בפני בקשת הנתבעת (להלן:
"המבקשת") ליתן לה רשות להתגונן בפני תביעה כספית בסך 14,581 ש"ח בטענה שהיא אינה נמנית בין לקוחות המשיבה, היא לא התקשרה עם המשיבה לצורך קבלת שירותים ו/או אספקת ציוד וכי לא קיימת ואף לא התקיימה כל התקשרות בין הצדדים במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה.
לטענת המבקשת, תעודות המשלוח המצורפות לכתב התביעה אינן נושאות את שמה ו/או חתימתה ואף אינן חתומות כלל על ידי מקבל הסחורה. המבקשת היא אינה זו שחתומה על המסמכים ומלונות אקור, היא אינה המבקשת. המבקשת היא החברה לניהול מלונות אקור, חברה חיצונית אשר מנהלת ובשליטה של 55% של חברה צרפתית וחברה נוספת.
בחקירתו הנגדית טען מר ברנע כי הוא חתום בשם מלונות אקור על מסמך מש/1, שהיא לא המבקשת בתיק זה.
לטענת המבקשת, המשיבה מתעקשת לתבוע גוף משפטי שגוי, ככל שמישהו התקשר עם המשיבה הייתה זו חברת מלונות צרפת ירושלים בע"מ, כל החשבוניות המצורפות לכתב התביעה מופנות אך ורק לחברה זו שהיא חברה בעלת הדין הנכון והראוי בתביעה.
לטענת המשיבה, במהלך החקירה היא הציגה מסמך בפני המצהיר מטעם המבקשת לפיו המשיבה סיפקה את הסחורות למלון נובוטל, שהוא בבעלות מלאה של מלונות אקור, היינו המבקשת. לטענתה, טענת ההגנה היחידה של המבקשת שכאילו לא הייתה לקוחה של המשיבה, התבדתה.
לטענת המשיבה, הטענה שהמבקשת אינה בעל הדין הראוי והנכון, הועלתה לראשונה בסיכומי המבקשת והמשיבה מבקשת לדחות טענה זו.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
כך מבקש, אשר מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית (2004) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171).
"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן, בית המשפט איננו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן אלא בוחן את הראיות על פניהן, בכפוף למה שמתגלה בחקירה הנגדית על האמור בתצהיר...תכליתה של החקירה הנגדית של המצהיר נועדה כדי להביאו לנסיגה מן הגרסה הכלולה בתצהיר ולמציל מפיו הודאה אשר ממוטטת את יסוד הגנתו להבדיל מערעור מהימנותם של עדים... אולם אם תצהירו של הנתבע איננו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה,אין להגנתו כל יסוד והוא לא יקבל רשות להתגונן פירוש הדבר שאם הנתבע מעלה בתצהירו הגנה שבעובדה, אולם בחקירה על התצהיר מתברר שלטענתו אין יסוד והגנתו היא הגנת בדים,לא יתנו לו רשות להתגונן" (כבוד השופט דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית (2006 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 186).
"בית המשפט ייתן רשות להתגונן אם התצהיר מגלה הגנה אפשרית ואף אם אפשרות זו הינה רחוקה. אולם על הנתבע לפרט בתצהירו את העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו... בית המשפט יבחן רק את השאלה אם גרסת הנתבע בהנחה שתוכח יש בה עילת הגנה בפני תביעת התובע.כדי לקבל רשות להתגונן, על המבקש להראות כי תצהירו מגלה קודם כל עובדה או עובדות אשר יכולות , בהנחה שהן נכונות, להוות בסיס כלשהו לטענה משפטית ראויה....נראה כי דחיית בקשת הרשות להתגונן על פיה בלבד, תעשה רק כאשר הבקשה והתצהיר אינם מגלים הגנה כלשהי ואפילו לא הגנה דחוקה...אולם אם הנתבע במהלך חקירתו משמיט בעצמו את היסוד לעובדה שהוא טוען לה, רשאי השופט להסיק שהגנתו היא הגנת בדים ואין להיענות לבקשה". (כבוד השופט דוד בר אופיר "
סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית (2006) מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 157-155 ,182-185).3
לטענת המבקשת, בבקשת הרשות להגן היא אינה נמנית בין לקוחות המשיבה, היא לא התקשרה עמה לצורך קבלת שירותים ו/או אספקת ציוד וכי לא קיימת ואף לא התקיימה כל התקשרות בין הצדדים. בחקירתו הנגדית של מצהיר המבקשת הוא השיב כי המבקשת בעל הדין הנכון ועל טענה זו להיבדק, גם אם עלתה לראשונה בחקירה הנגדית.
על כן ולאור המפורט בהחלטתי זו אני מקבלת את הבקשה ומתירה את הרשות להגן.
השלמת הליכים מקדמיים על פי תקנה 214 ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, התובעת תוך 14 יום והנתבע תוך 14 יום נוספים.
תצהירי עדות ראשית יוגשו עד 1.2.08
דיון ההוכחות וסיכומים בעל פה יתקיימו ביום 27.4.08 בשעה 13:00
התיק יועבר לניסיון גישור במנ"ת לעו"ד טל אלימלך.