החלטה בבקשה לעריכת בדיקת סיווג רקמות לקטין

החלטה בבקשה לעריכת בדיקת סיווג רקמות לקטין.

מבוא

1. התובע רשום כאביו של הקטין, ועותר לעריכת ביצוע בדיקת סיווג רקמות לצורך הוכחת או הפרכת אבהותו כלפי הקטין, וזאת על בסיס חשדותיו כי אינו אביו. הנתבעת עומדת על כך שהתובע הוא אבי הקטין, והוסיפה שרישומו של התובע כאביו של הקטין נעשה לבקשתו ועל מנת לקדם את שחרורו מבית הסוהר, על דרך ניכוי שליש עונשו.

    

2. עמדת המדינה היא שבדיקת סיווג רקמות מהווה ראיה חותכת לשאלת האבהות. בנסיבות ענייננו, שעה ששני ההורים רווקים בעת הוריית הקטין, לא עולה חשש לממזרות, והמדינה אינה מתנגדת לעריכת הבדיקה כמבוקש. הובהר, כי את הבדיקה יש לערוך באמצעות נטילת דגימה מכל הצדדים – ההורים והקטין.

    

3. הנתבעת מיאנה לתת הסכמתה לביצוע הבדיקה. בעקבות זאת מיניתי לקטין אפוט' לדין שתחווה דעתה בסוגיית עריכת הבדיקה. עוד הוריתי על הגשת תסקיר עו"ס לס"ד וכן זימנתי את הצדדים לדיון בפניי.

    

   עמדת האפוטרופוס לדין

    

4. בביקור בבית האֵם למדה האפוט' לדין שהקטין מתמודד עם צרכים מיוחדים וככל הנראה מאובחן על הספקטרום האוטיסטי. הקטין מתמודד אף עם קשיי שפה והתנהגות ודורש אבחון וטיפול מתאימים. בשנה הראשונה להולדתו פגש הקטין באב בעת ביקור הנתבעת בבית הסוהר, אך אין לו כיום קשר משמעותי עם האב. לדברי הנתבעת לאפוט' לדין, התובע מעולם לא פקפק באבהותו והוא שביקש להירשם כאביו. האפוט' לדין התרשמה שהתנגדות האֵם לעריכת הבדיקה נובעת לפחות בחלקה משיקולים זרים, על רקע כעס כלפי התובע, והרגשתה שהיא והקטין נוצלו על ידו לשם קידום ענייניו האישיים ושחרורו מהכלא.

    

5. מדברי האב למדה האפוט' לדין כי לאחר שחרורו מבית הכלא קיבל לטענתו מידע ולפיו בעת הורית הקטין היתה הנתבעת בקשר עם גברים אחרים ומשכך יש לו חשש ממשי שאינו אבי הקטין, והוא מבקש להיות בטוח באבהותו. ככל שהתשובה חיובית, הוא ימלא את חובותיו כלפי הקטין. לדבריו עוד נרשם כאבי הקטין לבקשת הנתבעת, והידיעה שיש לו ילד שימשה לו כמזור ומקור לתקווה בימי מאסרו.

    

6. עמדת האפוט' היא שהצדדים אינם נשואים ולא עולה חשש לממזרות, ועוד שהקטין אינו מקיים קשר עם התובע, והאחרון אינו מהווה דמות משמעותית בחייו. היא מצאה את התנגדות האֵם כנובעת משיקולים חיצוניים לטובת הילד. לקטין צרכים מיוחדים, ובעתיד יידרש למסגרת מתאימה וטיפולים רפואיים ונפשיים, וכן לבהירות בנוגע לדמויות המקיפות אותו. כמו כן, טובתו של הילד הולמת את זכותו לזהות שלימה ויכולת לשרטט את סיפור חייו. מן השיקולים הללו, האפוט' לדין מצטרפת לבקשת האב וסבורה שמטובתו של הקטין לברר את זהות אביו.

    

   עמדת העו"ס לס"ד

    

7. עו"ס לס"ד נפגשה עם ההורים וסוקרת בתסקירה את הרקע להיכרותם. האב חזר בפניי העו"ס לס"ד על טענתו שהסכים להירשם כאביו של הילד, לבקשת הנתבעת, שטענה בפניו שללא אב רשום הילד "ייפול בין הכיסאות" ולא יקבל טיפול ראוי. סירובה של הנתבעת לעריכת הבדיקה מחשידה את הנתבעת. הנתבעת מציינת שהקטין עבר בדיקות שונות מינקות, "פוחד מרופאים", ולא שינתה מעמדתה חרף ההסבר שאין המדובר בבדיקה פולשנית או מכאיבה.

