החלטה בתיק א' 2689/07

1.        לפני בקשות נתבעים ביחס לתביעה שהגיש נגדם המשיב, תאגיד בנקאי שמצוי בהליכי פירוק (להלן: " הבנק"), בסדר דין מקוצר, לתשלום סך 5,955,133.56 ש"ח ובנוסף  303,109.75$ של ארה"ב, ובסך הכל 7,125,440 ש"ח, שהוא סכום יתרת החוב הנטען בחשבונותיה של המבקשת 1 (להלן: " ליעד") אצל הבנק, בגין שלוש הלוואות שהועמדו לה ואשר לא נפרעו על ידה במועדי הפירעון המוסכמים.

           בפתח הדברים אציין כי בשונה מתביעת בנק רגילה, נדרש בית המשפט למהימנות מסמכים של בנק אשר התגלתה בו מעילה בהיקף ניכר, יחסית להונו העצמי, והשפעתה של זו על יכולת הבנק להגיש תביעות בהליך של סדר דין מקוצר.

2.        כעולה מכתב התביעה, ליעד נטלה מאת הבנק הלוואה על סך 400,000 דולר (להלן: " ההלוואה הדולרית") בהתאם ל"בקשה לקבלת אשראי במטבע חוץ" מיום 10.6.99, ולהסכם "תנאי ניהול חשבונות דיביטוריים במטבע חוץ" (נספחים א וב' לכתב התביעה בהתאמה). 

כמו כן העמיד הבנק לליעד שתי הלוואות נוספות האחת ע"ס 800,000 ש"ח מיום 1.7.99 והשנייה ע"ס 3,200,000 מיום 9.12.99 (להלן: " ההלוואות השקליות") בהתאם ל"בקשה לקבלת אשראי צמוד מדד בריבית קבועה" מיום 1.7.99 ו"בקשה לקבלת אשראי צמוד מדד בריבית קבועה" מיום 9.12.99 - נספחים ג'-ד' בהתאמה). זאת, כעולה מבקשתה של ליעד, לצורך רכישת חלק מנכס מקרקעין בבני ברק וכנגד רישום משכנתא על נכס זה לטובת הבנק (להלן: " הנכס").   

3.        בנוסף לקרן ההלוואות, סכום התביעה המצויין לעיל כולל ריבית בשיעורים שהוסכמו בהסכמי ההלוואות, כמפורט בסעיפים 3-4 לכתב התביעה ועל פי טבלאות תחשיבים שצורפו על ידי הבנק לתביעתו (נספחים ו'-ט'). כן צויין, כי מסכום התביעה נוכו תשלומים ששולמו על חשבון החוב עד למועד הגשתה.   

4.        ליעד, חברה פרטית שעיסוקה בין היתר בנדל"ן, הינה בבעלותה המלאה של המבקשת 2 (להלן: " ליאורה"). ליאורה, כמו גם בעלה באותה העת, המבקש 4 (להלן: " בני"), ערבו לבנק להבטחת פירעון התחייבויותיה של ליעד, כאמור ב"כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום" מיום 29.11.99.       

5.        המבקשת 5 (להלן: " ט.ב.ל"), חברה פרטית שמחצית מניותיה רשומות על שם בני ומחציתן רשומות על שם ליאורה ומצויה בניהולם המשותף של השניים, ערבה אף היא להתחייבויותיה של ליעד, וזאת ב"כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום" מיום 28.11.99.   

6.        התביעה נשוא הבקשות הוגשה על ידי הבנק כנגד ליעד מכוח התחייבויותיה וכנגד המבקשים ליאורה בני וט.ב.ל. מכוח ערבויותיהם להתחייבויותיה, כאמור לעיל.  

7.        המבקשים הגישו בקשות למחיקת כותרת התביעה "בסדר דין מקוצר" והעברתה לבירור בסדר דין רגיל (25219/07; 25217/07; 7261/08), בד בבד ולחילופין, הוגשו בקשותיהם למתן רשות להתגונן (בש"א 25218/07; בש"א 25220/07; בש"א 9561/08), הן הבקשות שלפניי.  

