החלטה בבקשת פמ"ח לביטול צו המצאת המסמכים אשר הופנה כלפי רשויות המס

1. פמ"ח הגישה בקשה לביטול צו המצאת המסמכים אשר הופנה כלפי רשויות המס בגין עסקאות היסוד בבסיס הליך זה המתברר בפני.

2. ראשית טוענת פמ"ח כי הואיל והמדינה לא היתה צד לבקשה לגילוי- דין הצו להתבטל; שנית- טוענת פמ"ח לחיסיון מכוח סעיף 105 לחוק מיסוי מקרקעין (ובהמשך סעיף 9 לחוק חופש המידע).

3. א. ראשון ראשון ואחרון אחרון.

ב.         הליך זה לא החל בפני; הליך זה נוהל בפני כב' בית המשפט המחוזי, ובמקור נתבעה מדינת ישראל כחלק מהנתבעים בתיק.

ג.          לא רק "מדינת ישראל" היתה נתבעת בתיק, כריבון רחב יריעה, אלא באופן ספציפי- רשות המסים ורשם המקרקעין (ראה כתב התביעה המקורי).

ד.         אותו גוף המייצג כיום המדינה, וטוען כי דין הצו להתבטל משהמדינה אינה צד להליך- הוא הגוף אשר הגיש בקשה למחיקת המדינה כצד להליך (בקשה לסילוק על הסף), ובמסגרת בקשה זו ציין כי עסקינן בהליך בו נטען לגזל וזיוף מסמכים (סעיף 4 לבקשה). בקשה זו נתקבלה בהסכמה והמדינה נמחקה כצד להליך.

4. נדמה כי לעת זו קיים השתק לגבי טענות המדינה לאי היותה צד להליך.

5. זאת ועוד- טענת חיסיון אינה מחייבת כי העד אשר נדרש לגלות ראיה יהיה צד להליך; עד יוכל להעלות טענת חיסיון גם בעודו על דוכן עדים, כזימון מטעם מי מהצדדים; העובדה כי המדינה לא היתה צד לשקלא וטריא לא גורעת מחובתה כעדה. פרשנות אחרת תרוקן מתוכן האפשרות לזמן עדים שאינם בעלי דין (שהרי אלו יתנגדו לזימון רק מהטעם שלא היו צד להליך!).

6. אשר לטענה כללית בדבר זכות טיעון, (וכבר הבהרתי כי איני סבור כי עד מוזמן בעל זכות מוקנית כזו), הואיל וממילא טוענת פמ"ח בהרחבה לאחר קבלת הצו, טרם קיומו, הרי שגם אם היה פגם בזימון לעצמו (ואיני סבור כאמור), פגם זה רופא בעצם הבקשה שהונחה בפני.