אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החזרת התיק לביהמ"ש לענייני משפחה כדי שיבחן את המסוגלות ההורית של האב

החזרת התיק לביהמ"ש לענייני משפחה כדי שיבחן את המסוגלות ההורית של האב

תאריך פרסום : 27/03/2008 | גרסת הדפסה
אמ"צ
בית המשפט המחוזי באר שבע
1-07
19/03/2008
בפני השופט:
1. ניל הנדל - אב"ד
2. צ. צפת
3. א. יעקב


- נגד -
התובע:
היועץ המשפטי לממשלה
עו"ד קרן ברנע ניסן
הנתבע:
1. פלונית
2. פלוני

עו"ד רותם עייש
עו"ד דן מלכיאלי
פסק-דין

כב' ס. הנשיא  נ.הנדל :

  1. מונח בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע (כב' השופט ד.טפרברג באמ"צ 47/05), לפיו נדחתה בקשתו של המערער הוא היועץ המשפטי לממשלה להכריז על בתם הקטינה של המשיבים כבת אימוץ כלפי משיב 2 (להלן : "המשיב").

בבית משפט קמא פתח המערער בהליך נגד שני המשיבים, אשר התחתנו בדצמבר 2004. במסגרת הדיון שם הסכימה המשיבה לבקשה להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפיה. במסגרת הערעור עתרה המשיבה לאפשר לה לחזור בה מהסכמה זו. ברי, כי אין זו הדרך להעלות עתירה מעין זו. המשיבה לא הגישה ערעור וככל הידוע לנו לא פתחה בהליך בבית משפט לענייני משפחה. הערעור יבחן את מעמדו של המשיב כלפי בתו.

  1. המשיב נולד בשנת 1950 והקטינה בתאריך 12/1/04. לאחר לידתה עברה המשיבה עם הקטינה להתגורר אצל המשיב. בתאריך 10/2/04, פנה המשיב לפקידת סעד וביקש את עזרתה לנוכח התנהגות המשיבה. פקידת הסעד טיפלה בעניין, והמשיבה עברה להתגורר יחד עם בתה, אצל אמה. בתוך כשבוע ימים, הוכרזה הקטינה כנזקקת, והוצאה בצו חירום של בית המשפט לנוער מרשות המשיבה והועברה למשפחת קלט. בקיץ 2004, הועברה הקטינה ממשפחת הקלט למשפחת אומנה המתגוררת בירושלים. המשיבים הגיעו באופן סדיר לביקורי הקטינה שנערכו תחילה לסירוגין בירושלים ובבאר שבע ובהמשך בירושלים בלבד. בחודש מאי 2005, הוארך צו ההוצאה ממשמורת נגד המשיבים למשך שנה נוספת. בקשת המערער להכריז על הקטינה כבת אימוץ הוגשה באוגוסט 2005.

הנימוק המשפטי של המערער להכרזת הקטינה כבת אימוץ מתבסס על עילת העדר מסוגלות הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א - 1981. צוין כי מערכת היחסים בין המשיבים אינה יציבה כאשר הם נפרדים וחוזרים לחיות יחדיו באופן פתאומי, חוסר הקביעות והיציבות הקיצוניים מסכנים את התפתחותה הפיזית והנפשית של הקטינה. לא בכדי הוצאה המשיבה ממשמורת למשפחת אומנה. מאז הוצאת הקטינה ועד היום לא הצליחו המשיבים לנהל שגרת חיים באופן שמאפשר את החזרת הקטינה לרשותם. הודגש כי נערכו ניסיונות לאפשר להם לגדל את הקטינה. אולם לנוכח סירובו של המשיב לאפשר לאשתו ובתו לגור בביתו, הוצאה הקטינה בשנית על ידי שירותי הרווחה. כן צוין עברה הפסיכוטי של המשיבה והעובדה שהמשיב בעל רקע פלילי בעבירות אלימות, גם כלפי המשיבה.

על סמך הנפסק בעניין פלוני (ע"א 418/88 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד (3)) הדגיש בית משפט קמא, כי לא די בחוות דעת פסיכולוגית תיאורטית המצביעה על מוגבלות של הורה לגדל את ילדיו, אלא יש להוכיח " שבפועל אין ההורה ממלא את חובותיו כלפי ילדו, וילדו ניזוק עקב אי מילוי החובה של עקב חוסר מסוגלותו". על פי גישה זו, כל עוד לא הוכח כי ההורה אינו עומד במשימה ההורית הלכה למעשה, אין כל הצדקה לשלול מסוגלותו. מנגד, עמדת המערער והמומחית מטעם בית המשפט (להלן: "המומחית") התבססה על שלושה ניסיונות להחזיר את הקטינה לידי הוריה, כאשר כל הניסיונות כשלו על רקע המריבות בין בני הזוג. בית משפט קמא לא אימץ את הממצאים שבחוות דעת המומחית וזאת בשל שני נימוקים. האחד, העוינות שנתגלתה בין המומחית לבין המשיב. שנית, נקבע שעמדת המומחית הינה תיאורטית ואינה נשענת על הוכחה בפועל של חוסר מסוגלות הורית. מסקנת המומחית כי המשיב נעדר ממסוגלות הורית נדחתה על ידי בית משפט קמא.

