הבנק הבינלאומי דיזנגוף נ' הולנדר

החלטה

בפני עומדת בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י מר הולנדר יהודה (להלן: "הנתבע/המבקש") כנגד תביעה כספית על סך 90,747.53 שהוגשה ע"י הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "התובע").

הנתבע הגיש תצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, ונחקר על תצהירו. החלטתי זו ניתנה לאחר קריאת סיכומי הצדדים בכתב וסיכומי תשובה מטעם הנתבע.

מבוא:

חברת משה הולנדר ושות' בע"מ (להלן: "החברה") ניהלה חשבון בנק אצל התובע (נספח א' לתביעה). התובע העניק לחברה, אשראי לחשבונה ונוצרה יתרת חוב בלתי מסולקת.

הנתבעים 2-3 הינם בעלי המניות והמנהלים בחברה (נספח ח' לתביעה), אשר חתמו ביום 2.9.80 על כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום לפיו הם ערבים לשלם לתובע את כל הסכומים אשר מגיעים ו/או שיגיעו לו מהחברה (נספח ז' לתביעה).

הנתבע/המבקש חתם ביום 30.6.86 על כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום לפיו הוא ערב, לשלם לתובע לפי דרישה את כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לתובע מאת החברה (נספח ט' לתביעה).

הנתבע, חתם על כתב ערבות מתחדשת מוגבלת לסכום קרן של 80,000 ש"ח ביום 20.10.92 (נספח י' לתביעה).

הנתבע, חתם על ערבות מתחדשת מוגבלת לסכום קרן של 40,000 ש"ח ביום 14.02.96 (נספח י"א לתביעה).

טענות הנתבע:

טענתו המרכזית של הנתבע הינה, כי הבנק, עושה שימוש בערבותו משנת 86, שהינה ערבות מתחדשת שאינה מוגבלת בסכום.

לטענתו, ערבות זו משוללת כל תוקף והתובע מבסס את תביעתו, על כתב ערבות זה שנחתם כ-18 שנים לפני הגשת התביעה.

כמו-כן, הנתבע טוען כי ההסכם אשר נחתם בשנת 2001 מבטל את הערבות הקודמת משנת 86, וכי הבנק בהתנהלותו לאורך השנים, מרגע החתימה על כתב הערבות משנת 86 ועד היום נהג ברשלנות, בחוסר תום לב וזאת כאשר גרם לנתבע לחשוב ולהאמין כי ערבותו משנת 86 פקעה ואין הוא חשוף לתביעות חוב ע"י הבנק.

בנוסף, הבנק הפר מצידו את חובת הזהירות והאמון כלפיו, וכן את חובת הגילוי, לפיכך טוען הנתבע כי יש לבטל את ערבותו עקב הטעיה (של הבנק) ע"פ חוק החוזים.

הדיון:

התשתית הנורמטיבית;

כאשר ביהמ"ש דן בבקשת רשות להתגונן ההלכה הפסוקה הינה כי ביהמ"ש יטה להיעתר לבקשה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ולו בדוחק מפני התביעה.

ראה: ע"א 544/81 קיהל נ' סוכנויות מכוניות ים האדום, פ"ד לו (3) 518.

" בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן, לא יכנס ביהמ"ש לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר. ביהמ"ש יבחן אז רק את השאלה, אם גרסת הנתבע, בהנחה שתוכח, יש בה עילת הגנה מפני תביעת התובע."

מחד גיסא, די לו למבקש כי יראה ראשיתה של הגנה, ולו הגנה בדוחק, על מנת שתתקבל בקשתו.