    

8. העו"ס לס"ד מוסיפה מידע על הקטין, המצוי במעקב התפתחותי ועולה שמצוי על הספקטרום האוטיסטי, וזכאי לקצבת נכות מן המל"ל. ברקע קיים עוד חשש למחלת ניוון שרירים גנטית. גם התפתחות הקטין אינה תקינה, הוא אינו מדבר, מתמודד עם קשיים שונים, ונדרשים עוד אבחונים.

    

9. התרשמות העו"ס לס"ד היא שאין הכרות בין הקטין לבין האב. מטובתו שיהיה לו קשר עם דמות אב, ותהא לכך משמעות רבה בעתיד, שעלולה להשפיע על אישיות וזהותו של הילד. עוד היא מסיקה שהאב אינו רוצה להיקשר רגשית עד שתתברר אבהותו. עריכת בדיקה לשם בירור אבהותו תקדם את התפתחותו השכלית והחברתית של הילד בעתיד. עוד תתאפשר גישה לרקע הגנטי שלו ולהיסטוריה הרפואית של משפחתו. לגישתה, בירור האבהות מתיישב אפוא עם טובתו.

    

   עמדת הצדדים במהלך הדיון ביום 7.7.22

    

10. הנתבעת עמדה על טעמי התנגדותה, ומעבר לטעמים שצוינו לעיל, הוסיפה באת כוחה: "מרוב הבדיקות תגובות הקטין לבדיקות הפולשניות והלא פולשניות, תגובות חריפות מאוד מבכי ועד התפרעות, זעם, נופל על הרצפה. זה לא קשור לעניין השגרה אלא לעניינים הרפואיים, הוא ממש חושש מבדיקות ומגורמים רפואיים וזה מכניס אותו ללחץ ולתגובות חריפות" (ע' 1, ש' 14). עוד הוסיפה שבמידה ויתברר שהתובע הוא האב, לא ניתן לסמוך עליו שישמש דמות יציבה בחייו.

     

    התובע ציין שגם בהינתן הקושי של הקטין, מדובר בבדיקה נקודתית ומאזן האינטרסים נוטה לטובת עריכת הבדיקה. לחילופין עתר להחלת סעיף 28ח(ב) לחוק מידע גנטי, תשס"א- 2000.

     

    האפט' לדין וב"כ היועמ"ש, שבו על עמדתם במעמד הצדדים. האפוט' לדין חידדה כי יש להבחין בין הסוגיה הנוכחית, שעניינה בצורך בביצוע הבדיקה, לבין השלב המאוחר יותר, שנוגע להתנהלות עם ממצאי הבדיקה, לרבות הצורך האפשרי בהליך משפטי לעניין חידוש הקשר וקביעת זמני השהות המתאימים במידת הצורך, בשים לב לטענותיה כבדות המשקל של הנתבעת וחששה מפני התנהלות התובע.

     

    דיון והכרעה

     

    סעיף 28ב(א)(1) לחוק מידע גנטי, תשס"א – 2000 (להלן: "חוק מידע גנטי") קובע כך:

     

    "(1)לא יורה בית המשפט על עריכת בדיקה לפי פרק זה, אלא אם כן נתן הנבדק את הסכמתו לכך; היה הנבדק קטין, אדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול דין, נדרשת הסכמת האחראי עליו לעריכתה, ואם מלאו לקטין 16 שנים – נדרשת גם הסכמתו;

     

    ואילו סעיף 28ו לחוק מידע גנטי, קובע כך:

     

    "(א) על אף האמור בסעיף 28ב, רשאי בית המשפט לצוות על עריכת בדיקה, למעט בדיקה לפי סעיף 28ד, גם בלא הסכמת הנבדק, אם נוכח כי התקיימו התנאים לעריכתה לפי סעיף 28א, 28ד או 28ה, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

    (1) בית המשפט שוכנע כי יש סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדבר קשרי המשפחה הנטענים;

    (2) ניתנה לנבדק הזדמנות להשמיע את התנגדותו למתן הצו.

