אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הופחת עונשו של מאבטח בית ספר אשר הורשע בהריגת טכנאי מזגנים שסירב להזדהות

הופחת עונשו של מאבטח בית ספר אשר הורשע בהריגת טכנאי מזגנים שסירב להזדהות

תאריך פרסום : 25/10/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
4191-05
25/10/2006
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. ע' ארבל
3. ס' ג'ובראן


- נגד -
התובע:
ארנולד אלטגאוז
עו"ד י' וינרוט
עו"ד ק' סודרי
עו"ד ה' לין
עו"ד י' טרספוב
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד י' לייבה
פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) בו הורשע המערער בעבירת הריגה, על-פי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ונגזר עליו עונש של 16 שנות מאסר. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

1.        אלו עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא:

           המערער, אשר עלה מאוקריאנה כעשר שנים לפני האירוע, עבד כמאבטח, מטעם חברת אבטחה בשם "יבטח", בבית הספר לבנות "כהנמן" בבני ברק. במסגרת תפקידו היה מצויד באקדח ובמכשיר "מירס" והיה עליו למנוע כניסתם של זרים לשטח בית הספר.

           ביום 28.10.04, סמוך לשעה 13:00, הגיע לשער בית הספר אלון נקר ז"ל (להלן: המנוח), טכנאי מזגנים במקצועו, שהוזמן על-ידי מזכירות בית הספר לתקן תקלה במזגנים. המערער דרש מהמנוח להזדהות באמצעות תעודת זהות ולהסביר את מטרת הגעתו, אולם המנוח סירב להיענות לדרישות אלו ונכנס לשטח בית הספר תוך שימוש בכוח. בין השניים פרץ ויכוח, אשר כלל חילופי דברים ואיומים. בהמשך התפתח הויכוח לקטטה, במהלכה שלף המערער את אקדחו, דרך אותו ואיים בו על המנוח. בשלב כלשהו הזעיק המערער מאבטח מבית ספר סמוך, ינון ברזילי (להלן: ברזילי). המנוח המשיך בכניסתו לתוך חצר בית הספר, ולא נעתר לבקשת המערער להזדהות ולעצור. המערער ירה יריית אזהרה באוויר, והמנוח המשיך בריצה אל תוך חצר בית הספר. המערער רדף אחרי המנוח, וכאשר הסתובב המנוח לכיוון המערער, ירה המערער לכיוונו ופגע בחזהו. אין מחלוקת כי מאוחר יותר ירה המערער ירייה נוספת לעבר המנוח אשר פגעה בראשו, כתוצאה ממנה נגרם למוחו של המנוח נזק חמור שהביא למותו.

2.        שלוש מחלוקות עובדתיות מרכזיות התגלעו בין הצדדים בבית המשפט קמא. הראשונה, האם הייתה הכרות מוקדמת בין המערער למנוח. ביחס לנקודה זו, ציין בית המשפט כי לא ניתן לקבוע בוודאות כי הייתה היכרות מוקדמת בין המערער למנוח, וקבע כי המערער לא זיהה אותו ביום האירוע.

         השנייה, האם נורתה הירייה השלישית עת היה המנוח שרוע על הקרקע, או שמא נורתה הירייה השלישית תחילה ורק לאחר שנורתה נפל המנוח. ביחס לכך קיבל בית המשפט קמא את גרסת התביעה וקבע כי הירייה השלישית נורתה לעבר ראשו של המנוח מטווח קצר, כאשר המנוח שוכב על הארץ.

         השלישית, האם סבר המנוח כי מדובר במחבל. בית המשפט קמא קבע כי המנוח לא נחזה בעיני המערער כמחבל, לאור תגובתו הספונטנית לאחר שירה את הירייה השלישית וכן מאחר ועיון בגרסה שמסר המערער במשטרה מלמד כי את הטענה שירה במנוח מאחר וסבר כי מדובר במחבל לא העלה כשנשאל על כך מיד לאחר הירי, אלא בשלב מאוחר יותר. כמו כן, לדברי בית המשפט, מחילופי הדברים שהיו בין המערער לבין המנוח יכול היה המערער להתרשם שלמנוח לא היה מבטא או סממן חשוד אחר כמו לבוש כבד ביום קיץ או חפץ שנשא בידיו.

