החלטה בעניין קיצור פסילת רישיונו של המיוחס

בפניי בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ביום 21.5.18, וזאת למשך 30 ימים.

לפי המיוחס, נהג המבקש במהירות של 168 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת הינה 110 קמ"ש.

עיינתי בחומר החקירה ונחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה המספקות לצורך שלב זה.

הליך השימוע הינו הליך מנהלי, ומשכך עליו לעמוד בכללי המשפט המנהלי. בין היתר, על שימוע להיות מנומק, בעל תוצאה סבירה ומידתית. 

במקרה שבפניי המדובר במבקש אשר אוחז ברישיון נהיגה מאז שנת 1998, מספר שנים בלתי מבוטל.

לחובתו 10 הרשעות קודמות. לא התרשמתי כי נשקלה ע"י קצין המשטרה אפשרות מידתית יותר ופוגענית פחות, ובעיקר לנוכח העובדה כי המבקש העלה בפני קצין המשטרה עורך השימוע נסיבות אישיות, אשר היה ראוי ליתן להן משקל, בבואו של קצין המשטרה לקבוע את מניין ימי הפסילה.

מקובלת עליי ההחלטה כי היה על קצין המשטרה לפסול את המבקש, ואולם לנוכח הנסיבות האישיות אשר הועלו בפני הקצין ונרשמו בשימוע ואשר הועלו גם היום בפניי ע"י המבקש, סבורני כי ניתן היה להסתפק במניין ימים מצומצם יותר.

שיקול מסוכנות הינו שיקול חשוב ביותר במכלול השיקולים הראויים להישקל בעת מתן החלטה מעין זו המונחת לפניי. בנוסף, אין המדובר בהחלטה בינארית, על כן יש לשקול תוצאה שהינה על גבי המשרעת שבין המספרים 0 ל- 30 ולאו דווקא ליתן החלטה שהינה 0 או 30.

לפיכך, אני מקבלת חלקית את הבקשה, באופן שבו מניין ימי הפסילה יקוצר ל- 21 ימים מיום הפקדת הרישיון – 21.5.2018.