אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החברה ההולנדית מרבה תשלם לדנשר כמליון וחצי שקל- הפרה חובתה להודעה מוקדמת טרם סיום חוזה

החברה ההולנדית מרבה תשלם לדנשר כמליון וחצי שקל- הפרה חובתה להודעה מוקדמת טרם סיום חוזה

תאריך פרסום : 25/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
1902-08
17/04/2013
בפני השופט:
ד"ר עמירם בנימיני

- נגד -
התובע:
דנשר בע"מ
עו"ד ח' אשלגי
עו"ד ה' כהן
הנתבע:
1. Banketbakerij Merba B.V. - חברה הולנדית
2. י. מרבה ישראל בע"מ

עו"ד י' ליבוביץ
פסק-דין

א.         רקע עובדתי

1.         תביעה לתשלום פיצוי בגין הפסד רווחים שנגרם לתובעת עקב ביטול הסכם הפצה בלעדי למכירת עוגיות, שנכרת בינה לבין הנתבעת 1, ללא מתן הודעה מוקדמת ניאותה  (סכום התביעה הועמד, לצרכי אגרה ולאחר קיזוז חובות של התובעת לנתבעת 1, על 4,500,000 ש"ח). התובעת סבורה כי לאור הסכומים הגבוהים שהשקיעה ברכישת זכויות ההפצה מן המפיץ הקודם, וההשקעות הגדולות שהשקיעה בקידום מוצרי הנתבעת 1 - תקופת ההודעה המוקדמת צריכה לעמוד על שלוש שנים. 

הנתבעת 1 טוענת כי מעולם לא ניתנה לתובעת בלעדיות בהפצת מוצריה, וגם לא נחתם עמה חוזה בכתב. הנתבעת 1 גם לא היתה צד להסכם העברת זכויות ההפצה מהמפיץ הקודם. מכל מקום, הנתבעת 1 החליטה בשנת 2008 להתחיל ולשווק את מוצריה באמצעות חברת בת ישראלית - היא הנתבעת 2 - והיתה זכאית להביא את הקשר עם התובעת לידי סיום גם ללא הודעה מוקדמת, ולמצער במתן הודעה מוקדמת של ארבעה חודשים, כפי שעשתה.

2.         התובעת, חברת דנשר בע"מ, הינה חברה המשווקת מוצרים שונים, לרבות מוצרי מזון. הנתבעת 1 הינה חברה הולנדית (להלן: " מרבה"), אשר מייצרת עוגיות שהנפוצות ביניהן הן ה- Chocolate Chips Cookies. נתבעת 2 הינה חברת בת של הנתבעת 1, אשר מאז הקמתה בחודש יולי 2008 משמשת נציגת הנתבעת 1 בישראל.

3.         בשנת 2005 רכשה התובעת את זכויות השיווק וההפצה של מוצרי מרבה מחברת מ. רון פוד אינטרנשיונל בע"מ (להלן: " רון פוד"). רון פוד שימשה מפיצה של מוצרי מרבה מאז שנת 1995, אך בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה, מכרה לתובעת את פעילותה העסקית, שכללה זכויות שיווק והפצה של מוצרי מזון שונים ובהם מוצרי מרבה (ראה ההסכם מיום 24.3.05, נספח ד' לתצהיר התובעת). תמורת רכישת הפעילות של רון פוד הוסכם כי התובעת תשלם לה סך של 1,000,000 ש"ח; תעביר לרון פוד תמלוגים בשיעור של 10% ממחזור המכירות החודשי שלה, במשך 48 חודשים ממועד תחילת הפעילות (דהיינו, עד חודש מאי 2009); וכן תשלם למרדכי רון (המנהל והבעלים של רון פוד) דמי ייעוץ חודשיים בסך של 30,000 ש"ח (סעיפים 23 ו-28 להסכם).

לטענת התובעת, עד חודש מאי 2009 היא שילמה לרון פוד כ- 6.2 מיליון ש"ח עבור הזכויות במוצרי מרבה בלבד (סעיף 16 לתצהיר טל ברק, יו"ר התובעת - להלן: " ברק").   התובעת המשיכה לשלם את הסכומים שהגיעו לרון פוד על-פי ההסכם גם לאחר שמרבה הודיעה לה בחודש יוני 2008 על ביטול קשרי ההפצה (מכתב הביטול הוא נספח G לתצהיר מנהלה המסחרי של מרבה, מר יאן בורמן - להלן: " בורמן"). אולם הסכום ששולם לרון פוד לאחר ניתוק הקשר עם מרבה היה קטן יותר, שכן הסכום שהגיע לרון פוד כלל תמלוגים בשיעור של 10% ממחזור המכירות של התובעת, ואלו קטנו עם הפסקת הקשר עם מרבה (ברק בסעיף 16 לתצהירו).  