3.        בית המשפט קבע כי לאור התנהגות המנוח יתכן ששימוש בנשק לצורך איום או ביצוע ירי באוויר יכול היה להיחשב לאמצעי שאינו מוגזם בנסיבות, ואולי אף ירייה לעבר רגלי המנוח על מנת לעצרו הייתה מותרת, אולם ביצוע ירי לעבר חזהו של המנוח על מנת להמיתו אינו עומד בשום יחס למטרה שניסה המערער להשיג ולא היה מוצדק. המשך האירוע, לפי קביעת בית המשפט, חמור שבעתיים - גם לאחר שהמנוח נפל על הארץ ולא היווה כל סכנה, כיוון המערער את אקדחו לעבר ראשו וירה בו כדי להרגו. במעשה זה, שהיה אסור ובלתי חוקי בעליל, גרם המערער למותו של המנוח שלא כדין.

           לאור כל זאת קבע בית המשפט כי היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת ההריגה התקיימו, וכי לא קמות למערער ההגנות של צידוק, הגנה עצמית וטעות במצב דברים.

4.        ביום 31.3.05 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ראה במקרה זה נסיבות רבות לחומרה: המשך הירי לעבר החזה, לדבריו, הינו תחילתו של המעשה האסור, מאחר ומדובר בירי על מנת להרוג; אולם, את החומרה היתרה ייחס בית המשפט למעשי המערער בכך שירה מטווח קצר לעבר ראשו של המנוח במטרה להרגו, לאחר שהמנוח נפל, היה חסר אונים, ולא היווה סכנה כלשהי למערער או לסובבים אותו. ירייה שלישית זאת, על-פי קביעת בית המשפט, היוותה "חיסול חשבונות" של המערער עם המנוח שפגע בכבודו והתעלם מהוראותיו, והיא מעלה את מעשהו של המערער לדרגת "מעשה זדוני, אלים, שיש בו אטימות, רשע, רוע ואכזריות", ומקרבת את דרגת החומרה של מעשיו לרף הענישה המקסימלי שקצב המחוקק לעבירת ההריגה.

           עם זאת, קבע בית המשפט כי אין להטיל על המערער את העונש המרבי הקבוע בחוק לעבירת ההריגה, מאחר והתנהגותו בחלק הראשון של האירוע - האיום באקדח וירי האזהרה באוויר - הייתה חוקית ומוצדקת, ואינה מעידה על כוונת זדון מצד מי שקוטל חיים. בית המשפט הוסיף, כי יתכן ובנסיבות המקרה, אף ירי לכיוון הרגליים היה מוצדק. כן מנה בית המשפט נסיבות מקלות בעניינו של המערער, והן היעדר עבר פלילי, וכן עדויות האופי שלימדו כי מילא את תפקידו כמאבטח על הצד הטוב ביותר, כאשר יתכן שדווקא להיטות היתר שלו לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר הייתה בעוכריו.

           לאור כל אלו גזר בית המשפט את עונשו של המערער ל-16 שנות מאסר בפועל.

טענות הצדדים בערעור

5.        באי כוח המערער, בעיקרי הטיעון ובתשובתם לתשובת המשיבה, סומכים טענותיהם על שני אדנים. הראשון, עניינו השגות על תקפות פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, קיימת סתירה פנימית בהכרעת הדין: בית המשפט קבע כי המערער חשד במנוח כאדם שנכנס לשטח בית הספר בלי להזדהות, ועל כן השימוש באקדח לצורך איום והירי באוויר היו מוצדקים, ויתכן ואף ירי לרגלי המנוח היה עשוי להיות מוצדק. מנגד קבע בית המשפט, כי המערער לא חשד במנוח שהוא מחבל, ולפיכך הירי לחזהו ולראשו היה אסור. באי כוח המערער טוענים כי מדובר בקונסטרוקציה שאינה יכולה לעמוד - בית המשפט לא פירט מהו אותו חשד אשר קינן בליבו של המערער, ואשר הצדיק ירי לעבר רגלי המנוח. לטענתם, על-פי החקיקה והנהלים הרלבנטיים ירי לעבר הרגליים מוצדק רק כאשר נשקפת מהאדם סכנת חיים או למצער סכנה לפגיעה גופנית חמורה, ולכן קביעתו של בית המשפט כי הירי מעל לרגליים לא היה מוצדק מכיוון שהמערער לא סבר שמדובר במחבל, עומדת בסתירה חזיתית לקביעה שיתכן ומוצדק היה לירות במנוח ברגליו.

