החלטה בבקשת כונס נכסים לשכר טרחה

בקשת כונס נכסים לשכר טרחה.

הרקע לבקשה

1. ברקע לבקשה, התקשרות דוד זיזה ז"ל (להלן: "זיזה") בעסקת קומבינציה עם חברת קים לוסטיגמן בע"מ (להלן: "לוסטיגמן"), משנת 1999, בנוגע למקרקעין בשטח של כ- 890 מ"ר, הנמצאים ברחוב אגרון 12 בירושלים, במגרש הכלוא בין מגרשים אחרים (להלן: "המקרקעין"). על פי הסכם הקומבינציה, לוסטיגמן הייתה אמורה לבנות על המקרקעין פרויקט מגורים, ולמסור לזיזה 50% מהשטחים הבנויים בהם. בנוסף, לוסטיגמן העמידה לטובת זיזה הלוואה בסך של כ- 1.5 מיליון דולר. בהתאם להסכם הקומבינציה, נרשמה על המקרקעין משכנתא מדרגה ראשונה לטובת בנק הפועלים שהעמיד את ההלוואה, ומשכנתא מדרגה שניה לטובת לוסטיגמן. עוד נרשמו הערות אזהרה לטובת לוסטיגמן. תהליך מימוש הסכם הקומבינציה הלך והתארך מסיבות שונות, שאינן מעניין של בקשה זו.

2. במקביל, בשנת 2004, התגלע סכסוך בין עו"ד שושני, מפרק חברת ברוך זיזה בע"מ (להלן: "המפרק" ו"החברה", בהתאמה) לבין זיזה שהיה בעל השליטה בחברה, כאשר לטענת המפרק, זיזה היה חייב לחברה סכום של כ-5,500,000 ₪. המפרק הגיש תביעה כנגד זיזה להשבת הכספים לחברה, ואף הטיל עיקול על המקרקעין אשר נרשם בסוף שנת 2004. חלף זמן רב עד שביום 27.7.10 נחתם הסכם פשרה בין המפרק לבין זיזה אשר סיים את המחלוקת ביניהם (להלן: "הסכם הפשרה" או "ההסכם"). במסגרת ההסכם התחייב זיזה לשלם 2,500,000 ₪ לקופת הפירוק בתוספת הוצאות 50,000 ₪ בצירוף מע"מ, ולפעול למכירת המקרקעין תוך כשבעה חודשים. סוכם ששני הסכומים יישאו ריבית בשיעור של 1% לחודש החל מיום 1.8.09 ועד למועד הפירעון בפועל.

3. בעקבות הסכם הפשרה, ביום 5.8.10, מונה המבקש (אשר יצג עד אותה עת את זיזה) לכונס נכסים לשם מכירת המקרקעין. גם כאן התארכו הליכי המכירה, והם באו לסופם רק ביום 11.1.15, עת נחתם הסכם המכר בעניין המקרקעין תמורת סך של 34,500,000 ₪ בתוספת מע"מ. אין חולק כי המקרקעין לא נמכרו לבסוף על ידי המבקש, אלא על ידי ב"כ המשיבה, אלמנתו של זיזה שהלך בינתיים לבית עולמו, ונותרה מחלוקת בין המבקש לבין ב"כ המשיבה באשר לתרומתו של המבקש במכירה.

4. המחלוקת בין הצדדים נובעת מכך שבמהלך שנת 2011, לוסטיגמן, אשר לטענתה נודע לה רק אז על הליכי הכינוס, התחילה להשמיע את התנגדותה להליכי הכינוס על ידי המבקש, תוך שהיא עומדת על זכויותיה במקרקעין. כך, ביום 6.4.11, הודיע ב"כ לוסטיגמן טלפונית למבקש, כי הוא נמצא בתהליכים להתמנות בעצמו ככונס נכסים לשם מימוש המשכנתא הרובצת על המקרקעין לטובת לוסטיגמן. לאחר מכן, ביום 14.4.11 הודיעה לוסטיגמן באופן פורמאלי למבקש על התנגדותה להליכי הכינוס, דרשה את מחיקת ההערה אודות הכינוס, וטענה כי זכויותיה קודמות לאלו של המפרק. על רקע התנגדותה להליכי הכינוס, אף פנתה לוסטיגמן לבית המשפט בבקשה לעיכוב והשהיית הליכי הכינוס ושחרור כונס הנכסים מתפקידו. ביום 18.7.11 ניתנה החלטת בית המשפט המאשרת לכונס הנכסים להמשיך בהליכי הכינוס, אלא אם יוגש על ידי לוסטיגמן - עד ליום 5.9.11 - הליך מתאים בערכאה המוסמכת בקשר לזכויותיה.

5. ואכן, ביום 12.9.11 הוגשה תביעה לבית המשפט על ידי לוסטיגמן (ת"א 22566-09-11 בבית משפט זה), אשר הופנתה כנגד זיזה, המבקש, המפרק ואחרים. בתביעה זו נטען, בין היתר, כי מינויו של המבקש ככונס נכסים הינו תוצאה של הטעיה ו/או מצג שווא העולה כדי שיבוש הליכים. בקדם משפט שהתנהל בהליך ההוא ביום 21.12.11, ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, במסגרתו נקבע כי הסכסוך בין זיזה ללוסטיגמן יופנה לבוררות, והתביעה נגד המבקש, נמחקה. כן נקבע כי הליכי כינוס הנכסים יעוכבו עד לסיום הליכי הבוררות ו/או עד להחלטה אחרת של בית משפט מוסמך.

6. לשלמות התמונה יצוין כי עוד טרם ניתנה ההחלטה מיום 21.12.11, פנה המבקש לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יתיר לו להמשיך ולנסות לאתר קונים פוטנציאלים לנכס. בית המשפט, בהחלטתו מיום 23.11.11, התיר לו לעשות כן. לבסוף, ביום 18.14.12, עם התקדמות הליכי הבוררות, הודיע המבקש לבית המשפט שהוא מעכב את ביצוע הפעולות הנוגעות למכירת המקרקעין.

טענות המבקש

7. המבקש פירט את נסיבות מינויו ככונס נכסים. לדבריו, זיזה התעקש כי הוא זה אשר ימונה ככונס, ונושיו של זיזה הפעילו עליו לחצים לפעול בהקדם האפשרי במימוש המקרקעין. לצורך אימות הטענה צירף המבקש תצהיר מטעם עו"ד עובדיה גבאי, אשר ייצג את אחד מנושיו של זיזה, אשר אישר כי הוא התרה בזיזה באמצעות המבקש שישלם את חובו כלפי מרשו, שאם לא כן על המבקש לפעול למכירת המקרקעין.