4.         מרבה טוענת כי ידעה על ההסכם שבין התובעת לבין רון פוד רק בדיעבד, וכי תוכנו של ההסכם נודע לה רק במסגרת תובענה זו. אך מרבה היתה מודעת להתקשרות בין התובעת לבין רון פוד, ואף נתנה למהלך זה את ברכתה חמישה ימים לאחר כריתת ההסכם עם רון פוד, תוך הבעת תקווה שהדבר יזניק את שיווק מוצריה בישראל (סעיף 14 ונספח ג' לתצהיר ברק וסעיף 7 לתצהיר בורמן).

בין מרבה לבין התובעת (כמו גם בין מרבה לבין רון פוד) לא נחתם הסכם הפצה בכתב. לטענת התובעת, הסכם ההפצה הבלתי כתוב בינה לבין מרבה כלל שלושה תנאים:

א. מרבה מוכרת את המוצרים בישראל וברשות הפלסטינית אך ורק לתובעת באופן בלעדי;

ב. התובעת משלמת למרבה עבור הסחורה בתנאי "שוטף+90 יום";

ג. מחירי המוצרים נקבעים על ידי היצרן, אך נתונים למו"מ בין הצדדים.

לטענת מרבה, אף שבפועל היא מכרה את מוצריה אך ורק לתובעת (וכך נהגה גם עם  רון פוד) - אין פירוש הדבר שהיא התחייבה להעניק לתובעת בלעדיות במכירת המוצרים. לטענתה, התובעת ביקשה לחתום על הסכם הפצה בלעדי, אך בקשתה נדחתה, ומרבה מעולם לא ויתרה על זכותה לשווק את מוצריה בעצמה או בדרך אחרת, וגם לא התחייבה לקשר חוזי עם התובעת לתקופה קצובה (סעיפים 8-9 לתצהיר בורמן).

5.         במשך מעט יותר משלוש שנים מכרה מרבה לתובעת, באופן בלעדי, את המוצרים מתוצרתה, כפי שמכרה מוצרים אלו לרון פוד במשך 10 השנים שקדמו לכך. בתקופה בה שיווקה התובעת את מוצרי מרבה, גדל היקף המכירות של מוצרי מרבה בישראל באופן משמעותי, מכ- 8.2 מיליון ש"ח בשנת 2004 לכ- 15.5 מיליון ש"ח בשנת 2007 ולהיקף של 17-18 מיליון ש"ח בשנת 2008 (ראה תצהיר ברק בסעיף 17, וטבלת המכירות בעמ' 10 לחוות דעתו של רו"ח דני בר-און (להלן: " רו"ח בר-און"; שנת 2008 מתייחסת לשמונה חודשים בלבד, בשל הפסקת הקשר עם מרבה). זאת ועוד, התובעת טוענת כי השקיעה בתקופה זו מעל ל- 3 מיליון ש"ח בקידום מוצרי מרבה ובפרסומם, וכי מיקדה את מאמציה באותן שנים בשיווק מוצרי מרבה (סעיף 26 לתצהיר ברק ונספחים ה'-ו' שם). עוד יש לציין כי חלקם של מוצרי מרבה, מתוך מחזור המכירות הכולל של התובעת, היה כ-10% בלבד לדברי ברק (עמ' 26-27 לפרוטוקול), ולמעשה 7% בלבד בשנים 2007-2008, כפי שעולה מן הדיווח שהגישה התובעת לבורסה  (נספח I-1 לתצהיר בורמן).

6.         ביום 2.6.08 קיבלה התובעת מכתב ממרבה, בו נאמר כי כחלק מאסטרטגיה שיווקית גלובלית חדשה בכוונת מרבה לייסד חברה בישראל שתנהל את ענייני מרבה בישראל, וכי על מנת ליתן לתובעת זמן להיערך למצב החדש תופעל המדיניות החדשה החל ביום 1.10.08 (נספח י' לתצהיר ברק). לטענת התובעת, מן המכתב לא ניתן היה להבין כי מדובר בהודעה על הפסקת הקשר עמה (סעיפים 32.1, 32.3 לתצהיר ברק). בחודש יוני 2008, במהלך ביקור באירופה, נפגשו נציגי התובעת עם מנהל מרבה, אשר הודיע כי ישקול את המשך היחסים עם התובעת (סעיף 32.4 לתצהיר התובעת). אך ביום 24.7.08 הודיעה מרבה לתובעת במכתב כי היא מעוניינת בסיום היחסים ביניהן החל מיום 1.10.08 (נספח יג' לתצהיר ברק). התובעת הגיבה במכתב בו טענה כי מרבה מחויבת להמשיך ולשווק את תוצרתה בישראל באמצעות התובעת, וכי התובעת לא תאפשר למרבה "לקטוף" את פירות השקעותיה בישראל (נספח יד' לתצהיר ברק).