המערער משיג על התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא. לשיטתו, בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לחוות דעת המומחית ולפסיקה של בית משפט לנוער לפיה הוצאה הקטינה ממשמורת הוריה. ברובד המשפטי מציין המערער כי הפסיקה קובעת שניתן להוכיח העדר מסוגלות הורית גם בלי להעמיד את ההורה במבחן בפועל. בנוסף מסתייג המערער מאי הענקת משקל ראוי בפסק הדין לכך שהקטינה הוצאה מחזקת המשיבים עקב מערכת זוגית אלימה ולא יציבה שעלולה לסכן אותה. המשיבה תומכת בעמדת המערער. המשיב סומך את שתי ידיו על נימוקי בית המשפט ומדגיש שאין למהר להגיע למסקנה שהורה אינו מסוגל לטפל בילדו, וכי הוא בעל יכולת ורצון לעמוד בחובת ההורות.

3.      המחלוקת המשפטית שהוצגה על ידי הצדדים בין הדרישה של הוכחת העדר מסוגלות הורית בפועל לעומת העדר מסוגלות הורית בכוח תתבהר על ידי בדיקת המסגרת הנורמטיבית. בדיקה כזו תסייע במתן תשובה לשאלה נוספת הנגזרת מהמחלוקת האמורה והיא, הנטל הראייתי הנדרש להוכחת העדר מסוגלות.

עילת האימוץ בדבר אי מסוגלות הורית רשומה בספר החוקים בסעיף 13 (א) (7) לחוק האימוץ: "באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ילד כבר אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה: ...ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו".

עילה זו  הינה בגדר : "היוצא מן הכלל שיש לפרשו בזהירות יתרה ובצמצום רב". (רע"א 669/00 פלונית נ' פלוני תוך הפנייה ל-ע"א  488/71 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לב (3) 421 ).

עינינו הרואות כי הסעיף האמור אינו מתמקד בהווה לבדו. לאמור, המבחן אינו רק אי מסוגלות היום, אלא תנאי נוסף הוא שאין סיכוי שהמצב ישתנה בעתיד. עולה כי על סמך בחינת העבר וההווה, מתפקידו של בית משפט לגבש עמדה לגבי ההווה והעתיד. בית משפט מחויב לבחון גם את פוטנציאל המסוגלות ההורית. העבר הינו כלי חשוב אשר ייבדק בראייה רחבה. נגזר מהאמור שהקו המפריד בין הורות בפועל לבין הורות בכוח, אינו כה ברור ונקי כפי שהציע בית משפט קמא. בפועל, על בית משפט לבחון מרכיבים של המסוגלות ההורית בכוח. כמובן, התשתית העובדתית הנדרשת לקבוע העדר מסוגלות הורית חייבת להיות איתנה, ומכאן חשיבותו של מבחן ההורות בפועל. אך אין להציג את שני המבחנים כשני קצוות בשורה, אלא המדובר בנושא דינאמי ואינטראקטיבי. כך או אחרת, סבורני כי הבירור העובדתי שנערך על ידי בית משפט, די בו כדי לעגן את המסקנה אליה הגיע.

בית המשפט העליון התייחס לרגישות והזהירות שיש לנקוט בבוא בית משפט  להכריע בעילת העדר המסוגלות. מלאכה זו עדינה ורגישה עד מאוד. כפי שנפסק: "בירור השלב הראשון ההליך האימוץ מבקש לייחס את מלוא המשקל לזכותם של ההורים לממש את קשר ההורות עם ילדיהם ולא להתנתק מהם. הוא מניח כהנחה מובנית כי ההגנה על קשר ההורות הטבעי משקפת צו של הטבע האמור להישמר גם מקום שהגורל לא חנן הורים ביכולת ובכשירויות גדולות וכי גם במציאות זו כזו נועד הילד לגדול במערכת הטבעית שהוא קשור אליה קשר דם בל ינתק. חריגה מהנחה זו מוכרת רק במקרים קיצוניים שבהם ברור מעבר לספק כי המערכת ההורית הטבעית לא תוכל לספק אף את צרכיו הראשוניים ביותר של הילד. נטל ההוכחה בדבר היעדר מסוגלות הורית רובץ על המבקש להכריז על ילד כבר אימוץ. נטל זה אינו קל כלל ועיקר. כובדו של הנטל נגזר מן העובדה כי מתבקשת הכרזה שתוצאתה ניתוק בלתי הפיך בין ילד להוריו הטבעיים. על מכלול המשמעויות הנובעות מכך לכל המעורבים. מצב דברים זה מעמיס על מבקש הכרזה משא כבד ביותר. מנגד, הוא מטיל על בית המשפט אחריות כבדה לאזן בזהירות וברגישות נתונים רבים ומורכבים בקשת ההיבטים האוצלים על העניין, כמתחייב בהליכי אימוץ השקולים כדיני נפשות של תחום המעמד האישי". (רע"א 669/00 פלונית נ' היועמ"ש, פ"ד נד(3) 196).

