת תגבה את החוב בהתאם להרשאה שנתן לבנק המזרחי אולם התובעת לא עשתה כן ודרשה ממנו להמציא לה הוראת קבע חדשה. לשיטתו של הנתבע בידי התובעת הרשאה בתוקף אותה עליה להפעיל.

טענות התובעת/המשיבה

החוב נשוא התביעה הוא חוב בסך של קרן 528 ש"ח וריבית בסך של 76 ש"ח וסה"כ 605 ש"ח בגין שימוש שעשה הנתבע בטלפון שמספרו  682324-03 אשר נועד לתשלום ביום 26/1/01 מדובר בחשבון המתייחס לשנת 2000 .

התובעת טוענת שטענת הזיכוי - ההפחתה בסך של 325.35 ש"ח היא הפחתה של חשבון שלא שולם על ידי הנתבע לתקופה של 10/97. סכום זה הועבר למחיקה משיקולי מיסוי (מע"מ) ובהודעה נרשם שאין לראות בה זיכוי או החזר כספי. דהיינו מדובר על ביטול חוב שלא שולם לפני שלוש שנים ואיו קשר כלל ועיקר בין ההודעה לחוב הנתבע. טענה שניה בפי התובעת היא כי למבקש לא הייתה הוראת קבע תקפה שכן בחודש אוקטובר 2000 סרב הבנק לכבד את הוראת הקבע. המסמכים שהמציא הנתבע בדבר חלותה של הוראת הקבע אינם תקפים לתקופה הרלוונטית . מעיון באישור הבנק שהגיש הנתבע  (נספח ב' ) עולה כי האישור ניתן בחודש דצמבר 2000 חודשיים לאחר המועד שנועד לביצוע החיוב באקטובר 2000 .   

דיון

ההלכה היא שלא במהרה ייעשה שימוש להכרעת תובענה בסדר דין מקוצר רק על פי כתב התביעה ונספחיו המצורפים, מבלי ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט. קיומו של הליך זה נועד למנוע דיון מיותר בתובענה אך ורק כאשר נעלה מכל ספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.

בעניין זה נקבע כי די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן. ואולם, על אף קיומם של כללים קפדניים אלו לזכותו של נתבע, עדיין אין לנו לעשות הליך זה סרק, בדרך לבירורה של כל תובענה באופן המוציא שכר בהפסד (ראה ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי בע"מ , פ"ד מה(1) 69, 70).ו

נקבע, כי בשלב זה אין צורך לפסוק בדבר טיב הטענות והזכויות לגופן, אלא אך ורק לבחון אם מתצהירו של הנתבע בצירוף חקירתו הנגדית, קיימת עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות כלשהיא אשר אם תוכח, תוכל לשמש מגן וצינה בפני טענותיה של התביעה (ראה ע"א 478/75 אנגלרד נ' אשכנזי , פ"ד ל(3) 437, 443).ב

בשלב זה, רשאי השופט לפסוק לזכות התובע אך ורק כאשר השתכנע שאין לנתבע הגנה כלשהיא ושלא נתעוררה כל נקודה הגיונית אשר ניתן להיאחז בה לטובתו. כך לדוגמא, אם תמצא עילה חוקית לכאורית בטענות הנתבע אך זו מתבדית לחלוטין בחקירה הנגדית, לא ייתן ביהמ"ש לזה האחרון רשות להתגונן, אא"כ גרסתו אך נחלשה עקב אותה חקירה (ע"א 534/61 חפציבה בע"מ נ' בן ארי , פ"ד טז 694, 699 וכן ע"א 86/66 פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' , פ"ד כ(2) 520, 522).ו

ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה כי הנאמר בתצהיר הנו אמת לאמיתה ועל פי פרזומציה זו יקבע האם הראה הנתבע הגנה אפשרית אם לאו (ע"א 454/65 סלבין נ' גליק , פ"ד כ(2) 15, 17).

בבקשת הרשות להתגונן אין מקפידים, יתר על המידה עם המבקש. עם זאת, יש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך באמצעות העלאת טענות סתמיות שכל מטרתן בסיכול תכליתו של ההליך המקוצר המקנה לתובע יתרונות דיוניים בזכות בהליך זה. יש ליצור את האיזון הראוי בין הרצון להעניק לתובע  יתרונות דיוניים להם נתכוון המחוקק, לבין הרצון שלא לקפח את הגנתו של הנתבע ולפגוע בזכויותיו החוקתיות למצוא לו יומו בביהמ"ש (ע"א 779/87, 780/87 בליט ואח' נ' בנק לאומי לישראל ואח' , בוספורוס חב' לבניין והשקעות בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פ"ד מד(3) 311).נ

בשלב זה, אין על המבקש רשות להגן, לשכנע את ביהמ"ש בנכונות טענותיו העובדתיות.כל שעל ביהמ"ש לברר הוא האם יש בטענותיו, כאמור, הגנה לכאורית בפני התביעה. בטענות משפטיות המשמשות הגנה לנתבע, יוכל ביהמ"ש להכריע כבר בשלב הדיון בבקשה ואולם, כאשר משית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה, עליו יהא לעמוד על מידת היקפן ופירוטן של טענותיו. כאמור, יזקק ביהמ"ש בשלב זה להקנות את מלוא המהימנות, לטענות ההגנה של הנתבע ואולם, גם לזאת יינתן סייג על מנת לא לעשות פלסתר דבריו של המחוקק. הפסיקה קבעה סייגי אופן וצורה בה יוכל הנתבע להציג מלוא טענותיו ולהיכנס כדבעי בפרטי הגנתו על מנת לאפשר בידי ביהמ"ש ליתן בידו רשות להתגונן.ב