יוער, כי עקב סכסוך אישי בין בני לבין ליאורה אשר התגרשו בשנת 2005, ובהיותם מחזיקים במניותיה של ט.ב.ל. בחלקים שווים כאמור לעיל, הגיש כל אחד מהם בנפרד את בקשתו למחיקת כותרת גם בשם חברה זו. 

מחיקת הכותרת

טענות המבקשים

8.        טענותיהן של ליעד, ליאורה וט.ב.ל. (להלן: " המבקשות") בבקשתן למחיקת כותרת זהות בעיקרן לטענות שהעלו בני וט.ב.ל. בבקשותיהם בעניין זה. לעמדת כלל המבקשים, התביעה דנן אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר שכן לא מתקיים התנאי ההכרחי הנדרש לשם כך בתקנה 202 (1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 (להלן: " התקנות") והוא קיומה של ראיה בכתב לסכום הכספי הקצוב הנתבע.  

לטענתם, התחשיבים אשר צורפו על ידי הבנק לכתב התביעה כראייה ליתרת החוב הנטענת בחשבונה של ליעד אינם אלא מסמכים פנימיים אשר כלל לא ידוע על ידי מי הוכנו ונערכו, והם אינם נתמכים בראיה חיצונית כלשהי ממנה ניתן ללמוד על אמינות הנתונים והעובדות ששימשו בסיס לתחשיבים אלו. כמו כן, לא צורפו לתחשיבים רצף תדפיסי חשבון הבנק של ליעד. 

9.         עוד נטען, כי מהתחשיבים ואף מתביעת הבנק לא ניתן ללמוד דבר על דרך איסוף הנתונים נשוא התחשיבים ואופן עריכתם, והבנק אף לא ניסה לטעון כי התחשיבים מהווים רשומה מוסדית כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: " פקודת הראיות"), שכן הם אינם עונים על התנאים הנדרשים לשם כך בסעיף 36 לפקודת הראיות. לפיכך, נטען, לא ניתן לקבלם כראיה לאמיתות תוכנם. 

10.        יתירה מכך, טענתם העיקרית של המבקשים הינה כי נוכח העובדה שמדובר בבנק שקרס ומצוי בהליכי פירוק עקב מעילה רבת היקף שבוצעה בחשבונותיו - לא ניתן לקבל את הרישום בספריו כראיה בכתב לצורך ביסוס תביעה בסדר דין מקוצר (ר' בר"ע (ת"א) 1642/04 קחטן נ' הבנק למסחר בע"מ (בפירוק), תק-מח 2004(3), 9040, עמ' 9041 (להלן: " פרשת קחטן"); בר"ע (ת"א) 2007/06 בנק למסחר בע"מ בפירוק נ' קלאסיקה פוד יבוא ושיווק בע"מ (1995), תק-מח 2007(2) 6122) (להלן: "פרשת קלאסיקה פוד").

קיים חשש כבד שהמעילה השפיעה על חשבונותיה של ליעד וכי היתרה הנטענת אינה היתרה הנכונה. לפיכך, יש למחוק את הכותרת ולדון בתביעת הבנק בהליך של תביעה בסדר דין רגיל, במהלכה יוכיח הבנק את אמיתות הרישום בספריו בדבר יתרת החוב הנטענת של ליעד.  

טענות הבנק

11.        בתגובתו לבקשה דנן טען הבנק כי כתב התביעה ממלא אחר שלושת התנאים הקבועים בתקנה 202 לתקנות לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. אין חולק כי התביעה הינה לתשלום סכום כסף קצוב וכי עילתה בחוזי הלוואה בהן התקשרה ליעד עם הבנק. תנאי אחד בלבד שנוי במחלוקת  והוא קיומן של ראיות בכתב לגובה החוב. לטענת הבנק הללו קיימות בדמותם של הסכמי ההלוואה שנחתמו על ידי ליעד וכתבי הערבות שנחתמו על ידי יתר המבקשים.