     

    (ב) לא יורה בית המשפט על עריכת בדיקה כאמור בסעיף קטן (א), לקטין, לאדם שמונה לו אפוטרופוס או לפסול דין, אם הוא או האחראי עליו לא נתנו את הסכמתם לעריכת הבדיקה, אלא אם כן מינה לו עורך דין או אפוטרופוס לדין אשר ייצגו בהליכים שלפניו, ככל שהקטין, האדם שמונה לו אפוטרופוס או פסול הדין אינו מיוצג על ידי עורך דין מטעמו".

     

11. הקטין יוצג ע"י האפוט' לדין וכן ניתנה לנתבעת זכות טיעון לרבות במסגרת דיון פרונטאלי, ונחה דעתי שהאינטרס של הקטין שוּקף היטב בעמדת האפוט' לדין והן העו"ס לס"ד. בכך מתקיים התנאי הנקוב בסעיף 28ו(א)(2) וסעיף 28ו(ב). יש לפנות ולבחון את התקיימות התנאי הנקוב בסעיף 28ו(א)(1), לאמור שקיים בענייננו סיכוי סביר לנכונות טענות האב בענייננו, שהוא אינו אבי הקטין.

     

12. נשאלת השאלה מהי מידת ההוכחה הרובצת על גבו של התובע כדי לשכנע את בית המשפט שקיים בענייננו "סיכוי סיבר לנכונות" טענותיו. סקירת הפסיקה מלמדת שמידת השכנוע הנדרשת מהתובע היא של "מאזן הסתברויות", כמידת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי. נמצא בפסיקה שמידת הוכחה זו הולמת את המישור הערכי בה שוכנת הסוגיה, בו מתחרים שני אינטרסים – האינטרס של הקטין להכיר את שורשיו ולדעת את זהות אביו, לעומת האינטרס של ההורה המתנגד לעריכת הבדיקה לקטין:

     

    "בהקשר זה לא ניתן להתעלם מהעובדה ששיקולים ערכיים ונורמטיביים משליכים בהכרח גם על שאלת מידת ההוכחה [...] מכאן שהשיקול הערכי והנורמטיבי של 'טובת הילד' הוא שיקול על בדיון בשאלת הפניית צדדים לביצוע בדיקה גנטית [...] טובת הילד גוברת על כל שיקול אחר שזר לטובת הקטין, לרבות פרטיות הנתבע, רצונו שלא להיות מוטרד או מופרע מתביעה כזו או אחרת, פגיעה בצנעת הפרט, במהלך חייו וחיי משפחתו. באשר לחשש מפני פגיעה בכבוד הנתבע וזכותו לאי פגיעה בגופו באמצעות בדיקה פולשנית, נקבע איזון חקיקתי בסעיף 28ו(ג) לחוק הקובע, כי במקרה של מתן צו לביצוע בדיקה גנטית שלא בהסכמת הנבדק, היא תבוצע על דרך של בדיקה חיצונית, להבדיל מבדיקה פולשנית [...].

     

    "[...] הנטייה היא לעשות הכל על מנת להביא לבירור עניין האבהות לגופו. נטייה זו היא פרי ערכים נורמטיביים ומדיניות שיפוטית מכוונת מטרה כאשר המטרה היא הגנה, שמירה והעדפת טובת הקטין, גם במחיר של שינוי מידת ההוכחה ו/או חריגה ממנה" (תמ"ש (טב') 17467-09-10 נ"ב נ' א"ח, מיום 2.4.12, ס' 36 – 41 לפסק הדין).

     

13. לצד הגמישות הדיונית במידת ההוכחה, שהיא תולדה של עליונות טובת הקטין במקרה הקונקרטי, יש למנות עוד את סמכותו הרחבה של בית משפט זה לסטות מדיני הראיות, ולהשתכנע בקיומו של "סיכוי סביר" לנכונות טענות התובע על בסיס מידת הוכחה פחוּתה יותר ממאזן ההסתברויות:

     

    "אין לפסול אפשרות לפיה הקביעה לפי סעיף 28ו(ב) לחוק תיקבע על פי האינטואיציה השיפוטית המושכלת בנסיבותיו של כל עניין ועניין, וזאת מכוח סמכות בית המשפט לענייני משפחה לסטות מדיני ראיות וסדרי דין לשם עשיית צדק, כאשר חשיפת האמת הינה אמצעי ראשון במעלה לעשיית הצדק ובענייני אבהות אין מדובר במליצה [...] ודוק, הסמכות נתונה להפעיל שיקול דעת נרחב אף אם לא הוכח אותו 'סיכוי סביר' לקשרי הורות ברמה מאזן הסתברויות אלא במידה נחותה יותר. הדיבור 'שוכנע בית המשפט בקיום סיכוי סביר לקיום קשרי המשפחה' יכול לסבול גם פרשנות של רמת שכנוע שהיא פחותה ממאזן הסתברויות" (שם, ס' 66).

