פסק דין
בפניי תביעה כספית ע"ס 1589.61 ₪ שהוגשה על ידי חברת הוט העוסקת בין היתר במתן שירותי תקשורת וטלפונים, הטוענת כי הנתבע קיבל ממנה שירותי תקשורת בהתאם להסכם בין הצדדים, והפר אותו בכך שנמנע מלשלם לה עבור שירותי התקשורת והציוד בהם השתמש, ולא פרע את חובו כמתחייב מההסכם, ועל אף פניותיה החוזרות והנשנות.
לטענת הנתבע, החוב אינו חובו, ונובע מטעות של התובעת. לטענתו, לא הזמין ו/או לא רכש את חבילת המונדיאל וחבילה זו אף לא שולמה באמצעות אמצעי התשלום שמסר מלכתחילה לתובעת, שהוא הוראת קבע מחשבונו. לגרסתו, על התובעת לפנות לבעלת כרטיס האשראי אשר הזמינה את רכישת החבילה וביטלה את התשלום לאחר מכן.
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית של דוד בצורן, המשמש כרכז צוות טיפול משפטי, אינו עובד בשירות לקוחות, אם כי עבר הכשרה בנושא זה. לגרסתו, ובהתאם לרישומי התובעת, הנתבע חתם על חוזה התקשרות עם התובעת ביום 12.12.02, וביום 24.10.04, הצטרף בעסקה טלפונית למבצע מנויים לפיו דמי המינוי החודשי עבור שירותי הכבלים והאינטרנט הינם בסך 296 ₪.
לטענתו, ביום 6.6.06 סוכם עם הנתבע בעסקה טלפונית תנאי מבצע למשך 36 חודשים נוספים עבור צפייתו בחבילת המונדיאל, לפיה, בנוסף לסך 296 שח הנ"ל, ישלם 189 ₪ נוספים בכל חודש. באותו יום, אף שונה אמצעי התשלום מהוראת הקבע שנתן הנתבע בעת חתימת ההסכם ביום 12.12.02, לתשלום באמצעות כרטיס אשראי. ביום 17.09.06 שונה חזרה אמצעי התשלום מכרטיס האשראי להוראת הקבע.
התובעת טוענת כי הנתבע עשה שימוש בשירותי התובעת ולא שילם עבורם, וביום 20.11.06, בוטלו באופן חלקי תשלומי הנתבע לתובעת עבור החודשים 7-8-9/2006 ו- 12/06.
לטענת מר בצורן, התובעת נוהגת כדבר שבשגרה לערוך רישום של כל אירוע, פניה ושיחה, ונציג מטעם התובעת רושם במערכת את כל פרטי האירוע, הפניה והשיחה בזמן אמת, והדבר נשמר במערכת בתיק הלקוח הספציפי. התובעת אף מקיימת שגרת אבטחה קפדנית על מערכות המידע שלה. עוד טוען מר בצורן כי במסגרת ההתנגדות שהגיש הנתבע טען הוא כי כלתו מרינה היא ששינתה את אמצעי התשלום מהוראת הקבע לכרטיס האשראי של אמה, לשם צפייה במונדיאל ללא ידיעתו.
בחקירתו טען מר בצורן כי הזמנת חבילת המונדיאל ושינוי אמצעי התשלום מהוראת הקבע של הנתבעת לכרטיס האשראי של אם כלתו של הנתבע, התבצעו בשיחת ועידה בה השתתפו מטעם בית הנתבע, אשת הנתבע, כלתו ואמה.
למרות טענת מר בצורן כי לתובעת פירוט כל השיחות שמתבצעות בין הנציגה לבין הלקוח, השיב בחקירתו כי אין בידי התובעת שם הנציג ששוחח עם גב' מרינה ואמה בעת הזמנת חבילת המונדיאל, ואין בידה פירוט השיחה. אלא שעל פי הנוהג הקיים אצל התובעת, טרם ביצוע כל שינוי, נדרש הפונה לתת את פרטי הלקוח, כולל ת.ז. ומספר חשבון שממנו מתבצע התשלום.