ימים ספורים לאחר מכן, הודיעה מרבה לתובעת כי תנאי התשלום שהיו מוסכמים ביניהן עד אותה עת ("שוטף + 90") מבוטלים, וכי עד למועד סיום היחסים ביניהן, יהיה על התובעת לשלם עבור מוצרי מרבה מראש ובמזומן (ראה מיילים ששלח מנהל מרבה לתובעת ביום 30.7.08 וביום 4.8.08, נספחים טו'-טז' לתצהיר התובעת). התובעת נאלצה לקבל את התכתיב של מרבה, ושילמה עבור מספר מכולות במזומן, ואז ניתק הקשר בין הצדדים עוד לפני יום 1.10.08 (עדות ברק בעמ' 30).

7.         נוכח השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, הגישה התובעת את התביעה שלפני  ביום 19.8.08. מספר חודשים לאחר מכן הגישו הנתבעות תביעה למתן צו מניעה נגד התובעת, בטענה כי זו החלה לשווק עוגיות מתוצרת מאפית יוסף ושמחה עבאדי בע"מ, באריזה זהה או דומה לאריזה בה משווקות העוגיות מתוצרת מרבה (ת.א. 2272/08). הדיון בשתי התביעות אוחד, אך בדיון שהתקיים ביום 19.9.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה במסגרת ת.א. 2272/08, לפיה יינתן צו מניעה קבוע לטובת התובעות (מרבה), ותביעתן תידחה ללא צו להוצאות. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מאותו יום).

8.         בכתב התביעה טוענת התובעת כי רכשה תמורת סכום נכבד את זכויות ההפצה והשיווק של מוצרי מרבה, ובמשך יותר משלוש שנים שימשה כמפיצה ומשווקת בלעדית של המוצרים. בתקופה זו היא השקיעה משאבים רבים בהפצת המוצרים ובקידום מכירתם, השקעה אשר הביאה לגידול עצום בהיקף מכירות המוצרים. למרות הצלחתה הרבה, ובטרם הספיקה לקצור רווחים מפירות השקעתה, החליטה מרבה לנתק את הקשר ביניהן באופן חד-צדדי, ללא מתן הודעה מוקדמת ניאותה. לטענת התובעת, מרבה התכוננה במשך זמן מה לניתוק הקשר עם התובעת, אך הסתירה זאת ממנה. התובעת סבורה כי בנסיבות המקרה דנן היא זכאית להודעה מוקדמת ארוכה, בת שלוש שנים לפחות. על מרבה לפצות את התובעת בגין הפסד "מרווח הפעילות" של התובעת ממוצרי מרבה במשך תקופה זו, בסך כולל של 11,984,418 ש"ח. מסכום זה יש לקזז את סכום חובה של התובעת למרבה בגין סחורה שסופקה ולא שולם עבורה. לצרכי אגרה העמידה התובעת את סכום התביעה, לאחר קיזוז החוב למרבה, על סך של 4.5 מיליון ש"ח.

בכתב התביעה עתרה התובעת גם לצו הצהרתי הקובע כי היה על הנתבעת ליתן לה הודעה מוקדמת בת 3 שנים, וכן לצו מניעה, האוסר על הנתבעת לשווק את מוצריה שלא באמצעות התובעת במשך תקופה זו. אולם בדיון מיום 19.9.11 הודיע ב"כ התובעת כי היא מוותרת על סעדים אלו ועותרת לפיצוי כספי בלבד.

9.         בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי לחברת רון פוד או לתובעת לא ניתנה מעולם בלעדיות ביבוא, הפצה או שיווק מוצרי מרבה. מערכת היחסים בין הצדדים היתה תמיד על בסיס שוטף של העברת הזמנות ואספקתן. התובעת לא התחייבה לכמות מינימאלית של רכישות, לא התחייבה להשקיע בפרסום ובקידום מכירות של מוצרי מרבה, ולא התקיימו ביחסים שבין הצדדים מאפיינים אחרים של קשרי ספק-מפיץ בלעדי. מרבה גם לא התחייבה כי תעניק לתובעת תנאי תשלום מסוג "שוטף + 90". מרבה הודיעה לתובעת ביום 2.6.08, בצורה ברורה, כי החל מיום 1.10.08 בכוונתה לנקוט אסטרטגיה חדשה של יבוא ושיווק מוצריה באמצעות חברה שתוקם על ידה בישראל. זמן קצר לאחר מכן, החלה התובעת לשווק מוצרים חלופיים - תחילה באריזה הזהה לאריזות מרבה, ולאחר מכן (בעקבות צו בית המשפט במסגרת ת.א. 2272/08) באריזה חדשה ושונה. טענת הקיזוז של התובעת נטענה באופן סתמי, מבלי שפורטו בה הסכומים אותם יש לקזז מן התביעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