     

14. מצאתי יפים את דברי כבוד השופטת ענת הלר-כריש, שניתנו לאחרונה ומתכתבים עם שיקול הדעת השיפוטי להידרש לנטל הוכחה פחות לבחינת ה"סיכוי הסביר":

     

    "אף לטעמי אין לדרוש מהתובע להוכיח את טענתו בדבר קיום קשרי משפחה ברף של מאזן ההסתברויות לצורך הפנייה לבדיקה גנטית, אלא ניתן להסתפק ברמת הוכחה נמוכה מכך. שהרי, תכליתה של הבדיקה הגנטית היא בירור קשרי המשפחה הנטענים ואין מקום לדרוש מהתובע להוכיח את קשרי המשפחה לצורך הפנייה לבדיקה אשר תכליתה בירור קיומם של קשרי משפחה. הדרישה להוכחת 'סיכוי סביר לנכונות טענות המבקש בדבר קשרי המשפחה הנטענים' היא מעין תנאי סף, הנדרש על מנת שניתן יהיה להפנות את הצדדים לבדיקה אשר תכליתה בחינת קיומם של קשרי משפחה. הנטל להוכחת תנאי הסף אינו יכול לטעמי להיות שווה לנטל הנדרש לשם הוכחת התביעה עצמה" [הדגשות אינן במקור, לז"ק] (תמ"ש (ת"א) 7410-11-20 פלוני נ' אלמוני, "נבו", מיום 7.2.22, ס' 18 לפסק הדין).

     

15. לגופו של עניין, הנתבעת לא העמידה גרסה ברורה הסותרת באופן מוחלט את חששו של התובע. בנוסף, סירובה של הנתבעת לבדיקה התמצה ברגישותו של הקטין ובהתנהלותו האינטרסנטית של התובע וכן בחששה ממשמעות תוצאות הבדיקה בעתיד. טענות אלה אינן מתכתבות עם החשש אותו מעלה התובע, ולפיו בעת הוריית הקטין קיימה הנתבעת קשרים עם גבר אחר. בהעדר צידוק מטעם הנתבעת יש כדי להטות את הכף לעבר הכרה בקיומו של "סיכוי סביר" לנכונות טענות התובע (ר' תמ"ש (טב') 35596-10-12‏ ‏ פלוני נ' פלונית, מיום 2.7.14; וגם תמ"ש (קריות) 13641-01-16 א.נ נ' י.א, מיום 5.8.21)

     

16. אין לשלול את הטענה שהקטין למוד בדיקות רפואיות, ומגיב לבדיקות באופן שלילי – על אף שלא הוצגה ראיה לכך. אפשר לקבל שככלל, ילד רך בשנים אינו שש לבקר במרכז רפואי ולהתמסר לבדיקה, על אחת כמה וכמה ילד שנדרש לעבור בדיקות לעיתים תכופות כנטען. יחד עם זאת, ועם כל ההבנה לרגישותו של הקטין שהנו בעל צרכים מיוחדים, אני מוצאת שרכיב אי-הנעימות שיגרם לילד אינו מצדיק את שלילת הבדיקה. יש מקום לציין שבמישור האובייקטיבי, הבדיקה אינה פולשנית ואינה כרוכה בכאב או באי-נעימות, ומסתכמת בהעברת מטוש על הלחי הפנימית. לא מצאתי בטענות הנתבעת אותות לכך שמדובר באי-נעימות בה הקטין לא יוכל לעמוד או שתביא לפגיעה או כאב בלתי סבירים.