6.        האדן השני עליו סומכים באי כוח המערער את טענותיהם הוא נכונות הקביעות של פסק הדין. במרכז טיעונם תוקפים באי כוח המערער את קביעת בית המשפט המחוזי כי המערער לא חשד שהמנוח הוא מחבל. קביעה זו ביסס בית המשפט על שלושה נימוקים. ראשית, על תגובתו הספונטנית של המערער לאחר הירי, לפיה מדובר ב"תמונה כבדה". באי כוח המערער טוענים ביחס לנימוק זה, כי מדובר בדברים שנאמרו לראשונה בבית המשפט, ומכל מקום, מדובר בתגובה הטבעית של מי שהורג לראשונה בחייו אדם. שנית, על כך שאת הטענה כי סבר שמדובר במחבל לא העלה מיד אלא רק בשלב מאוחר יותר. ביחס לכך טוענים באי כוח המערער כי המערער טען למן הרגע הראשון, עוד בזירת האירוע, שמדובר במחבל ובאדם המסכן את חיי התלמידות. שלישית, מאחר ומחילופי הדברים שקדמו לירי יכול היה המערער להתרשם שלמנוח אין סממן המעיד כי מדובר במחבל. באשר לנימוק זה נטען, כי לפי ההנחיות ונוהלי המשטרה, וכן הניסיון בתחום זה, אין מאפיינים ברורים או סימנים ודאיים בהופעתו של אדם המזהים אותו כמחבל. מנגד, התנהגותו של המנוח, שסירב להזדהות והשתמש בכוח על מנת להיכנס לשטח בית הספר, ולא עצר על אף שליפת הנשק והירי לאוויר, העלו את החשד בליבו של המערער כי אכן מדובר במחבל. כן נטען, כי בית המשפט שגה בקובעו כי פעל מתוך זעם ועלבון.

7.        לאור  גרסתו של המערער, לפיה סבר כי מדובר במחבל, טוענים באי כוחו כי מנקודת ראותו פעל המערער על-פי הנהלים, ועשה שימוש בנשקו רק כמוצא אחרון. כן נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי הירייה השלישית בוצעה עת היה המנוח שכוב על הארץ, בהתעלמו מאימרה שהוגשה בהסכמת הצדדים המלמדת כי המנוח נפל לאחר שנורתה הירייה השלישית. בנוסף, לטענת באי כוח המערער, קיימות סתירות בין דברי שני עדי הראיה שעל עדויותיהם בוססה קביעה זו, כמו גם תמיהות ביחס לכל אחת מהעדויות, וכן קיימת עדות נוספת של העדה עדנה אהרון הסותרת את דבריה בעדות בבית המשפט ובחקירתה במשטרה, אליה לא התייחס בית המשפט בהכרעת דינו. הם מדגישים, כי גם אם נורתה הירייה השלישית עת היה המנוח שכוב על הארץ, עדיין אין משמעות הדבר שהמערער יכול היה להסיק בהכרח כי המנוח מנוטרל. כן טוענים באי כוח המערער למחדלי חקירה, ביניהם אי בדיקת בגדי המנוח לצורך מרחק ירי, והימנעות המשטרה מאיתור הקליע של הירייה האחרונה.

8.        לחלופין, נטען כי גם אם טעותו של המערער לא הייתה סבירה, הרי שמדובר בטעות כנה, ויש לזכותו מעבירת ההריגה ולהרשיעו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