הדר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

המבקש מר יוסי הדר (להלן: "המבקש") נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 30.1.13 (להלן: "התאונה").

המבקש צירף לבקשה מספר מסמכים רפואיים. במכתב שחרור מבית חולים שיבא מיום 31.1.13 נכתב כי המבקש נפגע מרכב בתאונת דרכים. במסמך מפורטות הפגיעות של המבקש ובין היתר לצרציות בפנים וברגל שנתפרו במיון, לצרציה בקרקפת שנסגרה עם סיכות במיון ושבר קטן. בהמלצות לשחרור נקבעו בין היתר מועדים להסרת התפרים והסיכות וחופשת מחלה לשלושה ימים.

ביום 6.2.13 נבדק המבקש על ידי רופאת משפחה שנתנה לו אישור מחלה מיום 30.1.13 עד 10.2.13. באותו יום, קיבל המבקש אישור מחלה מאורתופד ל- 45 יום מיום 30.1.13 ועד ליום 15.3.13.

בבקשה טען המבקש כי ערב התאונה הוא עבד כעובד דפוס בבית דפוס בשכר חודשי ממוצע של 4,000 ₪ ושהכנסתו זו שימשה במלואה לצרכי מחייתו. עוד טען, כי מאז פציעתו בתאונה לא שב לעבודתו והוא נדרש להוצאות רפואיות רבות, הוצאות נסיעה מוגברות ומימון צרכי מחייתו. בין היתר טען המבקש בתצהירו כי הוא מעריך את הוצאותיו בגין אשפוז וסיעוד בסך של 10,000 ₪, הוצאות רפואיות בסך של 3,000 ₪, טיפול סיעודי על ידי בני משפחה וחברים בשווי 6,000 ₪ והוצאות מחיה חודשיות בסך 4,000 ₪.

במהלך הדיון בבית המשפט המבקש צירף קבלות על הוצאות נסיעה בסך כולל של 200 ₪ והציג שלושה תלושי שכר ממקום עבודתו בבית הדפוס לחודשים דצמבר 2012, ינואר 2013 ופברואר 2013. לפי התלושים הנ"ל המבקש הרוויח בחודש דצמבר 2012 סך של 2,730 ₪, בחודש ינואר 2013 סך של 831 ₪ ובחודש פברואר 2013 סך של 1,425 ₪ (לפי תלוש השכר לחודש פברואר 2013 מדובר בעיקר בתשלום דמי הבראה).

המבקש העיד תחילה בבית המשפט שהוא עבד בבית הדפוס עד מועד התאונה במשרה מלאה כל יום ואישר את הנתונים שעלו מתלושי השכר. עוד העיד, שמיום התאונה ועד למועד עדותו בבית המשפט הוא לא עבד כלל מאחר ולא יכל לעבוד מסיבה רפואית. בתשובה לשאלה ספציפית הוסיף והעיד שכל התקופה לאחר התאונה הוא לא הרים מכונת כביסה וגם לא מקרר. בהמשך עדותו לאחר שנשאל שאלה ספציפית על עסק של הובלות שינה את גרסתו ואישר שהוא עובד אצל אותו בעל עסק הובלות בשם מוטי מלאחר התאונה ועד למועד מתן עדותו בבית המשפט ושהמעסיק מוטי משלם לו במזומן בסוף העבודה. המבקש פירט שהוא עוזר למוטי לסחוב קרטונים מלאים, מכשירי חשמל כמו מקרר ומכונת כביסה ושהוא התחיל לעבוד אתו בערך כשלושה חודשים לאחר מועד התאונה כשהוא הבריא. המבקש גם אישר בתשובה לשאלה ובסתירה לתצהירו המצורף לבקשה לתשלום תכוף ולדבריו בתחילת עדותו, כי כמה שבועות לפני התאונה הוא הפסיק להגיע לעבודה ואף הוסיף שעשה זאת ביוזמתו.

עוד עלה במהלך עדותו של המבקש, נתון שהוא לא ציין בבקשה לתשלום תכוף כי הוא קיבל ומקבל גמלת נכות כללית מהמל"ל ללא קשר לתאונה בסך של 2,000 ₪ לחודש מדי חודש לפני ואחרי התאונה.

