החלטה בתיק א 1218/97

מבוא:

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין אשר ניתן על ידי, במסגרת התיק שבכותרת, ביום 23.4.06.

המשיבים הגיש תגובה, לפיה הם מתנגדים לבקשה מטעמים שפרטו בתגובתם.

המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבים.

העובדות הצריכות לעניין:

בלב לבה של התובענה שבכותרת שורה של עסקאות טקסטיל שנערכו בין הצדדים שבפני ואשר סופן בתובענה שהגישו המשיבים, במסגרתה טענו כי המבקש נותר חייב להם סכומים נכבדים בגין אותן עסקאות. המחלוקת בין הצדדים, כפי שפורטה בפסק-הדין, הייתה, רובה ככולה, עובדתית.

בפסק-הדין מיום 23.4.06 קיבלתי את גרסת המשיבים ודחיתי את גרסת המבקש, אשר לדידי התאפיינה בחוסר סבירות ובחוסר מהימנות, נסתרה בראיות ולא נמצאו לה תימוכין, למעט הצהרותיו של המבקש, אשר אף הן הופרכו במהלך חקירתו הנגדית.

בסיכומו של דבר קיבלתי את התביעה במלואה ודחיתי את התביעה שכנגד שהגיש המבקש ופסקתי, כי המבקש ישלם למשיבים סך של 2,204,309 ש"ח (שהם שווי ערך ל- 619,187.80$ נכון למועד הגשת התביעה) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן פסקתי, כי המבקש ישלם למשיבים את הוצאות המשפט בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 150,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.

טענות הצדדים:

המבקש ער לעובדה, כי ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-הדין, בעיקר  בשעה שמדובר בחיוב כספי. עם זאת, לשיטתו נסיבות תיק זה מעלות חשש כבד, כי אם יצליח המבקש בערעורו, לא יהיה בידו להיפרע מהמשיבים ועל כן הן מצדיקות את עיכובו של פסק-הדין; המשיבות 2 ו-3 הינן חברות זרות, אשר רב הנסתר על הגלוי בעניינן. גם המשיב 1 הינו תושב חוץ ועל כן עלול להיווצר קושי בפירעון החוב, במידה והערעור יתקבל. חמור מכך, המשיב 1 התגלה במהלך המשפט כאדם "נוכל, שקרן, שאינו מהסס להערים על רשויות המס בפרט ולעבור על החוק בכלל" ועל כן קיים חשש כי המשיב 1 יעשה הכל על מנת להבריח ו/ או להעלים את כספו של המבקש וכי בסופו של יום, מקום וערעור המבקש יתקבל, לא תעמוד למבקש זכות לקבלת כספו בחזרה. זאת ועוד, המדובר בסכום גבוה מאד וגם עובדה זו מקימה חשש כי המבקש לא יוכל לקבל את כספו בחזרה.

עוד טוען המבקש, כי סיכויי הערעור הינם גבוהים.   

לטענת המשיבים, המבקש לא תמך את בקשתו בתצהיר, על אף שכל הטיעונים בעניין סיכויי הגביה הינם עניין שבעובדה, וכבר מטעם זה לבדו דין הבקשה להידחות. גם לגופם של דברים אין בבקשה ממש; המבקש לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח, ולו באופן חלקי, כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות חריגות באופן קיצוני המצדיקות עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי עליו מערערים. כך, המבקש לא הראה שום טעם על פיו סיכוייו לגבות כספים מן המשיבים בכלל ומן המשיב 1 בפרט קלושים.

באשר לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים, כי סיכויי הערעור קלושים, בשים לב לעובדה שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהתרשמות בית המשפט מהעדים שהעידו בפניו.

על אף האמור לעיל ועל מנת להפיס את דעתו של המבקש, הסכימו המשיבים להסדר דיוני לפיו כנגד פירעון מלוא סכום פסק-הדין לידי ב"כ המשיבים ימציאו המשיבים ערבות בנקאית על מחצית הסכום ששילם המבקש ורק כנגד ולאחר המצאת הערבות הבנקאית יועבר לידיהם סכום פסק-הדין. המשיבים ציינו כי ההצעה האמורה מותנית בכך שהמבקש ישא במימון הערבות הבנקאית, אלא אם יסתפק בערבותו האישית של המשיב 1 וכן כי תוקף ההצעה הינה עד להחלטה בבקשה.

בתשובתו לתגובת המשיבים טען המבקש, כי לבקשתו לא צורף תצהיר, באשר היא מבוססת על טיעונים משפטיים ועדות המשיב 1, כפי שהצהיר במהלך עדותו. המבקש חזר על טענותיו באשר לסיכויי הגבייה לאור העובדה שהמשיבים הינם תושבי חוץ.

דיון והכרעה:

כללי:

הכלל הוא, כי ברגיל אין מעכבים את ביצועו של פסק-דין אשר ניתן על-ידי בית המשפט. כך מורה לנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: " התקנות"): "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

בדיון בבקשה לעיכוב ביצוע נשקלים שני שיקולים מרכזיים, הראשון, סיכויי ההצלחה בערעור, והשני, מידת הקושי להשיב את המצב לקדמותו (ראה ספרו של כב' הנשיא א. גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 623).