4.      ומן הכלל אל הפרט.

בית משפט קמא כתב פסק דין מנומק ומפורט. הוא בחן את טענות הצדדים בצורה מקיפה. נכון הוא שעל בית משפט לענייני משפחה להעניק משקל רב לחוות דעת של מומחה שמונה מטעמו לבדוק קטין בהליך אימוץ. עם זאת, תפקידו של ביהמ"ש אינו מצטמצם במינוי המומחה - מחובתו לבחון את מסקנותיו. בל נשכח כי חוות דעת מומחה בתיקים מעין אלה מתבססת על התרשמותו מהצדדים להליך. בד בבד עם בדיקת מומחה, נוהג ההורה להעיד במהלך המשפט. עדות זו נערכת על פי השיטה האדוורסרית. קרי, חקירה ראשית ונגדית. המשמעות היא שבידי בית המשפט כלי עזר נוסף לבחינת תוכן חוות דעת המומחה. לפי קו זה, על בית המשפט לענייני משפחה הדן בנושא אימוץ לגבש עמדה עצמאית לגבי השאלות השנויות במחלוקת ובוודאי אין הוא יוצא ידי חובה על ידי אימוץ אוטומטי של מסקנות בית המשפט בתיק אחר. כך למשל, בעניין הוצאת ילד מביתו על פי צו של בית המשפט לנוער. במילים אחרות, על בית המשפט להעניק משקל ואף משקל רב לחוות דעת של גורמים מקצועיים. ברם, בסופו של הליך כובד ההכרעה מוטל על כתפיו. בית המשפט העליון היטיב להציג את המתח האמור בפסקי דין שונים: "חוות - דעתו של מומחה נודע לה, כעיקרון, משקל רב ביותר - גם אם לא משקל מכריע - ומקומה הוא בכותל המזרח של הכרעת הדין" (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פד"י נ (3), 133, בעמ' 156). מהצד האחר, "ברי לכל כי בית המשפט לעולם הוא הפוסק האחרון, והיעזרות בחווה"ד של מומחים אין פירושה כי על בית המשפט להתפרק מסמכות ולהמיר שיקול דעתו העצמאי בזה של המומחה... בסופו של יום, הכלל שנקלט בפסיקה הוא, כי על בית המשפט לאמץ את המלצות המומחים אותם מינה, מקום בו חוות הדעת שיצאה תחת ידם הינם הגיונית ומשכנעת (בע"מ 6593/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה וראה סעיף 5 לעיקרי הטיעון של ב"כ המשיב).

במקרה דנא בית משפט קמא התייחס לניסיונות השונים של המשיב לגדל את בתו. בצורה משכנעת הודגש כי אי ההצלחה נבע מהקשר הזוגי שבין הצדדים ומצבה של המשיבה. בראיה זו צודק בית משפט קמא שנכונותו של המשיב ליזום קשר עם פקידת הסעד בסמוך ללידת הקטינה על רקע קשיי המשיבה לעמוד במשימות שונות מעידה על מימד של אחריות מצידו. הסוגיה המרכזית העומדת להכרעה הינה כמובן המסוגלות ההורית של המשיב ולא התאמת המשיבים זה לזו. כמובן, האחרון יכול להשפיע על הראשון, אך מהחומר עולה כי בתקופה האחרונה הקשר בין המשיבים נותק ואינו כפי שהיה בעבר. אף טענת המערער נגד המשיב בדבר עברו הפלילי נראית מרחיקת לכת. בית משפט קמא ציין כי העבירה האחרונה שביצע המשיב נעברה לפני למעלה מעשור, ואין כל בדל של ראיה שנהג באלימות כלפי הקטינה. בית משפט קמא הדגיש את התרשמותו החיובית מהמשיב: "אדם אשר תקופות ארוכות בחייו ניהל אורח חיים נורמטיבי, אדם אשר כשל במספר מערכות יחסים אותן ניהל עם בנות זוג שונות, אולם מנגד יציב ועקבי בעבודתו, דעתן, מקיים קשר חיובי לטוב... עם שני ילדיו הבגירים" (עמ' 34-35 לפסק הדין). צוין כי המשיב דאג למילוי התנאים הפיסיים לגידולה של הקטינה. אם לכל אלה נוסיף את הכלל לפיו אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא - כי אז קיים בסיס איתן שממצאים אלו והמסקנות בעטיים ינחו את ערכאה זו.