המבקש העיד שהוא גר בדירה עם אמו וכי הדירה של הוריו.

מטעם המבקש העיד גם אביו שטען תחילה שהמבקש לא עבד כל התקופה מיום התאונה ובהמשך טען שלפעמים יש שכן שלוקח אותו לעזור לו ושהמבקש עוזר לו בהובלת דברים קטנים ושמירה על האוטו. עוד העיד כי ניסה לקבל מהמעסיק של המבקש מבית הדפוס אישור בדבר הסיכום לכאורה בדבר חזרת המבקש לעבודה במועד סמוך לאחר התאונה, אולם המעביד סירב לתת לו אישור זה.

עדויותיהם של המבקש ואביו לא הותירו רושם מהימן.

המבקש מסר בבקשה לתשלום תכוף מידע חלקי ולא מדויק לגבי עבודתו כביכול עד למועד התאונה וכן הסתיר את קבלת הגמלה מהמל"ל. בעדותו בבית המשפט, המבקש העיד תחילה שלא עבד ממועד התאונה ולא אמר אמת לגבי שאלות ספציפיות בכל הנוגע להרמת מכשירי חשמל ובהמשך, כאשר נשאל על חברת ההובלות בה הוא עובד לאחר התאונה וכשהתברר לו שהמשיבה יודעת על עבודתו לאחר התאונה, שינה את גרסתו.

משעדויותיהם של המבקש ואביו אינן מהימנות עליי, איני מקבל את הגרסה בדבר סיכום כביכול שהיה עם המעסיק לגבי חזרת המבקש לעבודה בחברת הדפוס במועד כלשהו בסמוך לאחר התאונה.

המבקש גר עם אמו בדירת הוריו ולא הוכיח כל הוצאה שהיא למעט קבלות שהגיש על סך של כ- 200 ₪.

למבקש נקבעה תקופת אי כושר של 45 יום בלבד ועוד התברר שהמבקש הפסיק להגיע לעבודה בבית הדפוס ביוזמתו כמה שבועות לפני התאונה.

מטרת התשלום התכוף היא להקלה מידית של תוצאות התאונה שנועדה להקדים את החיוב העיקרי ולהושיט סיוע ראשוני, מהיר וזמני לנפגע עד למתן פסק הדין. הרעיון הוא לפסוק לטובת המבקש את הסכום הדרוש לו להוצאותיו ולדמי מחיה.

מהראיות עלה שכמה שבועות לפני מועד התאונה המבקש הפסיק לעבוד ביוזמתו שלו או לכל היותר עבד מספר ימים בחודש והשתכרותו החודשית במצב דברים זה עמדה על קרוב ל- 1,000 ₪ לפי תלוש השכר מחודש ינואר 2013 בסיומו אירעה התאונה. בנוסף, המבקש קיבל וממשיך לקבל קצבת נכות כללית מהמל"ל בסך של 2,000 ₪. למבקש אושרה תקופת אי כושר של 45 יום בלבד, כלומר עד אמצע מרץ 2013 כאשר בחודש פברואר 2013 קיבל תשלום מהמעסיק בגין דמי הבראה בסך של 1,425 ₪. המבקש לא הוכיח שהוצאותיו ודמי מחייתו עולים על הסכומים הנ"ל וגם לא הוכח שהמבקש לא היה כשיר לעבודה לאחר חלוף תקופת אי הכושר. בנוסף, התברר שהמבקש מצא עבודה בהובלות ושהוא מקבל את שכרו במזומן ובהקשר זה נוכח חוסר מהימנותו קשה לקבל את גרסתו לגבי סכום השתכרותו שגם אם הוא עומד לשיטתו על סך של 1,200 ₪ בלבד בנוסף לגמלה מהמל"ל בוודאי שהמבקש לא הוכיח הוצאות מחיה מעבר לסכום המצטבר החודשי הנ"ל.

בנסיבות אלה, הבקשה לתשלום תכוף נדחית.

נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש איני פוסק הוצאות לחובתו.