     

17. באשר לטענות הנתבעת הנוגעות להתנהלות האינטרסנטית של התובע, אף אם יש ממש בטענות אלו, ואיני נדרשת להכריע בכך, ברי כי אין בכך משום שיקול רלוונטי בשאלת ביצוע או אי ביצוע הבדיקה. באשר לחששה של הנתבעת מהעתיד לבוא, הטענה אינה ברורה דיה, שכן גם כיום שעה שהתובע רשום כאביו של הקטין, הוא יכול לדרוש לקיים זמני שהות עמו. בנוסף וכפי שציינה האפוט' לדין, אין בצורך העתידי בקיום הליך לקביעת חידוש קשר וזמני השהות, כדי להשליך על סוגיית ביצוע הבדיקה. מצאתי יפים לעניין זה את דברי כבוד הנשיאה שלי אייזנברג:

     

    "בירור זהות הקטין וחקר האמת אינם יכולים לסגת נוכח טענות בדבר תפקודו או חוסר מסוגלותו של התובע להיות אב לקטין או לחבל באפשרות של הקטין לגדול ולהתפתח במשפחת האומנה בה הוא חי כיום. טיעונים אלו אין מקומם בשלב בו מצוי בית המשפט כיום [...] הדעת לא סובלת לטעמי שלילת הזכות לבירור האבהות בטענה כי הפעלת הזכויות הצמודות להורות עלולה לפגוע בטובתו של הקטין. בטוחני כי ככל שיתברר כי התובע הינו אביו של הקטין והתובע יבקש למצות את זכויותיו ההוריות במסגרת הליך מתאים תשקל טובת הקטין על ידי הערכאה המוסמכת" (תמ"ש (חי') 9831-08-17‏ ‏ מ' ד' י' ש' נ' ס' ש'‏, מיום 17.5.18, ס' 13 – 14 לפסק הדין).

     

18. אין חולק עוד שבענייננו לא קמה מניעה הלכתית לעריכת הבדיקה. הנתבעת לא היתה נשואה בעת הוריית הקטין, ולא עולה חשש ממזרות. מנגד לא שוכנעתי מטענות הנתבעת שקיימת בענייננו מניעה ממשית ואובייקטיבית לעריכת הבדיקה מטעמים הקשורים לטובתו של הקטין.

     

19. בליבה של הסוגיה מונחת טובתו של הקטין, לדעת את זהותו, מוצאו ושורשיו. עוד מטובתו של קטין, שמידע זה יהיה נחלת הכלל, וקרבתו להוריו תבסס מידע היסטורי ורפואי שלם, ותצמיח את זכויותיו הקנייניות כיורש, נהנה ומוטב כילד להוריו. מנקודת מוצא זו נגזרת התפיסה ששלילת זכותו זו של הקטין, עולה בחומרתה על דחיית זכות נטענת של הורה "שלא לדעת" על הורותו (ר' ע"א 5942/92‏‎ ‎פלוני‎ ‎נ' אלמוני, פ''ד מח(3) 837, 1992):

     

    "ההיבט המרכזי של עקרון טובת הילד, עניינו בזכותם של הקטינים לדעת את זהות אביהם. מתן אסמכתא חוקית לקשר הדם בין הקטינים לבין המערערים (בהנחה שקשר כזה קיים אמנם במציאות), כמו גם האפשרות לחיים משותפים יחד, הן יסוד מוסד בחייהם של קטינים, וחלק אינטגראלי מגיבוש זהותם העצמית. אין תחליף לקשר הדם בין הורה לבין בנו" (עמ"ש (י-ם) 14816-04-10‏ ‏ פלוני נ' מדינת ישראל, "נבו", מיום 6.5.10).

     

20. אינני שוללת עוד את הכעס שחשה הנתבעת כלפי הנתבע או את תחושותיה שנוצלה על ידיו. אך תחושות אלה כאמור, אינן בעלות משקל בסוגיה שלפנינו ואין בהן כדי לגבור על השיקולים התומכים בביצוע הבדיקה. לא נעלמה עוד מעיני טענת הנתבעת לפיה במידה ויתברר שהתובע הוא אבי הקטין, לא ניתן לסמוך על התמסרותו לקטין ועמידתו בחובותיו כאב. אני מוצאת שגם חשש זה מובן, אך אין בו להעלות או להוריד בענייננו. יהיה זה מצער אם הקטין יעביר את ילדותו מבלי שיהיה לו קשר, או קשר משמעותי עם אביו. אך ספק אם ניתן לחזות מראש את התנהגותו של התובע, או לחילופין למנוע מראש העדר קשר בין אב לבנו. איני סבורה עוד שהכלי להגנה על הקטין מפני אב שאינו לוקח חלק בחייו, היא באמצעות מניעת המידע מבוסס על זהות אביו. יש לצפות שתוצאה חיובית שמבססת את אבהותו של התובע, תביא את התובע לבסס קשר בר-קיימא עם הקטין. אך ציפייה זו שרירה וקיימת כלפי כל אב, וכל הורה, ואין למנוע את בדיקת זהות האב על מנת להבטיח מראש את התממשות ציפייה זו בענייננו. מכל מקום, סוגיה זו כפי שציינה האפוט' לדין וכאמור לעיל, אינה הסוגיה שבפנינו עתה. ככל ויימצא כי התובע הוא אביו של הקטין, או אז במידת הצורך וככל ומי מהצדדים יפנה להליך משפטי מתאים, אפשר שיהיה מקום למנות גורם מקצועי שיבחן את סוגיית הקשר עם האב לרבות זמני השהות הראויים.

