החלטה בעניין סמכות בית המשפט לענייני משפחה בסכסוך שעילתו במקרקעין, והצדדים לו אינם כולם בני משפחה

1. המבקשת 1 והמשיב הם אחים . מבקש 2 הוא בעלה של מבקשת 1.

משיב 3 רכש מאת אמם של מבקשת 1 והמשיב 1 , עפ"י יפוי כח שמסרה האם למבקשת 1 , את
דירת האם.

2. לאחר מות אם המבקשת 1 והמשיב הוגשה תובענה ע"י המשיב, לביהמ"ש לעניני משפחה, בה
עתר המשיב להצהיר כי הסכם מכר הדירה בין מבקשת 1 , כמיופת כח של המנוחה , למשיב 3
בטל וכי המשיב זכאי להרשם כבעלים של מחצית הזכויות בדירה בלישכת רישום המקרקעין .

עוד עתר המשיב למנות כונס נכסים על הדירה על מנת שהדירה תמכר ומחצית הכספים שיתקבלו
יועברו אליו .

המשיב עתר גם לחייב את מבקש 3 לפנות את הדירה ולשלם לו עבור השימוש בנכס עד לפינוי
1,000 ש"ח לחודש החל ממועד עריכת החוזה.

לחילופין עתר המשיב לחייב את המבקשים ביחד ולחוד לשלם לו סכום מחצית שווי הדירה.

3. המבקשים טענו בכתב ההגנה ובבקשה בדרך המרצה שהגישו , בה עסקינן , כי אין סמכות
לביהמ"ש לעניני משפחה לדון או להכריע בתובענה וזאת מהטעמים הבאים:

א. הסמכות היחודית לדון בסעדים המבוקשים נתונה לביהמ"ש המחוזי.

ב. מבקשים 2 ו - 3 אינם בגדר "בן משפחתו" עפ"י סעיף 2( 1( )א( לחוק בית המשפט
לעניני משפחה .

4. המשיב טען בעניין הסמכות :

א. התובענה עילתה סיכסוך בתוך המשפחה ולביהמ"ש לעניני משפחה הסמכות לדון בה יהא