לעניין זה אציין כי עד התובעת אינו מי ששוחח עם הגורם שפנה אל הנתבע לצורך הזמנת החבילה ושינוי אמצעי התשלום, והתובעת אף לא השכילה להביא את הנציגה ששוחחה עם מי מטעם הנתבע. ועל אי הבאת עד נאמר כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.
דבריי לענין אי הבאת עד יפים גם לעובדה כי התובעת לא העידה מטעמה את כלתו של הנתבע ואמה על מנת לתמוך בגרסתה כי טרם ביצוע השינויים, השתיים מסרו לנציג התובעת פרטים מזהים של הנתבע, וכן בשאלה אם כלל ניתנה הסכמת הנתבע לשינויים הללו.
זאת ועוד, כל שידע מר בצורן לומר הינו אודות נוהל עבודה כללי הקיים אצל התובעת בבירור פרטי הלקוח, אך לא הובאה בפניי כל עדות או ראייה כי כך נעשה במקרה דנן. אציין כי תמוהה בפניי עדותו של מר בצורן ולפיה התקיימה שיחת ועידה מבית הנתבע, וכי כל שלוש נשות הבית, אשת הנתבע, כלתו ואמה, שוחחו בעת ובעונה אחת עם נציג התובעת, בענין ההתחברות לחבילת המונדיאל.
אין חולק כי הנתבע התחייב בעת חתימת ההסכם לשלם באמצעות הוראת קבע מחשבונו עבור שירותי התובעת, וכך עשה לכל אורך תקופת ההתקשרות. אין גם חולק כי בתקופה בה בוצעה התחברות לחבילת המונדיאל מבית הנתבע, התגוררו בביתו כלתו ואמה. מעבר לעובדה שלא הוכח בפניי כי מי מטעם משפחת הנתבע מסר לנציג התובעת האלמוני את פרטיו המזהים של הנתבע, כולל ת.ז. ומספר החשבון ממנו ניתנה הוראת הקבע, הרי שככל שמדובר בשינוי אמצעי התשלום לאמצעי שאינו של הלקוח וככל שמדובר בהוספת חבילה לצפיה בעלות לא מבוטלת, הרי שהיה על התובעת לוודא זאת קודם לכן עם הנתבע עצמו, וברור מעדויות התובעת כי איש מטעמה לא שוחח עם הנתבע בענין זה. ככל שלתובעת טענות למזמין החבילה ובעל כרטיס האשראי שהזמין החבילה, אין יכולות טענות אלה להיטען כלפי הנתבע, ואין לתובעת להלין אלא על עצמה בכך שלא בדקה את הפרטים לאשורם עם הנתבע עצמו טרם הוספת חבילה נוספת לסל השירותים שרכש מלכתחילה, ושעבורו שילם לכל אורך תקופת ההתקשרות.
מהעדויות והראיות שהובאו בפניי ואשר פורטו לעיל, עולה כי לא הוכח בפניי שהנתבע ידע ו/או הסכים להזמנת חבילת המונדיאל, ולא ידע כלל כי זו הוזמנה. יתרה מכך, לא הוכח בפניי כי טרם פנייתו לתובעת בענין הפסקת גביית דמי השירות מחשבונו, הוא ידע כי עליו לשלם בנוסף ובנפרד עבור חבילה זו. הראייה המוצקה ביותר לגרסת הנתבע היא העובדה שמיד לאחר שהפסיקה התובעת לחייב חשבונו באמצעות הוראת הקבע שנתן עבור שירותיה, הוא פנה אליה והחליף שוב ומיוזמתו, את אמצעי התשלום, חזרה להוראת הקבע מחשבונו.
שוכנעתי מגרסת הנתבע כי לא הזמין את חבילת המונדיאל, לא הסכים להזמנתה, לא ידע שזו הוזמנה באופן מיוחד מעבר לשירותים הרגילים, לא ידע שעליו לשלם עבורה, ולא התחייב לכך.
לאור האמור אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 750 ₪.
ניתן היום, ה' תשרי תשע"א, 13 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.