     

21. אציין שמצאתי חשיבות קונקרטית לעריכת הבדיקה בענייננו נוכח מצבו הרפואי של הקטין. הנתבעת מתארת מספר בעיות רפואיות, כמו גם חשש לליקוי גנטי שעלול להתגלות בעתיד. חלק מהקשיים עמם מתמודד הקטין עלולים לגרור קשיים חברתיים משמעותיים. יוצא אפוא שמעבר לחשיבות הרפואית בידיעת זהות שני ההורים הביולוגיים, יש חשיבות מכרעת לקיומם של שני הורים בחיי הקטין, שיהוו משענת רגשית ונפשית יציבה לקטין, שיזדקק בעתיד להגנה, השגחה, הכלה ונחמה.

     

22. אתן דעתי עוד לגילו הצעיר של הקטין, בן 3 וחצי כאמור, שמקל על ההכרעה לטובת ביצוע הבדיקה. מטבע הדברים, עריכת הבדיקה ועיסוק בשאלת זהות האב עלולה לעורר בלבול בליבו של קטין, שעלול לגלות התנגדות ולעורר שלל תגובות שליליות. אכן, בקשה לביצוע הבדיקה עלולה לעורר שאלות רבות ולבטים לא פשוטים בהינתן קטין שהבנתו מפותחת ומביע התנגדות לבדיקה או לעיסוק בסוגיה בכלל. שאלות אלה מופחתות משקל בהינתן גילו של הקטין, גיל בו עדיין אפשר לתווך לו את ביצוע הבדיקה באופן שלא יעורר בו תחושות שליליות או התנגדות.

     

23. יש מקום להדגיש את מעלתה של בדיקת סיווג הרקמות כראיה מכרעת ובעלת אמינות גבוהה ביותר, כל שכן ביחס להיותה בדיקה פשוטה, קצרה ושאינה פולשנית, "כאמצעי מדעי יעיל, פשוט ואמין להוכחת הורות ביולוגית [...] זוהי מתכונת פשוטה לביצוע, ודומני כי ראוי שתהיה בבחינת 'דרך המלך'" (בג"ץ 566/11 ‏דורון ממט מגד נ' משרד הפנים , פ''ד סו(3) 493, 2014).

     

24. לבסוף, בנוגע להפניית התובע להוראות סעיף 28ח(ב) לחוק מידע גנטי, תשס"א-2000, הרי שטרם בשלו התנאים לדון בהוראות אלה. לפי לשון הסעיף – "בית המשפט רשאי להסיק מסירובו של אדם להיבדק כל מסקנה הנראית לו מוצדקת בנסיבות העניין, לרבות בדבר קביעת קשרי המשפחה הנטענים כלפי אותו אדם". בענייננו ברי שטרם נולד "סירוב" מצד הנתבעת להיבדק. בהינתן ההחלטה דנן, אין סיבה להניח מראש שהנתבעת תפר אותה ותסרב לקחת בה חלק.

     

    סוף דבר

25. על בסיס כל הנימוקים האמורים, עמדת העו"ס לס"ד ואפוט' לדין, אני קובעת כדלקמן:

     

    • הצדדים והקטין מופנים לבדיקת רקמות לשם קביעת אבהות במעבדה לסיווג רקמות במכון לאימונולוגיה ב [...].

       

    • הצדדים יפנו למכון לשם תאום מועד הבדיקה ויפעלו בהתאם להוראות המעבדה.

       

    • בהוצאות הבדיקה יישא בשלב זה התובע.

       

    • תוצאות הבדיקה יומצאו לעיון בית המשפט טרם העברתן לצדדים.

       

      המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים ולמכון לבדיקה לסיווג רקמות.

       

      ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

       

      ניתנה היום, ז' אב תשפ"ב, 04 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.