5.       המסקנה המתבקשת מהאמור היא שלא הוכח שהמשיב נעדר מסוגלות הורית כנדרש עפ"י דין. אינני מקבל את עמדת המערער לפיה יש להתערב במסקנה זו של בית המשפט. בדרך כלל היה די בכך להביא לדחיית הערעור ובקשת המדינה להכריז על הקטינה כבת אימוץ. אולם תיק זה, לצערי, וכפי שיובהר, הינו בגדר יוצא מן הכלל. מבחינה משפטית ניתן להציג את העניין באופן הבא: לא הוכח שהמערער נעדר מסוגלות הורית במישור הכללי. דא עקא, אין בכך סגי. השאלה שבאמת דורשת הכרעה בתיק היא האם המשיב בעל מסוגלות הורית ביחס לקטינה? הווה אומר, השאלה בסופו של דבר אינה כללית אלא פרטנית. בעניין פלונית נדרש הנשיא ברק לאבחנה האמורה (בע"מ 9229/04 היועמ"ש נ' פלונית): "סעיף 13(7) לחוק האימוץ אין עניינו במסוגלות ההורה לדאוג לילד באשר הוא באופן תיאורטי. אין מדובר על יכולת ערטילאית של הורה לתפקד כהורה. לעולם מדובר בילד הספציפי נשוא ההליך לו חייב ההורה לדאוג. מדובר אפוא, במסוגלות "לדאוג לילדו", על כל המשתמע מכך, תוך לקיחה בחשבון של כלל הגורמים והשיקולים הצריכים לעניין בדאגה לאותו ילד ספציפי (דנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית , פ"ד נ(1) 48, 110-111; וראו גם נ' מימון דיני אימוץ ילדים 321 (1994); להלן - מימון ). כך, למשל, יש לקחת בחשבון את מצבו הקונקרטי של הילד, מגבלותיו ובעיותיו והצרכים המיוחדים להם הוא נזקק. באשר לאותו ילד עלינו לשאול האם ההורה מסוגל לדאוג לילד זה. מכאן, שבקביעה לפיה ההורה נעדר מסוגלות הורית כלפי ילד ספציפי, אין בה כדי לשלול את מסוגלותו ההורית העקרונית כלפי ילדים בכלל, וכלפי ילד אחר בפרט. על כן, אין מניעה עקרונית שהורה לא יהיה מסוגל לדאוג לילד ספציפי בעל צרכים מיוחדים, בעוד שכלפי ילד אחר, בנסיבות שונות, יהיה ההורה בעל מסוגלות הורית ( מימון , בעמ' 322). לילדים שונים נדרשת הורות שונה. יש ילדים בעלי צרכים רגילים ויש ילדים עם צרכים מיוחדים. ייתכן שההורה הינו בעל יכולת מתאימה וסבירה לילד ללא צרכים מיוחדים, אך יהיה בעל יכולת הורית שאיננה מספקת כדי לספק את צרכיו של ילד בעל צרכים מיוחדים. אכן, עניין לנו בשילוב מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים גם יחד ( פרשת פלונית ופלוני , פסקה 52 לפסק דיני; השופט מ' חשין בדנ"א 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית , פ"ד נ(1) 48, 123; וראו גם ע"א 604/89 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(1) 156)".

5.    

6.       ומהם צרכיה המיוחדים של הקטינה בתיק דנא?

כדי להשיב לשאלה זו, תחילה יש להידרש להשתלשלות הדיונית בהליך זה. הערעור הוגש לבית המשפט בסוף חודש מאי 2007 ונקבע לדיון כחודש לאחר מכן. נשמעו טענות הצדדים ונקבע מועד למתן פסק דין בחודש ספטמבר. טרם מתן פסק הדין בערעור הגיש המערער בקשה לפי סעיף 26 (ב) לחוק האימוץ, להורות על ביצוע בדיקה ואבחון למצבה הנפשי של הקטינה על ידי פסיכיאטר מומחה לילדים - זאת בהתאם לסעיף 3ב לחוק הנוער, טיפול והשגחה, התש"ך 1960. בשל אופייה של הבקשה הסכים לה המשיב. התמנתה דוקטור דינה רוט, מומחית לפסיכיאטריה של הילד המתבגר. הוגשה חוות דעת יסודית ומקצועית. לזכותה של המומחית ייאמר שפעלה על פי מנדט המינוי - דהיינו בדיקת מצבה הנפשי של הקטינה ולא נקיטת עמדה בעניין המסוגלות ההורית, טובת הילד, וכדומה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