החזרת קטינה לצרפת לאביה הביולוגי ע"פ הוראות חוק אמנת האג

התובע עותר להחזרת בתו הקטינה לצרפת ע"פ הוראות חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א- 1991 (להלן - אמנת האג או  האמנה) .

העובדות הנדרשות לנדון

1.                  התובע, כבן 21, הינו נוצרי אזרח ותושב צרפת. הנתבעת, אף היא כבת 21, הינה יהודיה בעלת אזרחות צרפתית וישראלית.

2.                  התובעת, על אף שנולדה בישראל, ירדה עם משפחתה לצרפת בהיותה כבת 3, ולמעט פרקי זמן קצרים יחסית, בין השנים 1998 - 2000 והשנים 2002 - 2003, בהם שהתה בארץ,   התגוררה כל חייה בצרפת.

3.                  הצדדים הכירו בצרפת במהלך שנת 2004, בעודם צעירים לימים - כבני שש עשרה, והאהבה נקשרה ביניהם (ראה עדות התובע עמ' 7 שורה 18 ואילך לפרוטוקול;  עדות הנתבעת עמ' 27 שורות 14-18 וכמסתבר מדבריה בשורה 27-28 לפר', וראה התמונות ת/1 אשר צולמו ב 2004 בהן נחזים הצדדים להראות כבני זוג נאהבים). בהיותה של הנתבעת יהודיה מבית מסורתי היא השתדלה להסתיר את סוד אהבתה ואת טיב קשריה עם התובע מבני משפחתה. הנתבעת גילתה להוריה את דבר הריונה מהתובע אך ורק בחודש אוגוסט 2007 בהיותה בחודש השלישי להריונה (ע' 27 שורה 4-13; ע' 13 שורה 25-29 לפר').

4.                   ביום 1.2.08 נולדה לצדדים בתם הקטינה - א.. הנתבעת הוכרה כאם הקטינה ביום 14.9.07 (נספח ג' לכתב ההגנה; ויוער - בצרפת ניתנת תעודת הכרה להורה המצהיר על הורתו על קטין אף קודם ליום הולדתו) ואילו התובע הוכר כאביה של הקטינה זמן קצר לאחר הולדתה ביום 5.2.08 (נספח 1 לכתב התביעה). הצדדים לא נישאו מעולם.

5.                  ביום 18.5.08 עזבה הנתבעת עם הקטינה את צרפת ועלתה לישראל יחד עם הוריה (סע' 6 ז לכתב ההגנה; עמ' 28 שורה 5-13 לפר').

6.                  לגרסת התובע התגוררו הצדדים יחדיו בדירה ששכר קודם ללידת הקטינה, מחודש דצמבר 2007 עד סוף ינואר 2008, לאחרי כן עברה הנתבעת להתגורר אצל הוריה אשר התגוררו בסמוך לבית החולים בו אמורה הייתה ללדת את הקטינה. לאחר הלידה שבו הצדדים והתגוררו יחדיו מיום 5/2/08 עד ליום 5/3/08 (עמ' 8 שורה 13-15 לפר') .

7.                  לטענת התובע ביום 5/3/08 עזבה הנתבעת את דירת הצדדים מבלי להודיע לו על כוונתה לעשות כן ועברה להתגורר עם הוריה. התובע הצליח ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת ואף נפגש עימה ועם הקטינה בחשאי, ביום 15.3.08, עת הוריה של הנתבעת לא שהו בביתם.

8.                  לטענת התובע ביום 3/5/08 נוצר בין הצדדים הקשר הטלפוני האחרון ולאחרי כן נותק כל קשר בינו לבין הנתבעת (עמ' 10 שורה 9-14 לפר').

כיוון שכך הגיש התובע, ביום 15/5/08, בבית משפט השלום שבמחוז בובוני בצרפת, תובענה ובה עתר לקביעת הסדרי ראיה בינו לבין הקטינה, למניעת יציאתה מצרפת ולקביעת סמכות הורית משותפת על הקטינה.  

9.               ביום 14.10.08 ניתן, במעמד צד אחד ובהעדר התייצבות הנתבעת, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בצרפת (נספח 2 לכתב התביעה) . לפסק הדין צורפו מספר תרגומים שונים ע"י ב"כ התובע, ב"כ הנתבעת לא הציע תרגום משלו.

על אף שעסקינן במספר תרגומים של פסק הדין, הרי שהשינוי בהם הינו לרוב סיגנוני ולא מהותי, והעולה מכלל התרגומים הוא כי ביהמ"ש הצרפתי קבע בהחלטתו שהסמכות ההורית תמומש במשותף על ידי שני ההורים והוסיף וציין כי סמכות הורית משותפת משמעותה, בין השאר, עדכון ההורה האחר על אירועים חשובים בחיי הקטין לרבות שינוי מקום מגוריו וזאת על מנת ששני ההורים יחדיו יוכלו לקבוע מקום מגורים זה. עוד קובע פסק הדין כי הקטינה אינה יכולה לעזוב את צרפת ללא הסכמה מראש ובכתב של שני ההורים. כמו כן נקבע בפסק הדין כי מקום מגורי הקטינה הינו במקום מושבה (דומיסיל) של האם וכן הוא קובע הסדרי ראיה לאב עד ליום 1.7.09.

10.              בין לבין החל התובע לחשוד כי הנתבעת חטפה את הקטינה, ללא הסכמתו, לישראל, ולפיכך פנה לרשות המרכזית בצרפת על מנת שתפעל לאיתור הקטינה ולהחזרתה.

11.              ביום 16.4.09, ולאחר שהסתבר לתובע כי אכן הנתבעת חטפה את בתם הקטינה לישראל, הגיש את תביעתו הנוכחית ובה עתר להחזרת הקטינה לצרפת .

12.              הנתבעת מכחישה את טענות התובע. לטענתה מעולם לא התגוררו הצדדים יחדיו תחת קורת גג אחת והיא מאז ומעולם התגוררה יחד עם הוריה בביתם באחד מפרברי פריז. יתר על כן, לטענת הנתבעת כבר מעת שהייתה בחודשי הריונה הראשונים חל נתק בין הצדדים והתובע מצא לו בת זוג אחרת עימה התרועע.

13.              לטענת הנתבעת על פי הדין הצרפתי, היא בעלת זכות המשמורת על הקטינה ובעלת הזכות לקבוע את מקום מגוריה וזאת כיוון שהצדדים לא נישאו מעולם ולא התגוררו יחדיו תחת קורת גג אחת.

14.              עוד טוענת הנתבעת כי חלפה למעלה משנה מאז הרחקת הקטינה מצרפת ועד להגשת התביעה הנוכחית ומתוך שהקטינה השתלבה בחיים בארץ אין מקום להחזרתה לצרפת ע"פ הוראת סע' 12 לאמנה.

15.              עוד טוענת הנתבעת כי התובע ידע על רצונה לעלות ארצה לאחר לידת הקטינה והסכים לכך ולמעשה היה אדיש למקום מגוריה של הקטינה כיוון שמעיניו היו נתונים לבת זוגו החדשה.